...ביום הפגישה במשרד הזרים לובש את החליפה, נוטל את תיק המסמכים העמוס לעייפה ומתחמש במצלמת הוידיאו. מצלם במסדרונות עד שמגיע המספר ונכנס למשרדה של הפקידה. מציג בפניה המסמכים, היא מבקשת להמתין בחוץ. ממתין וממשיך לצלם. המספר מופיע שוב על הלוח האלקטרוני. פוסע בשנית אל תוך המשרד, מוכן לתשובה השלילית שתפטור כותב שורות אלו מהנדודים, שתשיב אותו רשמית למקום אותו עזב לפני שנתיים. הפקידה ברוגע אדיש מסבירה שוויזת האמן מוארכת לשנתיים נוספות.
- שנתיים?
- שנתיים.
יוצא המום ממשרד הזרים. צועד אל אנדי ומנסה בדרך להבין את ההיגיון הקוסמי שפועל, או לא. אנדי מצלם את בעל הוויזה לבוש החליפה. כעבור כמה ימים הולכים עם בת זוגו של אנדי וחבר נוסף לסרט "ההוביט" שמוקרן בשלושה מימדים. הם מזהירים לא לצלם באולם הקולנוע. לאחר הפרסומות מופיעה שקופית המורה שכעת זה הזמן להרכיב את משקפי שלושת המימדים. בבת אחת, בתנועה מתואמת, מרכיבים כל יושבי האולם את המשקפיים. הסרט מתברר כשעמום איום הנמתח על פני כמעט שלוש שעות. כשיוצאים מצלם אותנו עם המשקפיים. לפחות החוויה הקבוצתית מהנה.
נוטל מאנדי את הגיטרה האקוסטית שהושארה אצלו. יש כבר הופעה שנקבעה בישראל. במהלך השנתיים האחרונות כמעט ולא נגע בגיטרה. מסייע לאליה להעביר את כל חפציה לדירתה החדשה בפרידריכסהיין. כעבור יומיים טס חזרה לישראל. מוזר פה. כאילו השנתיים שם ניתקו חלק מהשורשים וכעת מנסה להישתל מחדש. קוטף פירות מעצי הגינה, מנגן, כותב, שומע רדיו בגרמנית, מחפש עבודה. חש קצת כמו רוח רפאים בין בני אדם. אומרים שהתחושה הזו עוברת. (לרשימה המלאה)
בברכה,
נתי אורנן
