באיגרת השבועית מובאים קטעים מהמאמר "הספק והאמון"

מתוך ספר "המעגל הפתוח". להלן קטע מס.31

הלכות מעוררות ספק ואמון

אסטרולוגיה (אצטגנינות)

(המשך: על אסטרולוגיה, מפות אסטרולוגיה, האמון, הספק והתנועה בין זה לזה)

...מידע חדש יותר מלמד שהיקום כולו נמצא בתנועה נמשכת, ומאז שנכתבו המפות האסטרולוגיות נעו הכוכבים בלפחות שלושים מעלות מערבה מן המקום המצוין במפות אלו. כלומר, אין כל קשר בין מיקום הכוכבים כפי שהוא רשום במפות האסטרולוגיות העתיקות, הנמצאות בשימוש גם היום, לבין מיקומם למעשה ביקום.

מדוע, אם כן, ממשיכים רבים ללמוד את האסטרולוגיה ולקבוע את חייהם לפיה? אפילו אלה העוסקים באסטרולוגיה ומכירים את המידע שמפריך את מהותה הכוללת, בכל זאת ממשיכים לתת בה אמון. מסתבר כי לא לימוד עובדות מדעיות והוכחות לוגיות יכולים לגרום לזניחתה של האסטרולוגיה. הפיתוי באסטרולוגיה הוא כפול. מצד אחד, היא מספקת הסבר דטרמיניסטי כולל להתנהגותו של האדם. ומצד שני היא מספקת תשובות מיידיות ופשוטות לבעיות כלליות וגם מיידיות בחייו של האדם.

בני אדם שאבדו את האמונה בכוחם לשנות את המציאות, נתפסים בקלות יתרה לאמונות המשחררות אותם מהתמודדות אישית, והתולות את הסיבה לתופעות בגורמים חיצוניים לאדם. יחד עם זאת, מספקת האסטרולוגיה תשובות פשוטות, שהמאמין יכול לקבלן ללא הטלת ספק.

האם יכול אדם יוצר, שנחשף ליחס המעורב שמעוררת האסטרולוגיה, ליישם את עקרונות הספק והאמון גם ביחס אליה? ודאי שכן. אפשר לעשות זאת בשלושה שלבים:

1. מתן האמון:

אני מאמין כי האסטרולוגיה מספקת הסבר וכיוון להתנהגותו של האדם.

2. הטלת הספק:

אני מטיל ספק באסטרולוגיה וקובע שהיא תעתוע אנושי שאין בו ממש.

3. התנועה שבין מתן האמון להטלת הספק:

אני מחליט לנהוג על פי מפת הכוכבים והמזלות שהאסטרולוגיה מספקת לי. החלטה זו היא זמנית וניתנת לשינוי בכל רגע שאחפוץ בכך. בעוד אני מתמיד בבחירתי זו, חייב להתקיים בי גם הספק באשר לתקפותה של תורה זו. הספק הזה הוא הערובה לכך שלא אשתעבד לאמונה השלמה, כי אמונה שלמה שאין עמה ספק עלולה לחבל בעקרון היצירה שבאדם, שהוא מעל לאמונה, וגם כדי שלא אעשה שטויות ואגרום לעצמי נזק בגללה. כלומר, אוכל לנתב את חיי גם על פי הספק, ואקיים בי לא רק את האמונה בתורה זו, אלא גם את עקרון המציאות המצוי מעבר לה.

פירושו של דבר הוא שהאדם היוצר הוא זה שבוחר באמונה ולא היא שבוחרת בו. כך משתחרר האדם היוצר מהרעיון שהכול תלוי, במידה זו או אחרת, בגורמים חיצוניים בלבד. הוא שואף לאיזון בין אמונתו לבין עקרון המציאות, שעל פי טבעה איננה מתחייבת להתנהג תמיד לפי אמונתו של מישהו - ותהא אמונה זו מורכבת ככל שתהיה.

("המעגל הפתוח", עמ' 126-127. המשך יבוא)