(קטע מתוך רומן האמור לצאת לאור בקרוב.

הנושא: הלם קרב. מבוסס על מקרה מהחיים.

קטע 10)

יואל הדוד, שהכיר היטב את כוחם של אלה מן העולם התחתון, מתוקף דרישות הפרוטקשן שכפו עליו במלטשת היהלומים שלו, מכר את אחד מנכסיו וכיסה את החוב.

"אני עושה את זה לזכרו של סבא עליו השלום, כי אתה היית הנבחר בנכדיו, האהוב והמסור לו ביותר, ורק לך אישר לטפל בו עד הסוף. אבל למען השם, אל תסתבך איתם שוב!" קולו היה ביקורתי ונחרץ, אך עם זאת אוהד ומלא אמפתיה.

"נשאר החוב לחברת האשראי 'אראל'", אמר נמרוד, "אולי תנסה אתה להגיע איתם לאיזו פשרה בשבילי? אותך הם מכבדים, לך לא יגידו לא".

לאחר דיונים מתישים, ניאותו להגיע איתם רק להסדר שמבטיח להם את התשלום במלואו. דירתם תמושכן לטובתם, ובנוסף, ישלמו סכום של עשרים אלף לירות חודשיות, צמודות מדד.

אבל המשק נכנס למיתון קשה ונמרוד צלח אך בקושי את תשלום המיסים שהצטברו על שולחנו. ואז עוד מכתבי התראה, עוד דיונים וכתבי תביעה.

נמרוד וריקי בוססו בבוץ הכלכלי והעולם, כמי שנתון בסחרחרה מפיסטופאלית, בוסס בבוץ השנאה המסמאת כל חשיבה רציונאלית. באמריקה, מרטין לותר קינג נרצח. כוחות ברית ורשה פלשו לצ'כוסלובקיה. האביב של פראג נכנס למחרפה קשה. שלג שחור ניתך על "הסוציאליזם האנושי".

"יש רגעים אופטימיים, בטח שיש. כשאני מסתכל על הילדים או הנכדים המקסימים שלי, אני מרגיש תחושת התעלוּת, טוב לי, אבל...".

"החיים והמוות נתתי לפניך, ובחרת בחיים", פלט רונאל וחייך.

"יופי של קלישאה, רונאל, בראבו! לא מצאת משהו יותר משכנע? פארסה. הכול פארסה, רונאל".

"החיים נמרוד! החיים!"

"כן, החיים".

ובעוד הדברים נורים ביניהם, הבליח בה זיכרון. ינירי אוחז באקדח קפצונים, נפלטת ירייה. נמרוד פורץ בזעקה ומסתתר. הילד מתכווץ. ריקי נכנסת בחופזה, נוטלת את ינירי בזרועותיה. הילד פורץ בבכי. לאה מגיעה, עדה למתרחש, ואומרת: "סעי ריקי, סעי עם הילדים, אני אהיה עם נמרוד. תתאווררו קצת, יהיה טוב, אל תדאגי, אתם תחזרו חדשים".

ריקי חוככת בדעתה, ולבסוף נכנעת. תיסע, כן, תיסע עם הילדים לחניתה. הכי רחוק שיש. הכי קרוב ללב. יהיה טוב.

(מלכה נתנזון, משוררת וסופרת)