קבוצת רוקדים. מוסיקה בסגנון שנות הארבעים של המאה הקודמת. המוסיקה נעימה ומרגיעה. נשמעת ירייה. המוסיקה נעלמת. אחד מהרוקדים נופל. הרוקדים קופאים לרגע. אחר כך ממשיכים בריקוד כאילו כלום לא קרה. היריות חוזרות ונישנות כל מספר דקות. לבסוף כל הרוקדים מוטלים מתים, למעט רקדנית אחת, שקועה בתנועה נמשכת. האם זוהי אדישות? הכחשה? הדחקה?
לעיון: "להבין את הפרינציפ"
תגובת צופה: המיצג כראי להתנהגות קהל.
"בזמן המיצג היה מרתק לראות את הקהל. בזמן שרקדתם הם דיברו, צחקו, קשקשו. ואז הירייה! שנייה אחת של שקט. עוד חצי רגע של ציפייה מרוכזת והופ... חזרה לפטפוט הרגיל. החלק שאותי ריתק והדאיג היה שבירייה השלישית או הרביעית אנשים כבר לא הפסיקו את הפטפוט... מהערב כולו אני לוקחת לי את הרגע הזה שבו גם אני לא הפסקתי... תודה על המיצג!"
(ש.ס.)
