(דמותה המיתולוגית של זלמה, מ"ארבייט מאכט פריי" ו"האנתולוגיה", חוזרת שוב אל הבלקון על במת הטקס האלטרנטיבי השתא. טיוטה)

אסלמו עליכום... סליחה. שלום עליכם מלאכי השלום, חברים לנשק, אחיי גיבורי התהילה. שנה אחרי שנה אני עוקבת כאן מהבלקון אחרי הevent האלטרנטיבית החשובה הזאת וליבי עולה על גדותיו מהתרגשות, שצעירים זוכרים מקדשים מזכירים את אשר עשתה לנו העמלק. כאשר אני עומדת כאן לפניכם היום אינני לבדי עומדת שאיתי נמצאות שישה מיליונים שקולם נחנק ועפרם נקברה.

כל יום שאני עוד עומדת על רגליים בלי עזרה אני אקדיש בשביל שזועות לא יחזרו על עצמו. אני עם כל הכבוד לילדים שעושים את הcemony. הזאת אני רוצה תמיד להזכיר שבאמת אין מקום להשואה, ל... סליחה להשוואה בין השואה שלנו לכל מינים של אסונות נוראות על הפלנטה. זה מאד יפה שנותנים כאן במה למגזרים מוחלשות אבל צריך לשמור על הפרופורציות מאין בנו ולאן אנחנו הולכים.

ואם כבר אני נכנסתי קצת אז רק על קצה המזלג אני מוכרחה להגיד לכולנו ולצעירים במיוחד היפות נפש. די עם השנאה העצמית שזה נורא אחרי כל מה שעברנו וההלקאה העצמית. חטאנו פשענו, אפשר לחשוב שישבנו שם בתופת ושתינו כוס תה. אז אנחנו באמת יכולים קצת ליישר עם הגב ואיך אומרים הצעירים, "לפרגן", לעצמנו את שמחת שובו של העם לציון וירושלים. ואיזה יופי שיש לנו גם עכשיו עם הבחירות הדמוקרטית. שאצלינו יש חופש בחירה וביטוי ועוד בוכים שעושים צנזורה... אני כבר שמעתי כמה ארטיסטים מדברים... אנחנו שם בתקופה לא יכולנו אפילו לחלום, מי בכלל חשב שיכול לעמוד על במה ולדבר על הכיבוש על האקציה, על הטרנספורטים. אני בשביל זה הייתי נותנת מיליונים. לנשום לא היה אפשר, בטח לא לעשות כל מינים של תיאטר פרובוקטיבית חתרני אקטיביסטית... או לשלוח לאירוויזיון של הקולנוע סרט של חמש cameras broken.

אז נכון שגם הפיהרר נבחר בצורה של דמוקרטיה אבל אנחנו בודאי לא ניכנס עכשיו לסוגיה.

אני מאד מודה.

עם ישראל חי.

(סמדר יערון, יוצרת תיאטרון, מנהלת אמנותית, המרכז לתיאטרון עכו)