אני נזכר בנעוריי בווינה. אלו השנים העצובות ביותר שידעתי...
בנעורי בווינה מתרועע הייתי עם יהודי מהונגריה בשם נוימאן... אדם ישר וטוב-לב... נתן לי חולצות שלו וגם מעיל... אח, נוימאן! נוימאן! אכן זהו רגע היסטורי!
"בתיאטרון החדר יש משהו קסום. זה נובע מהסובלנות, הקבלה, האיכפתיות" (אבי גיבסון בר-אל, במאי ושחקן, מנהל אמנותי של תיאטרון הסמטה, בוגר תיאטרון החדר) |
 |
|||||||||||||||||||||||||||
