קטע מתוך "התולעת עפה", מחזה מאת אמיר אוריין.
אנשי תיאטרון החדר לדורותיהם מכירים את הקטע בגרסאות רבות.
שתיים חדשות:
1. גרסת הערפדים. יוצרות מופיעות: מור דנטי, מיכל קציר.
2. גרסת הפיצוחים. יוצרות מופיעות: לאנא פאהום, נעמה יעקובוביץ.
החלום הוא שיר לירי שכתבה אותו הנפש. החלום שואף להשיב את האיזון הנפשי. בתיאטרון החדר אנו עובדים גם עם חלומות ככלי ליצירה. |
 האיגרת השבועיתיום ה', 2013 . 5 . 16------- הוידוי האחרון של אדולף היטלר ------- הדיבוק בחדר מוצ"ש, 8.6.2013, בשעה 20:30 ------- העלמה והמוות יום א', 12.5.2013, בשעה 20:30 ------- הזמנות להצגות החדר: ------- החלו פגישות ההכרות לקראת לימודי המשחק והבימוי בתיאטרון החדר ------- ייעוץ אישי יש לך קטע? שלח/י אותו אלינו לאיגרת ------- ------- ------- לאיגרות קודמות
ליאון רוזנברג, שחקן, במאי, עורך ומנחה טלוויזיה, מדבר על תקופת לימודיו בתיאטרון החדר והופעתו כשחקן במחזה "נו-אקסיט" במסגרת הצגות החדר. בימוי: שלי גורל. צילום: גיא דוידי.
1. משחק, שחקנים וחשיבה מאגית לפני שנים אחדות כתב מיכאל הנדלזלץ מאמר על מצבו הקשה של שחקן כאדם מובטל וייעץ לבתי הספר להמליץ בפני התלמידים שייעזבו את המקצוע. מדוע? כי לפי דעתו בכל שנה יוצאים כ-150 שחקנים חדשים לשוק ומעטים מהם ייקלטו בחרושת התרבות של התיאטרון. רבים יהיו מובטלים. בבתי ספר אחדים אומרים במפורש לתלמידים שאם הם לא עובדים כשחקנים, הם לא ממשים את ייעודם. הם "לוזרים". קשקוש. מקשקשים אמירות חסרות שחר. בעבר היו ידועות תחבולות רבות ששימשו סגולה להצלחה: זנב ארנבת בתיק האיפור, נרות מקודשים, תפילות ולחשים, מנטרות וכיוצ"ב תשמישי קדושה. אין לי דבר כנגד חשיבה מאגית. גם אני, בעבר, במהלך השנים, חקרתי והפעלתי עשרות תחבולות מיסטיות עד שלאט לאט, עם הזמן העובר, הלכה והפציעה התובנה הישרה, הישירה, הפשוטה מכולן, והרי הפשטות היא אם הפעולה: או שאתה במצב פתוח, בזרימה חופשית, או שאתה במצב סגור, במצב של התנגדות. אם אתה במצב פתוח – העולם פתוח בפניך. תפילות ולחשים הן פעולות מוספות יעילות ביותר. אם אתה במצב סגור – גם תפילות ולחשים ומנטרות למיניהן לא יועילו. עשה ככל יכולתך, ובשימוש של כל אמצעי לגיטימי לממש את זכותך, ייעודך, חובתך, כאדם-יוצר, אבל אם לא עלה בידך לעשות זאת, עדיין אתה אדם-יוצר, ורצוי מאד שתהיה כזה ללא רגשות אשמה, ללא תסכול, ללא תוקפנות, ללא השוואות עם אחרים. אדם שלם עם עצמו. תרגיע את המתח הנובע מהמחשבה על "הצלחה". הוא לא מתח מקורי שלך. הוא נובע ממערכת של אמונות ודעות שאחרים השתילו בנו. אלו קולות כוזבים מן העבר. מהו הערך המוסף של תיאטרון החדר? הוא לא דורש ממך להיות שחקן בכל מחיר. הוא מלמד אותך להיות שחקן, במאי, מנחה, וגם מעודד אותך להביא לידי ביטוי את הערכים האנושיים שבך. הוא מציע לך להיות בן אדם. בכל מקום בו תהיה, בכל עיסוק שתעסוק בו, בכל משרה, עסק, עבודה, משפחה, חברים, חברה, עולם שבו תחיה – תהיה בן אדם. אדם פתוח לעולם, שואל שאלות ומבקש תשובות, ובעיקר פועל לתיקון מצבו של האדם. החל מזולתך שלידך ועד לזולת שאינך מכיר אישית. תהיה אדם וזו תהיה האמנות הגדולה ביותר שערכה רב יותר מתפקיד זה או אחר. כי אז תהיה תמיד בדרך לשלמות אנושית ולהשלמה עם עצמך. זהו הסוד הקטן של האושר. (א.) -------------- 2. אמונה שתלויה באדם (המשך) באיגרת השבועית מובאים קטעים מהמאמר "הספק והאמון"
מתוך ספר "המעגל הפתוח". להלן קטע מס. 39.
..לאחר שהחלים אדם או יצא ממצב המצוקה אל חיים נעימים יותר, הוא חופשי להאמין או לא להאמין באלוהים, לעבוד אותו או לא. אין לזה שום קשר למושג האלוהות מצד עצמו. יש בזה רק כדי ללמד על צרכיו של האדם. זכותו של האדם להיכנס אל תחום האמונה באלוהים ולצאת ממנו, איננה נופלת מזכותו להיכנס ולצאת בתחום האירוע האמנותי. האמונה משהה את הספק. הספק מערער על האמונה. מימוש הזכות האלמנטארית הזאת של האדם, פועל להפחתת רגשות האשם שהוטבעו בו בעבר, מרחיב ומעשיר את תודעתו לאפשרויות חדשות של תפיסת המציאות וההתמודדות איתה. כאמור, אדם בוחר באמונה ובספק על בסיס חוויות קודמות. אדם יכול להתפלל לאלוהים. לבקש ממנו כל דבר שבעולם. לאהוב אותו, לכעוס עליו. אין זה מחייב או מבטל את אפשרות קיומו האובייקטיבי של האל, אלא מלמד על הצורך בקיומו, הכפירה בו או ההתעלמות ממנו. אמונה עשויה ליצור חשיבה מאגית כדוגמת חשיבתו של אותו ילד שצועד בדרך לבית הספר, לקראת בחינה שעתידה להתקיים באותו יום, וכערובה להצלחה בבחינה, הוא נודר נדר שלא ידרוך על הרווחים שבין המרצפות שעל המדרכה, אלא רק על פני המרצפות. באותו רגע הילד מאמין שההליכה הקפדנית הזאת תסייע לו להצליח בבחינה, שאם לא כן, למה הוא טורח כל כך לקיים טקס שמקשה עליו את ההליכה? אולם גם המאמינים הקפדניים ביותר בטקס הליכה כזה, אינם יכולים אלא להסכים כי לפחות רצוי שבנוסף להליכה גם ישנן הילד את חומר הבחינה. בהתנהגותו זו של הילד מגולמים שני מוטיבים של התנהגות קדומה: הצורך בסיפוק שיבוא לידי ביטוי בחוויית ההצלחה, והידע הנלמד שיש להשקיע זמן, מחשבה, ניסוי וטעייה, משאבים אישיים ומאמץ, להשגת הצלחה זו. אלה הם שני עקרונות נלמדים בסיסיים: אם תאמין באמונה שלמה ביעוד מוגדר מראש ותשקיע עבודה בהגשמתו - תוגדר כמצליח בדרכך... ("המעגל הפתוח", עמ' 133-134. המשך יבוא)
אני נזכר בנעוריי בווינה. אלו השנים העצובות ביותר שידעתי... בנעורי בווינה מתרועע הייתי עם יהודי מהונגריה בשם נוימאן... אדם ישר וטוב-לב... נתן לי חולצות שלו וגם מעיל... אח, נוימאן! נוימאן! אכן זהו רגע היסטורי!
(הקטעים הבאים הם מתוך הקובץ "פרשת השבוע", המשמש כפתיח לדיון במסגרת פגישות "המליאה" של תיאטרון החדר. כאן תפיסת המקרא היא דרמטית: אם המקרא היה מחזה, כיצד היינו מתייחסים אליו?) 35. נשא: במדבר ד' 21 - ז'
"וידבר יהוה אל משה לאמור: נשא את ראש בני גרשון" (נשא: במדבר ד' 21). פרשת נשא היא הארוכה ביותר בחומש: 176 פסוקים. תחילתה היא המשך לקודמת, פרשת במדבר: תיאור המשימות המוטלות על בתי האב משבט לוי בעבודת המשכן. בני גרשון מבן שלושים ועד חמישים שנה מצווים לעבוד במשכן: לשאת את יריעות האוהל וכל המחיצות שמסביב למזבח ולקודש הקודשים. בני מררי ממונים על העמודים והבריחים של המקדש, וכן הלאה. סך הכול בני לוי המופקדים על עבודת המשכן 8580 איש! (שם: ד') המונח שמשתמש המקרא לעבודה זו היא "לצבוא צבא". כלומר, להתאסף לשירות בתפקיד. פרק ה': טיהור המחנה ממצורעים. האל העברי הופך לישות בלתי מושגת בחושים. בקודש הקודשים אין פסל ואין תמונה. כך על כל פנים נמסר. האל חדל להיות מוגשם בחומר, והופך לדימוי פנימי בתודעתו של המאמין. כל מה שניתן לומר עליו הוא שמות תואר ותיאור מעשיו, אבל הוא עצמו אינו ניתן לתיאור. למשל: ניתן לתאר את המלאכים, השרפים והכרובים שסביב לאל, אבל לא את האל עצמו. אל זה הוא בעל כוח השפעה מרבי על המאמין, משום שאינו תלוי ביחסים המשתנים של המאמין עם עצמים חיצוניים פיזיים, אלא במיקומו של האל בתודעת המאמין והגדרתו כתופעה קבועה שאינה נתונה לשינוי, ועל כן כמעט בלתי ניתנת למחיקה או להמרה. אל זה מתקבע בקשר אל הזיכרונות המיתולוגיים של כל אדם כפרט, אל הרגעים הראשונים של חייו שבהם היה תלוי, לשבט או לחסד, בכוחות עצומים ממנו, ההורים או בני אדם אחרים שגורלו נתון היה בידיהם והם מטפלים בו. לאחר מכן מתגלמת חווית תלות זו במושגים החברתיים של האלוהות. חווית התלות המיתולוגית מתעוררת מעת לעת, עם הצורך במשען רוחני או פיזי, והיא חוזרת ומנציחה את המושגים החברתיים של האלוהות. האדם האנימיסטי (אנימיזם - האמונה שלעצמים דוממים טבעיים, כגון צמחים ואבנים, יש תודעה, תחושות ורצונות משלהם, ולעתים אף יכולת תנועה. מקור השם מ"אנימה", "נפש" בלטינית), או הפאגאני (פגאניות, עבודת אלילים. מונח מערבי המתאר פולחנים ומנהגים של דתות מרובות אלים), יכול היה להחליף אלים ולעבור מעבודת אל אחד למשנהו, על פי צרכיו ומשאלותיו. אם היה זקוק לאלת הפריון עשתורת היה סוגד לה. היה זקוק לאלי החקלאות, התפלל לבעל או לשלחין. האל המומחש אצלו בתופעות טבע או בפסלי אבן ותמונות, היה בעל צורה פיזית, מתווך מוחשי לחוויית התלות המיתולוגית הטבועה בכל אדם. עבודת האל המיוצג בפסל ובתמונה נעשתה באחת מתוך שתי דרכים של אמונה: האמונה בפסל כמכיל בתוכו את האל עצמו והאמונה שהפסל הוא רק מייצג האל. האל העברי בהיותו מושג מופשט, ביטל את התיווך המוחשי בפסלי אבן ותמונות והתקשר ישירות אל החוויות המיתולוגיות האישיות של האדם, ומכאן כוחו הרב. קשה יהיה "להחליף" אותו כמי שמחליפים ריהוט או בגד, קשה אף יותר מהקושי שב"החלפת" חוויות ילדות. האל העברי הוא מושג המתקשר לכל תחושה, תמונה, מחשבה ורגש. הוא מתקשר אל האושר הקטן והגדול ביותר, אל הפחדים הקטנים והגדולים ביותר. האל מתקיים בתודעתו של האדם המאמין. פירושו של דבר שקיומו של האל תלוי במאמין ומערכת האמונות והדעות של המאמין ביחס לאל מאשרות את קיומו התודעתי של האל. כל ניסיון להוכיח את קיומו האובייקטיבי של האל, נידון לכישלון או תלוי באמונתו של הפרט. למה הדבר דומה? לאדם היורה חץ אל עבר משטח חלק ואחר-כך הוא מסמן את המטרה סביב לחץ. החץ הוא אמונתו של האדם בקיומו של האל והמטרה היא האל. אבל גם כאן, כמו במקרה של אל מומחש בפסל ובתמונה, תיאור מעשיו של האל מלמד על צרכיו ומשאלותיו של המאמין. "אמרת שאת לא מאמינה באלוהים, אבל אמרת גם שאלוהים מנחם אותך. זאת אומרת שאת בוחרת. את בוחרת להאמין או שלא להאמין. אם כך, את יכולה לברוא את האלוהים שלך בצלמך, ולתת לו את התפקיד של בורא האדם. ואז האלוהים יכול לנחם אותך. יש בזה תקווה". המחזה "דם", תיאטרון החדר.
(כששמעתי על הגזרה החדשה של האוצר רציתי למות. ואז הבנתי שזה לא כלכלי) אלוהים פרטי / בעקבות ג'וני קאש הושט יד וגע בי אלוהים אישי שומע תפילה שלו איכפת שומע משאלה ... תמיד נמצא גם אם אתה מרגיש לבד פלאפונך נדם אתה מפוחד תן צלצול אחי ותאמין הכי קח את הזמן תן לי עוד מבחן את מה שכואב תשפוך את הלב אני כאן בשבילך תזכה אז בסליחה הושט יד וגע בי אלוהים פרטי גם אם אתה מרגיש לבד פלאפונך נדם אתה מפוחד תן צלצול אחי ותאמין הכי תשפוך את הלב אני כאן בשבילך תזכה אז בסליחה הושט יד וגע בי, אלוהים פרטי הושט יד וגע בי, במוקדם או במאוחר נפיל אותך / בעקבות ג'וני קאש אתה יכול למשול הרבה זמן, יכול למשול הרבה זמן, יכול למשול הרבה זמן, במוקדם או במאוחר נפיל אותך, במוקדם או במאוחר - נפיל אותך, לך תאמר לשר אוצר, לראש ממשלה-קיסר לך תאמר לאח, לשר הפח, למלחך פינכה במוקדם או במאוחר נפיל אותך, ... במוקדם או במאוחר - נפיל אותך, הבוקר קרה לי דבר מוזר, בן גוריון התגלה לי, כן הוא חזר כרעתי ברך ואמרתי אמן והחלפתי שתי מילים עם הזקן הוא דיבר בקול כה צורמני חשבתי שנקרע בי משהו פנימי הוא קרה בשמי, וליבי עמד הוא אמר "יואב, יש לי רצון אחד!" "לך תאמר לשר אוצר, לראש ממשלה-קיסר לך תאמר לאח, לשר הפח, למלחך פינכה במוקדם או במאוחר נפיל אותך, במוקדם או במאוחר - נפיל אותך." אתה יכול לעשות ספין ועוד שחיתות להעביר עוד תב"ר להתנחלות אך כשאתה פוגע לאנשים בכיס יקום מתמודד שאותך יביס. אתה יכול למשול הרבה זמן, יכול למשול הרבה זמן, יכול למשול הרבה זמן, במוקדם או במאוחר נפיל אותך, במוקדם או במאוחר - נפיל אותך, לך תאמר לשר אוצר, לראש ממשלה-קיסר לך תאמר לאח, לשר הפח, למלחך פינכה במוקדם או במאוחר נפיל אותך, במוקדם או במאוחר - נפיל אותך. (ספר השירים של יואב איתמר "חוד הלב", יצא לאור בהוצאת קשב)
היי אמיר, דור ההמשך: הבת שלי, גלי מתיה, בת 8, כותבת שירים. מה אתה חושב? (לא נגעתי במילה) אבישי מתיה. ללא קשר מאת: גלי מתיה ללא קשר אני לא אמיתי ללא קשר אין לי חברים ללא קשר אין לי משפחה ללא קשר אין לי אלוהים ללא קשר אין לי כלבים ללא קשר אין לי שירים ללא קשר אין לי משחקים ללא קשר אין לי מעריצים ללא קשר אין לי ילדים ללא קשר אשאר לבדי ללא קשר
השבוע סיים את עבודתו במפתיע, מדריך חדר כושר אחד בישוב הקטן בו אני גר, מדריך לאימון גופני שעבד שם כמעט שבע שנים. לא סיפור גדול, אתם יודעים. בטח לא סיפור שמגיע לו להדחק ככה בלי הזמנה לעיתונים. לא סיפור שמחזיק מעמד, אפילו לא בתוך עטיפה לדגים, אבל בכל זאת – שבע שנים. שבע שנים בהן הספקנו בין השאר לצאת למלחמה אחת "גדולה" ועוד שתי מלחמות קטנות יחסית, ופה ושם עברנו עוד כמה אירועים חשובים וחשובים למחצה בחיים הלאומיים ובחיים האישיים. שבע שנים בהם אנשים רזים או שמנים המשיכו לשלוח יד ארוכה ולקחת עוד ועוד כסף מהקופה הציבורית. שבע שנים בהן הספקתי להעלות על הבמה עוד כמה הצגות תיאטרון (שאת אף אחת מהן אגב, הוא לא ראה), לשלוח בת אחת לצבא ובת שנייה ללימודים באמריקה, ולעבור אפילו שלושה ניתוחים – אחד גדול ושניים קטנים. שבע שנים אתם יודעים. לא רזות ולא שמנות, אחרי הכול אנחנו מדברים על חדר כושר, ובכל זאת חתיכת חיים. חיים כן, אבל השאלה היא של מי? שום אירוע לא נערך. לא נאמרו שום דברי פרידה. שום מגן או פסלון לא הוגש מטעם מקום העבודה, ולא נערך שום טקס קצר עם קולה לא קרה, וביסלי או במבה בצלחות חד פעמיות. כי ככה אנחנו נראים כנראה לאחרונה – טיפוסים קצת חד פעמיים. חולפים ונופלים זה ליד זה כמו מטאורים רחוקים. אבודים בחלל. שבע שנים. אמנם לא כמו השנים שיעקב אבינו נאלץ לחכות עד שזכה לחיות במחיצת רחל אהובתו, ועוד לפני זה לגולל את האבן מפי הבאר משל הייתה משקולת של ארבעים קילו בלי חימום, אבל בכל זאת, איך שלא מסתכלים על זה, מסכת קטנה של חיים. טיפוס קצת ביישן היה המדריך חדר כושר הזה, כמעט לא מדבר, ואם הוא כבר היה מוציא כמה מילים מגומגמות מהפה, מיד הוא היה טיפה מאדים – מהביישנות, לא מהמאמץ הגופני. לא צריך להגיע לכאן מהמאדים בשביל להבין את זה. ובכלל יכול להיות שהיה לו מזל גדול. מזל של כוכב. הנה, במלחמה אחת שהייתה פה לפני ארבע שנים, נהרגו כמעט תשעים אנשים בתוך קצת פחות מתשעים שניות. ככה שתגידו תודה שעבדתם, קבלתם שכר מינימום, החזקתם מעמד, גמרתם את החודש לפני שהחודש גמר אתכם, סיימתם שבע שנים ועוד יצאתם בזול, ממש בזול ובעיקר בחיים, ומה שהכי חשוב - בכושר! ואם אתם מחפשים איזה קצה של מוסר השכל בסיפור הזה, כדאי שתחפשו אותו במקום אחר, אולי על המאדים. (אודי בן סעדיה, כתיבה בימוי הרצאות, www.bsudi.com , 052-336-0483)
למרגלות הספה, על המרבד, מוטלת גופה. אני יורקת עליה. אני בועטת בה. אני הופכת אותה מצד אל צד. אומר להגנתי: קודם הגופה הרגה אותי. בדם קר נרצחתי, בשקט בשקט, בהפתעה גמורה. וגם אם התכוונתי - הרי שנרצחתי טרם הספקתי לשלוח אליה יד. ולא זאת בלבד - לאחר המעשה נזרקתי ברשלנות אל הבור, אל קבר אחיות מבודד. אלוהים אדירים, כמה כוחות שמת בידִי - גופה שכוחת אל - לפרוץ את הקבר, להשתחל החוצה, דרך שלדים מתפוררים וגופות מרקיבות, ולמצוא את הדרך הביתה - בחושך. בקור. לבד. ואז לירוק. לחבוט. לבעוט. וגם לטפח גופת מחמד. (ורד זינגר, משוררת ועורכת ספרותית)
נא לעבור לדף אודישנים דרושים.
הוידוי האחרון של אדולף היטלר
(צילום: מיכל ברץ קורן. איפור: יסמין מגן) וגם קוואקר, בלונדי ואווה בראון "זהו מבצע של משחק נדיר, אך בלי ספק יותר מהטכניקה והאמנות, זאת מלאכת מחשבת המבטאת את הרעיונות הנועזים והמאתגרים של המחזה. משחקו של אוריין הוא כאספקלריה לכל אלה; לעתים היא כולה בדולח, לרגעים היא כנחושת קלל, גם קעורה וגם קמורה, מעוותת, אך תמיד ישרה וישירה". (צבי גורן, אתר הבמה) "חוויה נהדרת! אמיר אוריין מתגלה כפרפומר יוצא מן הכלל". (יוני איתיאל, קול ישראל, רשת ב', "מה יהיה עם יואב גינאי") "אמיר אוריין בהופעתו האינטנסיבית, עושה את הבלתי אפשרי. הוא מחשמל ומצמרר ומחייה לפנינו את המפלצת המתועבת ביותר שידענו". (אליקים ירון, קול ישראל, רשת ב', "בחצי היום" וגם "מעריב") "תצוגת משחק מדהימה. אירוע שהוא בדיוק ברוח הזמן!" (יואב איתמר, עורך, מנחה, מבקר תיאטרון) היטלר לא מת בבונקר שלו בברלין ב-1945. עתה הוא זקן ויודע שימיו ספורים. הוא מאמין כי המוות שלו יסמן את תחילת סופו של העולם כולו. כך הוא מגיע לישראל וכאן אנו פוגשים בו, ישיש נרגן והזוי. טרגי-קומדיה אפלה מחזה: טובה רוגל ואמיר אוריין בימוי: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל משחק: אמיר אוריין יום ו', 21.6.2013, בשעה 14:00 טל': 0508-497715, 03-5171818 -------------- הדיבוק בחדר
טרגי-קומדיה אפלה מחזה, בימוי ועיצוב: אמיר אוריין. בהשתתפות: דורית אבנט, אבי גיבסון בראל, אמיר אוריין "יצירת מופת!" (סמדר יערון, מנהלת אמנותית, פסטיבל עכו) "הדיבוק בחדר" - טוטלי וסוחף! - תיאטרון מכושף! (צבי גורן, אתר הבמה) "רוחניות אותנטית" (פרופ' שמעון לוי, ישראל היום) "חוויה מסעירה!" (איתן בר יוסף, עכבר העיר) "חזיונות תיאטרליים מהפנטים!" (מרט פרחומובסקי, טיים אאוט) "דוגמה מאלפת לעבודת עומק יהודית, כמעט כמו דיון תלמודי" (זלאטע זרצקי, ירחון "נקודה") מוצ"ש, 8.6.2013, בשעה 20:30 טל': 0508-497715, 03-5171818 -------------- העלמה והמוות
"הצגה עזה והתמסרות השחקנים כובשת ומצמיתה. הצדעתי לגיבסון על ההישג שלו כבמאי. הוא מיצה עד הקצה את דחיסות החלל והפך את החדר לתא עינויים - הן זה שבזיכרונה של פאולינה והן זה המתקיים במישור שבו מתרחשת ההצגה. גם כסא הגינקולוג הוא בחירה מושלמת. הטקסט של דורפמן הופך את הקרביים". (נאוה סמל, סופרת) גרסה חדשה ומסעירה למחזה של אריאל דורפמן. באישון לילה, מזדמן אורח לביתם של פאולינה וחררדו. פאולינה מזהה אותו כמי שעינה אותה ואנס אותה. מחזה: אריאל דורפמן עיבוד: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל בימוי: אבי גיבסון בר-אל ייעוץ חזותי ועיצוב תלבושות: דלית ענבר. וידיאו: אופק בריסקר משתתפים: יעל נביא, מוטי רוזנצוויג, זאב שמשוני עוזרת במאי: רינת מוסקונה ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין מבית היוצר של קבוצת "אורתו-דה" בניהול האמנותי של ינון צפריר יום ה', 16.5.2013, בשעה 20:30 טל': 0508-497715, 03-5171818 ---------------------------- "המליאה" של תיאטרון החדר פגישה דו-שבועית באווירה נינוחה. הפגישה הבאה של המליאה: בחדר ברחוב הרב קוק 8, תל-אביב. במקום מוגש כיבוד קל והוא מוגדר כמקום פרטי. אפשר להשתתף ואפשר לצפות. "המליאה" פתוחה לכל. רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818, או בדוא"ל: כאן. אורתו-דה: אבנים מבית היוצר של תיאטרון אורתו-דה "אבנים" - מופע ויזואלי בהשראת פסל "מורדי הגטאות" של נתן רפפורט (1911-1987). המופע זכה עד כה בשישה פרסים בינלאומיים ומייצג את ישראל בכל העולם. יוצר ובמאי: ינון צפריר. במאי שותף: דניאל זעפרני. ייעוץ וליווי אמנותי: אבי גיבסון בר-אל. שחקנים: ינון צפריר, אבי גיבסון בראל, מוטי סבג, חזי כוהן / עמית ברעם, נוגה דאנגלי / הילה ספקטור, מייקל מרקס / יניב מויאל. יום ג', 28.5.2012, 20:30, צוותא, תל אביב תודה לתיאטרון החדר. להזמנת כרטיסים: 03-6950156/7, או ישירות באתר צוותא. מחיר כרטיס: 120 ₪. למנויי האיגרת השבועית: 60 ₪. קוד בקופה: "כרטיס ידיד". תיק פוריות IV כן או IV לא!
היא רוצה ילד. זה לא קורה. הולכים לטיפולים. אלפי זוגות פוקדים את מרכזי הפוריות ועוברים תהליכי הפריה חוץ גופית. ליאת חיים פורצת את מחסום השתיקה. מונודרמה על נשיות, אנושיות וטיפולי פוריות. מאת ובביצוע: איריס הרפז | בימוי: אסנת שנק-יוסף | עיצוב אירוע והפקה בפועל: ירון פרידמן. מוסיקה מקורית ועריכה מוסיקלית: שי בן יעקב ואיריס הרפז | עיצוב תאורה: ג'ני חנה. ייעוץ אמנותי: סמדר יערון ואמיר אוריין - תיאטרון החדר 21.5. יום ג', 20:30, בקרון, מתחם התחנה, תל אביב 27.6 יום ה', 20:30, מרכז התיאטרון של עכו 15.6, מוצ"ש, 20:30, בתיאטרון החדר 60 ₪. לחברי החדר כרטיס ידיד 40 ₪. כתבה ב-ynet. ראיון: קול השלום. להזמנות, ירון: 050-657-7027 מרתון סטנדאפ מספר 3 חברים וחברות! היה כיף לרוץ ולצחוק במרתון. ולכן: "מרתון סטנדאפ" מספר 3 יוצא לדרך! הפעם בתכנית: גיל רוזנברג, רותם זיו, ששי מאטו, גיא לוי ודייויד קלימניק. נפגשים ביום ראשון, 19.5.2013, למופע מושקע ומהנה של צחוקים שיתקיים אצל ענת ברזילי, ברחוב מנחם בגין 98, תל אביב. פתיחת דלתות - 20:00. תחילת המופע: 20:30 בדיוק. מחיר כרטיס במכירה מוקדמת: 25 שקלים חדשים בלבד. רותם זיו 054-474-9811 כולכם מוזמנים לצחוק איתנו, עלינו, עליכם, על העולם, וחבל, חבל אם לא תהיו שם, תגיעו. לא תתחרטו. ואם לא: אנחנו יודעים איפה אתם גרים. (רותם זיו) פרינג'י - אתר הצגות פרינג', בניהולו של רן בן עזרא. מונולוגים ודיאלוגים לשחקנים/ות: כתבו אלינו ונשלח קובץ: (הדוא"ל שלנו)
היטלר מתבאס על יאיר לפיד זה היה חייב להופיע במוקדם או במאוחר:
(השרים אישרו: ניתן לתבוע אדם בגין לשון הרע על צה"ל. הצעת החוק המכונה "חוק ג'נין ג'נין" תאפשר לתבוע גם במקרה בו נאמרה לשון הרע על גוף ציבורי, ולא רק על אדם פרטי כפי שמתיר החוק כיום - הארץ) את הדברים הבאים לא אני אמרתי: "צה"ל הוא צבא כיבוש; חלק ניכר מפעילותו היא פעילות שיטור של כובשים; צבא כיבוש הוא אכזרי בעצם הגדרתו; צה"ל הורג חפים מפשע, כולל ילדים; צה"ל עוצר ילדים שגיל האחריות הפלילית לא חל עליהם; יד חייליו קלה לפעמים על ההדק, כולל בחודשים האחרונים; צה"ל מפר בשיטתיות את החוק הבינלאומי." - את הדברים הללו לא אני אמרתי. אמר אותם גדעון לוי. הוא אמר. הוא. הוא. את הדברים הבאים לא אמרתי, אינני אומר ולא אומר לעולם. לעולם: "הממשלה הזאת היא ממשלת זדון ויש להעביר אותה מן הארץ. היא דופקת את האזרח. לוקחת מהעניים ונותנת לעשירים. היא מחרחרת מלחמות שבהן אנחנו האזרחים משמשים בשר תותחים. הטייקונים של המים, המזון, ההלבשה, הטלפון, דופקים את האזרח ומתעשרים על חשבונו. המשטרה פועלת רק לשמירת שלומו של השלטון ולא עושה דבר לשמירת שלומו של האזרח. המדינה דפוקה." -------------- -------------- -------------- מתוך הודעה של המוסיקאי הוותיק שלומי גולדברג (13.5.2013): "אתם מוזמנים לטקס אשכבה לזכרו של הסקסופוניסט - סידני בשט (ניו אורלינס) שנולד ומת ב-15.5.2013" משהו לא בסדר במשפט הזה, או שאנחנו טועים? -------------- -------------- -------------- וְתַעֲבִיר מֶמְשֶׁלֶת זָדוֹן מִן הָאָרֶץ (תפילה זכה, מחזור יום הכיפורים) -------------- -------------- -------------- "ברצוני לאמץ את כולכם אל לבי ולומר לכם כי הדבר אשר הכתיב את בואי למקום זה, הוא הרגש הטהור והאציל של בן גזע נבחר, אל בני גזע נבחר". (היטלר, "הוידוי האחרון של אדולף היטלר") -------------- "אתה יכול לדבר על מה שאתה רוצה לדבר (פאולינה, "העלמה והמוות") -------------- קטן זה יפה. אינטימי זה נכון. (אינטימיזציה של האירוע האמנותי) -------------- -------------- -------------- הטלוויזיה החברתית (אהוד שם טוב, 052.5433100) אמיר אוריין - תיאטרון החדררחוב הירקון 29, תל אביב 6801138  |
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
