אָמְרוּ שֶׁהוּא רַחוּם
שֶׁאִישׁ לא רָאָה אֶת פָּנָיו
אוּלַי מְתֵי מְעַט מִקֶּרֶב נֶאֱמָנָיו.
גַּם לא הַזְּקִיפִים, גַּם לא הַשּׁוֹמְרִים
שֶׁבַּדֶּרֶךְ אֵלָיו, עַל דַּעְתָּם,
הֵקִימוּ מַחְסוֹמִים.
סֶלֶקְטוֹרִים חֲמוּרֵי סֵבֶר בִּשְׁרִירוּת לֵב
בּוֹדְקִים וְחוֹקְרִים
וּמְפַשְׁפְּשִׁים בֵּין הַכֵּלִים
מְטַרְטְרִים וּמְעַכְּבִים
אוּלַי עַד קֵץ הַיָּמִים.
וּמִנַּיִן הַחֻצְפָּה לְבַקֵּשׁ
טִפַּת מַזָּל מֵהַבּוֹס הַסָּפוּן
בְּשֵׁן מִגְדָּלוֹ
צוֹפֶה בְּטֶלֶסְקוֹפּ
בְּכוֹכָבִים רְחוֹקִים.
(בתיה מיכלביץ', מתוך ספר השירים "עִדָּן שֶׁל כּוֹכָבִים קָשִׁים", היוצא לאור בהוצאת צבעונים)
