חיבור חשוב ביותר על היוצר נסים אלוני. ספר מרתק, מצחיק, עצוב, מכיל תובנות מפתיעות וגילויים חדשים. ספר לימוד על אדם ותקופה. באיגרת השבועית אנו מביאים קטעים מתוך הספר (ללא הערות השוליים).
מלחמה היא רצח עם המנון ודגל
במסעו של אלוני לפריז, הוא התוודע לתורת האבסורד של אלבר קאמי ולכותבים אחרים של התקופה, כז'אן ז'נה. ידע זה הוא שהעניק לרוצחים של אלוני את קסם הדמויות הנוגות, המורדות, את דמות האמן. דמויות הרוצחים שלו לוקחות על עצמן את מעשה אלוהים, נטילת חיי אדם, כתשובה לאבסורד.
"הכול בעולם הזה מזיע את הפשע. העיתון, החומות ופני האדם", מביא קאמי בספרו האדם המורד את דברי בודלר, ומוסיף בשם הדנדי, הרוצח הרומנטי : "ילבש נא לפחות הפשע חוקו של עולם, צורה מעודנת". ועוד כותב קאמי באותו פרק: "בלי להטיף ממש לפשע, שקד הרומנטיזם להמחיש התעוררות עמוקה של תביעת צדק בדמויות המקובלות של פורעי חוק". קאמי ביקר את הפולחן הרומנטי. אלוני ביקר וגם השתייך אליו.
אלוני היה רומנטיקן אבסורד, מורד בעל דחפי רצח. כבר כילד מוכה ונער מכה הכיר אלוני עצמו את דחפי הרצח שלו: "רק כשנעשיתי סופר הפסקתי להכות", אמר בצעירותו, ובזקנתו, בגיל שבעים, התוודה: "אני יודע שסוכת המוסר שלי רעועה". אלוני סלד מכוח, מרצח, אבל גם הוקסם ממנו. לעתים זיהה עצמו בדמות הכוחנית והעיקשת של הרוצח, ולעתים חש את בדידותה האפלה.
בשנות הארבעים לחייו, עם התפוררות האהבה לאשתו השנייה אילנה עדן, נסדקה אמונתו של אלוני בשגב האהבה ובגאולתו האישית. הוא הפנה את זעמו גם כלפי עצמו. אז חלה במחלת העצֶבֶת, הטְרִיסְטֶזָה. טריסטזה היא המחלה של בני משפחת בלנק, ממקימי היישוב בארץ, בדודה ליזה. כשמימשו בני המשפחה את חלוציותם – באו לארץ והשתרשו בה כביכול – תקפה אותם עצבות. זוהי עצבותו של הנוסע שהגיע ליעדו. קסם המקום מתפוגג בעיניו. כמיהתו כמשה. אמו של אלוני, אֶסְתֵרִיאָה, שמעה שבנה נכנס לפעמים למיטה בדיכאון שנמשך כמה ימים, ואמרה לו: "נסים, אל תהיה דם כבד. תהיה קליל". כמו בני משפחת בלנק העצובים אך הכוחניים והאלימים, נעשה נסים אלוני רומנטיקן אפל, נוגה.
