וְאוּלַי עוֹרְקֵי אוֹרוֹת הָאֶבֶן

הֵם שֶׁהִכְתִּיבוּ עַצְמָם

לְאִזְמֶלוֹ הַפָּתוּחַ לְהֶמְיָית הַדְּבָרִים

וְאִישׁ וְאִישָּׁה

וַאֲהַבַתָּם

דָּבַר

מִתּוֹךְ

דָּבַר

וְאֵיךְ כָּל זֶה מְחַלְחֵל לַמַּבָּט

מַטְבִּיעַ תְּשׁוּקָה לָגַעַת

בְּסוֹד הַדְּבָרִים

בְּמַהוּת הַחוֹמֶר הַנִגְרָע

כְּנִיצוֹצוֹת שֶׁפּוּזְּרוּ לָעוֹלָם

לְהֵיאָסֵף

בעקבות התבוננות בפסלו של אוגוסטו רודן

*

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה

לא הָיָה בְּכוֹחָהּ לִרְדוֹת עוֹד אֶת דְּבַשׁ

חַלְּצֵי הָאִישָּׁה שֶׁבָּהּ.

פּרוּמָת כְּאֵב הִבִּיטָה בְּמֵי הַנָּהָר

וְכָל שֶׁרָאֲתָה –

גַּעְגּוּעִים.

גַּלְגַּל עַיִן בְּגַלְגַּל קֶשֶׁת שְׁקִיעָה

לוֹכֵד

וְנִלְכַּד

וְרַק בִּקְצֶה הַמַּבָּט

אָרִיג תְּכֵלֶת נִשְׁזָר

(מלכה נתנזון, משוררת וסופרת)