לימודי משחק ובימוי - אמיר אוריין תיאטרון החדר

- האם זכור לך שקורצת מן החומר אשר ממנו עשויים כוכבים? - כן, אבל ברגע זה הבית הפוך וצריך להביא את הילד לגן ויש לי הופעה בערב והכביסה על החבל ויורד גשם.

הכתובת על הדיר

מקבץ סיכות קצר

2013 . 5 . 30

-------------- -------------- --------------

נתן זך: לזכר הילד מוחמד א־דורה

הָיוֹ הָיָה בָּעוֹלָם, אוֹ מוּטָב

בְּאֶרֶץ הַקודֶשׁ שֶׁגַּם הִיא

בֵּין אִם הִיא רוֹצָה בְּכָךְ וּבֵין

אִם לא, חֵלֶק מֵאוֹתוֹ עוֹלָם,

יֶלֶד בְּשֵׁם מֻחַמַּד אַ־דּוּרָה.

וְהַיֶּלֶד הַזֶּה, הָעֲרָבִי כַּמּוּבָן, בֵּין

אִם רָצָה בְּכָךְ וּבֵין אִם לֹא,

נֶעֱלַם. וְעַתָּה, שְׁלֹושׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה

לְאַחַר הֵעָלְמוֹ הַמִּסְתּוֹרִי, נוֹתְרָה

רַק הַשְּׁאֵלָה אִם הָיָה, כְּלוֹמַר חַי,

אוֹ שֶׁמָּא מֵת מִטִּבְעוֹ.

חוֹקְרֵי אֵרוּעִים מֵעֵין אֵלֶּה

הַבְּקִיאִים בְּכָךְ טוֹב מֵאִתָּנוּ,

מוֹסִיפִים: וְגַם אִם, חָלִילָה, מֵת,

מִי עָזַר לוֹ לָמוּת וְעוֹד בִּזְרוֹעוֹת

אָבִיו, שֶׁהֲרֵי לְכָל עֶזְרָה נִדְרָשׁ

אִשּׁוּר. וְאִם אָכֵן אֻשְּׁרָה הָעֶזְרָה

עַל יְדֵי וַעֲדָה כַּמְּקֻבָּל, וְהַיֶּלֶד

אָמְנָם מֵת בֶּאֱמֶת, הַאִם נוֹרָה אוֹ לָקָה

בְּסַרְטָן הַקֵּבָה אוֹ בִּנְגִיף כָּלְשֶׁהוּ,

שֶׁהֲרֵי יְלָדִים אֵינָם מֵתִים כָּךְ סְתָם

וּבִפְרָט בְּאֶרֶץ הַקודֶשׁ. וְאִלּוּ הַחֹק

מַרְשֶׁה לִירוֹת רַק בְּאָבוֹת. וְחֹק

הוּא לֹא צְחוֹק.

וְאִלּוּ אֲנִי בְּמוֹ עֵינַי חָזִיתִי

בַּמַּכְשִׁיר הַמְּכֻנֶּה טֵלֵוִיזְיָה

בַּמְּפַקֵּד הַיִּשְׂרְאֵלִי הַמֵּקִים חוֹמָה

כְּדֵי לְהוֹכִיחַ אִם זָוִית הַצְּלִיפָה נְכוֹנָה

אוֹ שֶׁמָּא לֹא וְהוּא נָקִי מֵאַשְׁמָה.

כִּי בְּאַרְצֵנוּ גַּם זָוִיּוֹת מְדַבְּרוֹת וְלוּ

מִקֶּרֶן זָוִית. כְּמוֹ הַכֹּתֶל הַמְּכֻנֶּה כֹּתֶל

הַדְּמָעוֹת, שֶׁאֶת דִּמְעוֹתָיו אִישׁ עוֹד לא רָאָה

כְּדַרְכָּהּ שֶׁל כָּל אַגָּדָה.

וְאִם אָמְנָם כָּךְ וְהַזָּוִית לא נְהִירָה

חַיָּבִים לְהָבִיא אֶת אָבִיו, אִם עוֹד בַּחַיִּים

חַיָּתוֹ וּמִי לְיָדֵינוּ יִתְקַע

כִּי רָאָה מָה שֶׁרָאָה וְגַם זוֹ: מִי הִתִּיר לוֹ

לְהַחְזִיק בֵּן בְּחִירוֹ בְּעֵת יְרִיּוֹת.

שֶׁכֵּן בְּאֶרֶץ מְתֻקֶּנֶת כְּשֶׁלָּנוּ הַכֹּל מַצְרִיךְ

חֲקִירָה, עַל כָּל צָרָה שֶׁלֹּא תָּבוֹא וְזוֹ

תָּמִיד בָּאָה בְּשָׁעָה שֶׁבָּהּ הַכֹּל מְקַוִּים

שֶׁלֹּא תָּבוֹא.

מִכָּל מָקוֹם, יֵשׁ לְמַלֵּא טְפָסִים חֲדָשִׁים

וּבָהֶם תְּשׁוּבוֹת מְדֻיָּקוֹת לְכָל הַשְּׁאֵלוֹת

שֶׁנִּתְעוֹרְרוּ מִשְּׁנָתָן וְהַלָּלוּ שֶׁעוֹד לא

נִתְעוֹרְרוּ. אֶלָּא אִם כֵּן כְּבָר חָל עֲלֵיהֶן

חוק הַהִתְיַשְּׁנוּת, לְהַבְדִּיל מֵחוק הַשֵּׁנָה

הָאֱנוֹשִׁי.

28.5.2013

-------------- -------------- --------------

שחקנים ופוליטיקאים

- הצלחת להבין איך אדם נהיה פוליטיקאי?

- "הם באים מאותו ענף שממנו באים השחקנים. חלק מהאנשים שגדלו על הענף הזה נעשים שחקנים וחלק נעשים פוליטיקאים אבל זה בדיוק אותה קטגוריה של בני אדם. אלה אנשים עם פגיעה נרקיסיסטית גדולה".

- ומה הם בעצם רוצים? כוח?

- "אם רוצים כוח אמיתי נעשים אנשי עסקים, כי כסף הוא הכוח האמיתי. לפוליטיקאים אין כוח אמיתי, אבל יש להם את כל הסממנים של כוח. הם הולכים לתיאטרון ויש להם מקומות שמורים, הם הולכים למסעדה ואנשים אומרים להם 'הו אדוני הנשיא', יש להם נהג ושומרי ראש. הם מחפשים אהבה יותר משהם מחפשים כוח. במובן מסוים אפשר לקנא בהם כי הם לא רואים את הזמן החולף, הם לא רואים את המוות שאורב. אין להם מלנכוליה או כל הדברים האלה שאנחנו חווים. אין להם זמן לזה. הם מארגנים את הזמן שלהם כך שלא יהיו להם בעיות עם הנפש. זה דבר מאוד מעניין. כשאת אומרת להם את זה הם מודים בכך. בספר אני כותבת שאמרתי לאחד הפוליטיקאים שהם לא רוצים לראות את המוות המגיע והוא מודה שם שזה נכון, הוא מוסיף שבפוליטיקה אפילו המחלות לא מגיעות וגם זה נכון. תראי איך בפוליטיקה יש הרבה אנשים מבוגרים עם בריאות טובה".

המחזאית יסמינה רזה (הארץ)

-------------- -------------- --------------

שוטף פלוס

מיסודו של איתי ייטוב, בוגר תיאטרון החדר ומנהל אמנותי של "הקבוצה ביפו".

-------------- -------------- --------------