הצטרפו לאיגרת השבועית

החלום הוא שיר לירי שכתבה אותו הנפש. החלום שואף להשיב את האיזון הנפשי. בתיאטרון החדר אנו עובדים גם עם חלומות ככלי ליצירה.


(ביום שלישי, 11.6.2013, התקיים באולם ענבל בתל אביב, ערב מחווה לרקדנית הוותיקה מלכה חג'בי. בסיום הערב, בתה של מלכה, עדי חג'בי, שחקנית ומנחה בתיאטרון החדר, השמיעה דברים אלו)

 

החיים מזמנים לנו שלל מיני ניגודים. הם לא תמיד הולכים יחד. קירות. תקרות זכוכית למיניהן. אבל דווקא שם, בין העולמות, בסדקים, נמצא היופי האנושי. דווקא שם מתגלה הגבורה והיצירתיות. הנפש של האמן והחיים של האמן שחי שם בסדקים שבין העולמות. לא מפחד מהגבולות. מההגבלות. הולך נגד הזרם.

 

כשאימא הייתה בת 16, ילדת מושב מבית דתי, היא החליטה לעבור לתל אביב ולהיות רקדנית. התגובות לכך היו מעורבות הלא נודע היה לא נודע. אבל אימא שלי החליטה ועמדה בהחלטתה, אמיצה.

 

היא מצאה את הדרך שלה ושילבה את כל העולמות והצדדים של חייה באומץ וכנות ולרגע לא ויתרה על מה שבאמת חשוב, על מלכה חג׳בי. בראש מורם בהתמדה ועקשנות כמו נחל שזורם יום יום באותו הנתיב, לא סוטה מהדרך, לא עושה הפסקה גם לא מול משברים שהחיים זימנו, לא מול שגרה מאלחשת וגם לא מול כאבים פיזיים ועייפות בודקת גבולות. כובשת יעדים, מול שגרה סיזיפית ולעיתים גם אל מול חוסר הבנה של הסביבה. בראש מורם ועקשנות ממשיכה באותו הנתיב ולא מוותרת, לא על הדרך ולא על הנוף, מתמידה לתת ביטוי להתרגשות ולשמחה, כילדה המגלה שוש ושוב את חדוות היצירה.

 

כשאימא עזבה את המושב ועברה לתל אביב ביקשה ממנה סבתא לא לשכוח מאין באה ולשמור על צניעותה, וזה הדבר, שלימים, היה בין הגורמים ליצירתה של הדמות היפה, הצבעונית והחד פעמית שקוראים לה אימא שלי, או בשבילכם: מלכה חג׳בי. דמות שבעקשנותה לא ויתרה, לא על המקום ממנו באה, אך עם זאת גם לא על עצמה. היא שמרה באדיקות, ושומרת על שמחת החיים שלה, המיוחדות, הצבעוניות, הביטוי העצמי ועם זאת גם על הצניעות.

 

כן, אימא שלי עקשנית. כששואלים אותה איך היא עושה את זה, היא עונה שהיא לא יכולה הייתה להיות מישהי אחרת. וזה נכון, אני אומרת לכם זאת ממקור מקורב מאוד. היא באמת לא יכולה להיות מישהי אחר שהיא לא מלכה חג׳בי.

 

אבל זה לא ברור מאליו, ויש כל כך הרבה ממה ללמוד. מה להעריץ. ממה להתפעל.

אז מה להגיד, מלכה חג׳בי, הרקדנית, האומנית. האמיצה. שהחיים איתה מלמדים מהי גבורה, מהי אומנות ומהי אישה חזקה. אז מה אני לומדת מאימא שלי על להיות אמן? להיות אמן זאת עבודה קשה. בעצם, חיים שלמים של עבודה קשה. של עקשנות, של בדיקת גבולות שלא נגמרת והיכולת לעמוד מול המציאות ולעשות החלטות, לפעמים קשות. אבל תמיד לעמוד גאה, ישרה ושלמה עם עצמך. להתעלות מעל הקושי והעייפות ולנצל כל רגע, כל דקה, בלי לוותר, לעמוד מול החיים באומץ וגאווה ולעשות את הקטע שלך ועל זה, בדיוק עליה המציאו את הביטוי:
אימא, את גדולה מהחיים.

לאיגרת השבועית של 2013 . 6 . 13