(מונולוג אפשרי)
בואו ואספר לכם, נתיניי בני האנוש, איך הטעיתי את כולכם להאמין שחיים הם על הארץ וגיהינום הוא בליבה!
ידוע לכל, שעל פני הארץ שולט הסבל. נטיית היקום היא להעדפת הסבל וההרס. כך, תמיד ייתן היקום את ידו למימוש משאלתו של האדם להרס, או כשיגיע תורן של הנסיבות להרוס את האדם. משקלם של ייאוש וסבל לעולם יכבד מן האושר ושביעות הרצון. בניה והתהוות דורשים זמן רב וכוח להוציאם לפועל. ההרס טבעי, פשוט ומהיר. כמוהו גם הסבל. מחמאות אלפיים ימחקו מזיכרון אדם למשמע מילות ביקורת אחדות. ואם קיימת סבירות שדבר מה ישתבש, כוחותיו של היקום ידאגו שישתבש.
ככה עיצבתי לכם גיהינום! ואתם ברפיון-שכל ציירתם שדים ולהבות.
זרעתי בכם תקווה, תקוות-שווא שתפקידה היחיד הוא להיות שמן בגלגלי השיניים של מנגנון העינויים המפלצתי שצולב את נשמותיכם ללא הרף! מן הסבל וחרדת-השיגעון נגלית לה פעם אחר פעם, במעגליות נצחית, התקווה, והיא זורחת בבהירות מעוורת. טיפשים עלובים! נצח תפלו קרבן לאותה תחבולה. אחזו בידו המסוקסת של השטן בשעת מצוקה, זו שתישא אתכם השמימה כדי להטיח אתכם ארצה ולרסק עצמותיכם. את רעבונכם להשראה משביע אני בסיפורי גבורה ואמונה שאינם אלא שקרים מתוחכמים, פיטום חזירים המובאים לשחיטה.
ואתם בנביבות-מוח תיארתם שלשלאות ואזיקים.
אין לי צורך באמצעי כבילה מעין אלו, הרי בראתי לכם פחד. יצירת מופת ממש, מחאו לי כף, שוטים, על יצירת המופת הנהדרת. פחד, כלא ללא סורגים! כמה חסכוני! כמה גאוני! טע באדם רצון, טע בו גם פחד ויצרת לך עינוי שאין לו סוף. הפחד מכרסם בבשרכם הנרקב ואונכם נלקח מכם. הכול נעשה לאשליה. לא, האשליה התקיימה לכל אורך הדרך. ההגשמה היא שקרית, וכך גם הויתור והבריחה. כל שנשאר הוא שיגעון, אך אינכם משוגעים כלל, רק חרדים.
ואתם ברוב עליבות ציירתם מכונות עינויים, סלע אדמדם ושדים אוחזי שוט. שלשלאות וכדורי ברזל, להבות הבוערות לנצח? אם קיים צדק פואטי, הלא הוא זה. אתם פגעתם בי. אני האחראי על סבלכם מזיל דמעה על שנכשלתם להכיר בגדולתי.
(דניאל לבנון, חבר בקבוצת השחקנים של תיאטרון החדר)
