מרטין מוגילנר, במאי ויוצר מדיה, מדבר על תקופת הלימודים בתיאטרון החדר: "בתיאטרון החדר יש אנושיות, יש רכיבים מהותיים של הקשבה. יש קבלה". בימוי: שלי גורל. צילום: גיא דוידי.

באיגרת השבועית מובאים קטעים מהמאמר "הספק והאמון"

מתוך ספר "המעגל הפתוח". להלן קטע מס' 45.

...כאמור, אם האל קיים - הוא יכול להיות שלם מצד עצמו ובלתי נגיש, או נגיש ובלתי שלם. הוא יכול להתקיים בתודעתו של האדם כדימוי לשלמות, ולכן רק שם יכול הדיאלוג עם האל להתקיים.

ידיעת אי קיומו של דבר פירושה אפשרות ידיעת קיומו של דבר אחר: "אני יודע שאני לא כועס, אם כן, מה אני? אני שמח" וכו'. ידיעת אי קיומו של דבר פירושה גם אפשרות יצירתו של הלא קיים והפיכתו לקיים - על ידי האדם. במקרה זה הכוונה לכל יצירה אנושית חדשה שלא הייתה כדוגמתה קודם לכן במציאות, כולל יצירת האל על ידי האדם...

("המעגל הפתוח", עמ' 138. המשך יבוא)

(בעקבות צפייה בהצגה "היטלר, הוידוי האחרון" ביום שישי, 21.6.2013, בתיאטרון החדר)

אמיר היקר,

תודה על חוויה חד פעמית, מפעימה, מצמררת ומרתקת. ביד אמן נדירה, העמדת דמות על ריבוא רובדי נפש שלה - דוחה ועם זאת קרובה, שטנית ועם זאת אנושית - ולכך בדיוק התכוונתי כששאלתי בתום ההצגה, כיצד הגיבו ניצולי השואה שצפו בהצגה.

"האנשת" המפלצת, במקרה שלהם היטלר ובמקרה שלנו - כל אחד מאתנו לא קלה לעיכול. צא וראה עבורם, שעברו מפלצת זו על בשרם, ועוד לחשוב שזו חבויה בעצם גם בתוכם, שהרי כבר נאמר "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח' כ"א), תפיסה המופיעה בדתות נוספות, ומנוגדת תכלית ניגוד למסורות אחרות, המאמינות כי בני האדם טובים מיסודם, אולם נתונים לפיתוי שליחי הרע או השטן, המרחיקים אותם ממצבם הבסיסי. הדיכוטומיה בין טוב ורע הרי היא קיימת בתרבויות רבות, אולם הכול לפי הירארכיה של סטנדרטים מוסריים -  כל מסורת והסטנדרטים שלה. למרות שבעיקרו של דבר, חלק ניכר מאוכלוסיית העולם נשען על אותם ציוויי התנהגות שבין אדם לחברו, לפחות הנאורות שבהן.

הניסוי שערך מילגרם משנת 1961, בעקבות משפט אייכמן, הוכיח נחרצות שבני אדם יהיו מוכנים לגרום סבל נורא לחבריהם, בתואנה של "ציות לסמכות". חוקר "הפסיכולוגיה של הרוע", פיליפ זימרדו, הוכיח אף הוא תזה זו, במסגרת ניסוי שנערך על קבוצת סטודנטים נורמטיביים לחלוטין וללא עבר פלילי, כשחילקם לקבוצות סוהרים ואסיריהם.

בשנת 1963, פרסמה חנה ארנדט את ספרה המפורסם "דו"ח על הבנאליות של הרוע", שסקר את משפט אייכמן. בראונינג טען שפעולותיהם הנפשעות היו תוצאה של דינאמיקה חברתית, שבעצם הייתה יכולה להתרחש בכל קבוצה. חשיבות עליונה עלינו לייחס לעובדת המוכנות הקיצונית של אנשים לבצע כמעט כל פעולה א-מוסרית בעליל, לפקודת גורם בעל סמכות. אם ללכת קרוב אצל עצמנו, אנו נוכחים בזאת, לצערנו, בקרב קבוצות שונות בצבא. כך גם בראיון של ארבע החיילות לפני שבוע על התנהגותן המחפירה כלפי הפלסטינים במחסומים והוא רק דוגמא אחת מני רבות. כך גם "חיילי תג מחיר" וכמובן חיילי ראשי הפשע, ואם לרדת מעט יותר - תלמידים או נערים המתעללים בחבריהם, בין באופן אישי ובין באמצעות "חייליהם", ההולכים אחריהם ומצייתים להם ציות עיוור. 

וכאן אנו מגיעים לאלה מניצולי השואה, שהציעו לך להביא את ההצגה החשובה הזאת לבתי-הספר. הצדק איתם, אמיר. אולי רק צפייה בהצגה זו וניתוחה הפסיכולוגי בתום ההצגה, כמו גם הניתוח שיתקיים מן הסתם בינם לבין עצמם ובינם לבין חבריהם, מאוחר יותר, יהיה בה כדי להביא לשינוי באלימות הקשה הפושה בבתי-הספר ומחוצה להם. שינוי - הן בקרב קרבנות האלימות, והן בקרב הבריונים או שולחיהם (והרי כבר נאמר מה שנאמר על  "הציות לסמכות").

אפלטון טען שקיימות אין ספור דרכים להרע, ומעט מאוד דרכים להיטיב, ועל-כן לרוע השפעה כה מכרעת על חיינו, ואי לכך טענו פילוסופים אחרים שמניעת רוע חשובה לאין ערוך על קידום הטוב. הלוואי שיכולנו כולנו להתגייס למיגור הרע, כי אז היו חיינו טובים יותר. אולם מאחר שאין זה מעשי, לפחות נתפלל שיהיו עוד ועוד מתריעים בשער, מעוררים לחשיבה, וחלוצים בעשייתם, כמוך אמיר אוריין, בחלקת האלוהים הקטנה שלך.

ובנימה אישית יותר: תודה אמיר. תודה על קבלת הפנים החמה והלבבית לאמנון ולי - קבלת פנים שאינה מובנת מאליה, והיטיבה עימנו כה הרבה.

לפני שנים אחדות הופענו, אמנון ואני, בתכנית הטלוויזיה "אברהם ויעקב", בהנחיית אברי גלעד וקובי מידן, שדנה בנושא הלם קרב, בו לקה אמנון בעקבות פציעתו במלחמה ופינוי חלקי גופות פקודיו ההרוגים. חודשים רבים אחר-כך, וניתן  אף לומר שנים, זוהה אמנון ברחוב, וזכה לחיבוק חם ולאמפתיה, כמותם לא זכה עשרות בשנים - לא מהחברה ולא ממערכת הביטחון, שבעצם הוקיעה והקיאה אותם מקרבה. אבל זו כבר סוגיה אחרת, הראויה לדיון בפני עצמו.

בחיבת לב ובהערכה עמוקה,

מלכה ואמנון

(מלכה נתנזון, משוררת וסופרת, פרסמה השנה את ספרה "ללב יש היגיון משלו", הדן בהלם קרב, בהשראת סיפור חייו של בעלה אמנון. הספר יצא לאור בהוצאת עקד. פרקים מתוך הספר פורסמו לאחרונה באיגרת השבועית)

--------------

(ציטוט)

האמינו לי, בואי אליכם הוא זעזוע עבורי... כאשר יודע אני שהעולם לא האמין לידיעה על מותי לפני הרבה עשרות שנים, ואולי רצה להאמין,.. קיווה, רק על-מנת לשכוח...

("היטלר, הוידוי האחרון".

מחזה: טובה רוגל ואמיר אוריין.

בימוי: אבי גיבסון בר-אל ואמיר אוריין.

משחק: אמיר אוריין)

(הקטעים הבאים הם מתוך הקובץ "פרשת השבוע", המשמש כפתיח לדיון במסגרת פגישות "המליאה" של תיאטרון החדר. כאן תפיסת המקרא היא דרמטית: אם המקרא היה מחזה, כיצד היינו מתייחסים אליו?)

41. פינחס: במדבר כ"ה 10 - ל' 1

"וידבר יהוה אל-משה לאמור. פינחס בן-אלעזר בן-אהרן הכהן השיב את-חמתי מעל בני-ישראל בקנאו את-קנאתי בתוכם ולא-כיליתי את-בני-ישראל בקנאתי" (פינחס: במדבר כ"ה, 10-11).

תקציר הפרק הקודם: העם "זונה" אל בנות מואב, משתתף בפולחני בעל-פעור אל הפריון הכנעני. את האל הזה משרתות הקדשות, הנערות שהקדישו את עצמן לאל. גברים באים אליהן לקבל שירותי מין, גם גברים עבריים, ואת האתנן הן מעבירות למקדש. מכאן גם כינוין "קדשות". האל מתייחס לפעילות זו כהזדהות עם הפולחן המואבי. אלוהים כועס. משה כועס. משה מצווה להרוג כל מי שמבצע את פולחן בעל-פעור. הכתוב מתייחס אל הנרצחים כאל קורבנות מגפה. כאמור, ב"מגפה" זו מתו עשרים וארבעה אלף איש. מספר עגול וסמלי, המרמז על היקף התופעה, על התרופפות הלכידות הדתית ובעיקר על מלחמת אחים. לא פלא שהממסד העברי מזועזע. פינחס הכהן עצמו רוצח זוג אחד: מדיינית ואיש מישראל, שקיימו את הפולחן הזר. שם הישראלי שהביא את המדיינית לישראל: זמרי בן סלוא, נשיא בית אב לשמעוני, ראש משפחה מיוחס. שם המדיינית: כזבי בת-צור, ראש אומות בית אב במדיין, בתו של אחד ממלכי מדין. אלו הן שתי דמויות מרכזיות בנוף התקופה. כאן לא מדובר בשירותי מין, אלא בקשר זוגי המקומם עליו את הממסד העברי כולו. רציחתו של הזוג הזה באה להזהיר את ההמונים מפני הפולחן הזר וההתבוללות. פרשה זו הולידה את הביטוי: עושה מעשה כזמרי ודורש שכר כפינחס. עושה מעשה עוולה ודורש שכר כצדיק.

"אמר לה ינאי מלכא לדביתיה: אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין, אלא מן הצבועין שדומין לפרושין, שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס" (תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף כב, עמוד ב). מקור הניב בגמרא דלעיל, בדברי אלכסנדר ינאי לאשתו שלומציון המלכה, לפיהם אל לה להילחם לא בפרושים (שנחשבו אדוקים מאוד), ולא בצדוקים (שנחשבו כחופשיים יותר מהדת), אלא להילחם במתחסדים, שרק מציגים עצמם כאנשים אדוקים (כדומים לפרושים), אך למעשה אינם כך."

"וידבר יהוה אל-משה לאמור: צרור את-המדיינים והכיתם אותם" (שם: כ"ה 16-17).

גם כאן באה לידי ביטוי תמציתי מלחמת הקואליציה העברית בפולחנים האופוזיציוניים-אלטרנטיביים. כאמור, אחרי גלות בבל הסתגרה היהדות בתוך עצמה, פסקה המלחמה באלים הזרים והתמקדה בתנועות האלטרנטיביות שבתוכה. מכאן אפשר לומר שמלחמה דתית זו מקבילה, בהשאלה, למערכת היחסים במדינת ישראל, בין היהדות האורתודוכסית, לבין הקונסרבטיבית והרפורמית. היחס מצד האורתודוכסיה כלפי כתות מזרחיות, אשר בשלהי המאה ובמעבר המילניום הפכו לפופולאריות בישראל, בוטה פחות מאשר כלפי התנועות היהודיות האלטרנטיביות שצמחו מתוך היהדות עצמה. במקרא, פולחנים אלטרנטיביים גורמים "מגפות" – שם מעודן למלחמות-אחים – והם מעוררים נבואות זעם בקרב נביאי האל.

(הודעה לעיתונות)

פרס ספרותי חדש יוצא לדרך ביוזמת עורך כתב העת "מקף", יואב איתמר.

אלחנן וציפורה סמיט היו שוחרי תרבות וספר שהנחילו את המורשת הזאת לנכדם, יואב איתמר, עורך, סופר, משורר, מחזאי ומו"ל שמוציא ביחד עם חני שטרנברג את כתב העת "מקף". כמו הוצאות לאור, סופרים ועורכים עצמאיים רבים, גם איתמר נאבק יום יום בשוק הספרים ובענף המו"לות המשתנה תדיר.

הפתרון שלו הוא: פרס סמיט, על שם סבו וסבתו, שיינתן למצטיינים בכתיבת פרוזה, שעדיין לא פרסמו ספר פרוזה פרי עטם, מתוך מטרה לא רק להוציא לאור ספר, אלא גם לדאוג לבסס את הקריירה של הסופר עצמו. על מנת להשתתף בתחרות יש לשלוח קבצי סיפורים או רומנים, המכילים החל מ-35,000 מילה לכתובת : Smith.award@gmail.com

תקנון הפרס יפורסם באינטרנט בתחילת חודש יולי. בינתיים על מנת לקבלו יש לפנות לכתובת האינטרנט המצוינת לעיל.

יש לשלוח את כתבי היד ללא שם המחבר. היצירות תיבדקנה ללא זיהוי המחברים. במייל נפרד יש לשלוח את פרטי הכותב, שם הכותב, שם היצירה, ודרכי התקשרות עמו. המעוניינים להשתתף מוזמנים לשלוח את כתביהם עד ה-1 בספטמבר, תוצאות התחרות יוכרזו בסוף חודש נובמבר.

טקס חלוקת פרס סמיט ייערך בחג החנוכה תשע"ד.

הפרסים: מקום ראשון - הוצאה לאור של הספר, כולל עריכה, גרפיקה, הדפסת מהדורה ראשונה, הפצה, שיווק ויחסי ציבור וקידום במסגרת הוצאת מקף (שווי 30000 ₪)

מקום שני - עריכה והוצאה כספר אלקטרוני באינדיבוק ויחסי ציבור (שווי 10000 ₪)

המקום השלישי יתחלק בין שלושה סופרים שלהם תוצע האפשרות להוציא את הספר לאור בהוצאת "מקף" או "רסיס נהרה" בתנאים מועדפים.

(שירים בהשראת קטעי מוסיקה. כותרת השיר היא שם הקטע המוסיקלי)

גֵּוָה נִדְרָךְ - -

מְנַתֵּר הַקִּיכְלִי, שׁוֹצֵף הַפֶּלֶג

הַרְחֵק הַרְחֵק

נִישֵׂאת בַּשּׁובֶל הַלָּבָן

צַוְּארֵי בַּרְבּוּרִים מִתְנָאִים

קָדִים לָה.

גאולה

קָנִיתִי לְךָ כֻּתּונֶת לִבְנַת שַׁרְווּלִים

שֶׁסִּיבֵי מֶשִׁי מְפַסְפְּסִים אֶת חֲזִיתָהּ

וּמִכְנָסַיִם מְהֻדָּרִים.

אַתָּה מִתְעַטֵּף בְּמַלְבּוּשׁ הַגִּ'ינְס הַיָּשָׁן

שֶׁשַּׁרְווּלָיו בָּלִים

וּמִכְנָסָיו פְּרוּמִים בִּקְצוֹתֵיהֶם.

יָדַי בַּנִּיצוֹצוֹת,

כְּמוֹ הַזָּקֵן בְּצִיצִיּוֹת טַלִּיתוֹ

וְכָל גּוּפוֹ

הַבֵּט בַּבּוהַק הַנִּכְלָם -

כְּמִתּוֹךְ מַרְאָה מִשְׁתַּקֶּפֶת דְּמוּתְךָ בְּמַעֲמַקָּיו

גַּע בְּסִיבָיו

גַּע בִּי

עַד יַעֲלֶה

שְׁתֵּי עֵינָיו כְּנָהָר 

גּוּפוֹ מְטוּטֶלֶת

וְיָדָיו הַמַּלְבִּינוֹת

כְּאֵפֶר פָּנָיו

           עַד עֲלוֹת הַשַּׁחַר

לוּ נִמְצְאָה לִי שְׁעַת רָצוֹן אַחַת

לְסָמְכוֹ לַעֲנַף עֵץ עָבות

לַהֲשִׁיטוֹ בֵּין עַרְבֵי הַנַּחַל

לְהַגִּיר מִגֶּפֶן הַשָּׂדֶה הַתַּמָּה

וּמִנֶּסֶךְ הַתָּמָר

וּלְגָרֵשׁ

חֶרֶב זוֹ שֶׁמּוּל פָּנָיו

           עַד עֲלוֹת הַשַּׁחַר

(מלכה נתנזון, משוררת וסופרת, ספרה "ללב יש היגיון משלו" יצא בהוצאת עקד 2013.

פרקים מתוך הספר הופיעו לראשונה באיגרת השבועית)

הַאִם שָׁמַעְתִּי נָכוֹן "לא מְחֻבָּר"

הֲלא הִבְטַחְתָּ חִבּוּר לְנֶצַח נְצָחִים

אוּלַי אַתָּה שׁוֹמֵעַ בָּאוזֶן הַשֵּׁנִית

אוּלַי אַתָּה רוֹאֶה בַּעַיִן הַשְּׁלִישִׁית

אוּלַי שָׁכַחְתָּ לְּשׁוֹן בְּנֵי אָדָם

אוּלַי אַתָּה מֵבִין שְׂפַת צִפֳּרִים

יוֹנִים שֶׁהִפְרַחְתִּי אֵלֶיךָ לְאֵי שָׁם

שָׁבוּ רֵיקָם.

הַאִם הִתְבַּלְבַּלְנוּ בָּעֲרוּצִים

אוּלַי נְתַקְשֵּׁר בִּשְׂפַת סִימָנִים

      תֵּן לִי אוֹת

      הַב לִי סִימָן.

(בתיה מיכלביץ', מתוך ספר השירים "עִדָּן שֶׁל כּוֹכָבִים קָשִׁים". יצא לאור בהוצאת צבעונים)

(מונולוג אפשרי)

בואו ואספר לכם, נתיניי בני האנוש, איך הטעיתי את כולכם להאמין שחיים הם על הארץ וגיהינום הוא בליבה!

ידוע לכל, שעל פני הארץ שולט הסבל. נטיית היקום היא להעדפת הסבל וההרס. כך, תמיד ייתן היקום את ידו למימוש משאלתו של האדם להרס, או כשיגיע תורן של הנסיבות להרוס את האדם. משקלם של ייאוש וסבל לעולם יכבד מן האושר ושביעות הרצון. בניה והתהוות דורשים זמן רב וכוח להוציאם לפועל. ההרס טבעי, פשוט ומהיר. כמוהו גם הסבל. מחמאות אלפיים ימחקו מזיכרון אדם למשמע מילות ביקורת אחדות. ואם קיימת סבירות שדבר מה ישתבש, כוחותיו של היקום ידאגו שישתבש.

ככה עיצבתי לכם גיהינום! ואתם ברפיון-שכל ציירתם שדים ולהבות.

זרעתי בכם תקווה, תקוות-שווא שתפקידה היחיד הוא להיות שמן בגלגלי השיניים של מנגנון העינויים המפלצתי שצולב את נשמותיכם ללא הרף! מן הסבל וחרדת-השיגעון נגלית לה פעם אחר פעם, במעגליות נצחית, התקווה, והיא זורחת בבהירות מעוורת. טיפשים עלובים! נצח תפלו קרבן לאותה תחבולה. אחזו בידו המסוקסת של השטן בשעת מצוקה, זו שתישא אתכם השמימה כדי להטיח אתכם ארצה ולרסק עצמותיכם. את רעבונכם להשראה משביע אני בסיפורי גבורה ואמונה שאינם אלא שקרים מתוחכמים, פיטום חזירים המובאים לשחיטה.

ואתם בנביבות-מוח תיארתם שלשלאות ואזיקים.

אין לי צורך באמצעי כבילה מעין אלו, הרי בראתי לכם פחד. יצירת מופת ממש, מחאו לי כף, שוטים, על יצירת המופת הנהדרת. פחד, כלא ללא סורגים! כמה חסכוני! כמה גאוני! טע באדם רצון, טע בו גם פחד ויצרת לך עינוי שאין לו סוף. הפחד מכרסם בבשרכם הנרקב ואונכם נלקח מכם. הכול נעשה לאשליה. לא, האשליה התקיימה לכל אורך הדרך. ההגשמה היא שקרית, וכך גם הויתור והבריחה. כל שנשאר הוא שיגעון, אך אינכם משוגעים כלל, רק חרדים.

ואתם ברוב עליבות ציירתם מכונות עינויים, סלע אדמדם ושדים אוחזי שוט. שלשלאות וכדורי ברזל, להבות הבוערות לנצח? אם קיים צדק פואטי, הלא הוא זה. אתם פגעתם בי. אני האחראי על סבלכם מזיל דמעה על שנכשלתם להכיר בגדולתי.

(דניאל לבנון, חבר בקבוצת השחקנים של תיאטרון החדר)

גם אם הדבר

גמור וחתום,

רק אני אחליט

מתי היש נהפך לכלום.

רק אני אחליט

מתי אפשר להפסיק לשאול,

לחכות,

לסבול,

לקוות,

לגדול.

רק אני רק

אני

רק אני אחליט

מתי הגיע

הזמן

לחדול.

(ורד זינגר, יוצרת ועורכת מילים, 052-222-3116)

אחת שתיים שלוש ארבע חמש

למה על הרצפה יש

שרידים של מדורה

זה פשוט נורא

איך שהמנקה הזאת לא מקפידה

לעשות את הפאנלים כמו שאני אוהב

תמיד עם סמרטוט יבש ואני הרי שוב ושוב מבקש

אבל זאת, במטפחת כוכבים לראשה

מנענעת, מחייכת ואחר כך עושה

לא מה שאני אומר, לא, זה

פשוט נורא אחת שתיים שלוש ארבע

ריח מפויח של אחרי שריפה אני חושב שאני

אביא בעצמי תרסיס מצוין כי אחרת יימשך פה הבלגן

וצריך סדר בעולם אחת שתיים שלוש מבעד לחלון משקיף הברוש

מנענע ברוח הקלילה עוד מעט יבוא הסתיו

ואני מתכונן אליו כבר מעכשיו

מצויד במטלית כתומה

אני עובר בכל פינה

אחת שתיים

שתמשיך לנענע את הירכיים

כשהיא עובדת על הפאנלים שלי אני

פוקד: אחת, אבל זאת במקום לקרוס זאת

מזדקפת לאט בגב כפוף בברכיים חורקות

שרה שיר מטומטם ליד שרידי המדורה

יורקת ליחה מרה כאילו הייתה גבר כאילו הייתה

פרוצה, בשתי כפות רגליים יחפות ושחומות מתחפרת

בתוך הרצפה.

(שז - משוררת, סופרת, מנחת סדנאות כתיבה, 03-7313444)

אחרי שהתפטרה מן האהבה הטורדנית הזו, שלא הביאה אותה אלא אל עמק הבכא,

פתחה זרועותיה לעולם, ובנפנוף רגלים ובהונות קדה קידה לפני ריבון העולם

וכלתה לשונה בזרעים, ביופי ובמים:

אלוהים אדירים, כל כך הרבה חכמה ויופי, כל כך הרבה רוע ורשע.

וריבון העולם אטם אוזניו ולא היו לו דברים.

ואני נשארתי קטנה ואילמת, וביקשתי לפתוח את סגור ליבי לפני אדם.

ובאתי אל עמק הברכה והצלפתי בשוטי ואמרתי:

אלוהים חיים, ביום הזה אתה מושיע לי

וחופן לי מכמנים.

אלוהים חיים, ואני לא נסתי על נפשי,

ואני נאבקתי עם מלאך עם שטן

והכול היה מהלך בי.

אהה, זו הייתה אהבה!

פעמוני העיר היו מצלצלים בקולותיהם נהמה, מזמנם את כל אנשי עיר

לבוא שער הבית.

אבירים לבנים היו נראים בהבל רוח מתנודדים על סוסי עץ, מריעים חלומם.

זו הייתה אהבה!

עת חנוכיות חוגגות ניצחונן בזוררן צבעיהן קשת לכל כיווני רוח.

ונרות החנוכה שופעים היו בזוהרם. כתום, ואדום וצהוב נתערבבו בה, באהבה.

ואני חיפשתיו, אבוי כמה אני חיפשתיו.

את האהבה הייתי מחפשת באין רוחי עמי.

ואנשי העיר היו עוברים  על פני.

זה היו יום השלישי של חג. נשי היער היו זוהרות ובעיניהן השמש. קולות הכינורות היו מנגנים,

והוויולה קוראה הייתה בראש פעמונים.

משחקים היינו במלכים ובני מלכים בחדר הגג הקטן אשר לו, היינו רודפים אחר קול המצלתיים,

וכאשר תמו שוחקים הינו הכלי השרטוט ובכן הציור.

תפאורת אהבה עשינו.

אהה, זו הייתה לי אהבה צלצלי התום.

(בילי לרנר, משוררת)

תעודה. מונולוג. סיפורו האישי של שמוליק קלדרון ממלחמת יום הכיפורים. בשנת 1973 משחק שמוליק קלדרון תפקיד של חייל בשם יונתן במחזה "טיפולים אחרונים" בתיאטרון חיפה. כעבור ימים מספר פורצת מלחמת יום הכיפורים ושמוליק פוגש בשדה הקרב חייל בשם יונתן. (1 ש')

(הסרט ניתן לצפייה כאן עד 1.7.2013 בלבד)

נא לעבור לדף אודישנים דרושים.

היטלר - הוידוי האחרון

וגם קוואקר, בלונדי ואווה בראון

"זהו מבצע של משחק נדיר, מלאכת מחשבת המבטאת את הרעיונות הנועזים והמאתגרים של המחזה. משחקו של אוריין הוא כאספקלריה לכל אלה; לעתים היא כולה בדולח, לרגעים היא כנחושת קלל, גם קעורה וגם קמורה, מעוותת, אך תמיד ישרה וישירה".  (צבי גורן, אתר הבמה)
"ביצוע וירטואוזי!"  (חיה בראל, קול ישראל, רשת א', "שורה ראשונה")

"חוויה נהדרת!  אמיר אוריין מתגלה כפרפומר יוצא מן הכלל".  (יוני איתיאל, קול ישראל, רשת ב', "מה יהיה עם יואב גינאי")

"אמיר אוריין בהופעתו האינטנסיבית, עושה את הבלתי אפשרי. הוא מחשמל ומצמרר ומחייה לפנינו את המפלצת המתועבת ביותר שידענו".  (אליקים ירון, קול ישראל, רשת ב', "בחצי היום" וגם "מעריב")

"תצוגת משחק מדהימה. אירוע שהוא בדיוק ברוח הזמן!"  (יואב איתמר, עורך, מנחה, מבקר)

היטלר לא מת בבונקר שלו בברלין ב-1945. עתה הוא זקן ויודע שימיו ספורים. הוא מאמין כי המוות שלו יסמן את תחילת סופו של העולם כולו. כך הוא מגיע לישראל וכאן אנו פוגשים בו, ישיש נרגן והזוי.

טרגי-קומדיה אפלה

מחזה: טובה רוגל ואמיר אוריין

בימוי: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

משחק: אמיר אוריין

יום ו', 19.7.2013, בשעה 14:00

טל': 0508-497715, 03-5171818
למנויי האיגרת 40 ש"ח במקום 60 ש"ח
 (לקבלת התוכנייה)

--------------

העלמה והמוות

"הצגה עזה והתמסרות השחקנים כובשת ומצמיתה. הצדעתי לגיבסון על ההישג שלו כבמאי. הוא מיצה עד הקצה את דחיסות החלל והפך את החדר לתא עינויים - הן זה שבזיכרונה של פאולינה והן זה המתקיים במישור שבו מתרחשת ההצגה. גם כסא הגינקולוג הוא בחירה מושלמת. הטקסט של דורפמן הופך את הקרביים".

(נאוה סמל, סופרת)

גרסה חדשה ומסעירה למחזה של אריאל דורפמן. באישון לילה, מזדמן אורח לביתם של פאולינה וחררדו. פאולינה מזהה אותו כמי שעינה אותה ואנס אותה.

מחזה: אריאל דורפמן

עיבוד: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

בימוי: אבי גיבסון בר-אל

ייעוץ חזותי ועיצוב תלבושות: דלית ענבר. וידיאו: אופק בריסקר

משתתפים: יעל נביא, מוטי רוזנצוויג, זאב שמשוני

עוזרת במאי: רינת מוסקונה

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין

מבית היוצר של קבוצת "אורתו-דה"

בניהול האמנותי של ינון צפריר

יום א', 7.7.2013, בשעה 20:30

יום ב', 8.7.2013, בשעה 20:30

טל': 0508-497715, 03-5171818
למנויי האיגרת 40 ש"ח במקום 60 ש"ח.

----------------------------

"המליאה" של תיאטרון החדר
דלת פתוחה ליוצרים ולצופים.

פגישה דו-שבועית באווירה נינוחה.

הפגישה הבאה של המליאה:
יום ו', 28.6.2013, בשעה 16:00

בחדר ברחוב הרב קוק 8, תל-אביב. 

במקום מוגש כיבוד קל והוא מוגדר כמקום פרטי.
תשלום: 20 ש"ח כולל כיבוד. משך הפגישה: 3-4 שעות בערך.

אפשר להשתתף ואפשר לצפות. "המליאה" פתוחה לכל.

רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818, או בדוא"ל: כאן.

ניסויים בחתרנות ביצירה ישראלית היום - פאנל

בהשתתפות: פרופ' אברהם עוז (מנחה), מוחמד בכרי, יהושוע סובול, ראפת חטאב, אמיר אוריין

הפאנל יבחן את הימצאותו, אם בכלל, של קול חתרני ביצירה ישראלית היום ויועלו שאלות בדבר התקיימותה של יצירה אופוזיציונית, כזו שחותרת תחת הקיים לשם תיקון, בניגוד לקואליציונית.

אמנים לאורך ההיסטוריה שימשו נביאי זעם מתריעים בשער, חושפים עוולות ואמיתות קשות להכלה ועיכול ושיקפו אופציות אחרות בפני הקהילה שבתוכה חיו. בקונסטלציות האלה היה ערך מוסף למעשה היצירה שלא פעם שינתה מצבי תודעה והשקפת עולם של יחידים ושל חברה שלמה.

איפה אנחנו ממקמים את עצמנו בפרמטרים האלה היום?

כמה מנסה היוצר לרצות את קהלו, במודע ושלא במודע, ואיך פועל מנגנון הצנזורה העצמית על האמן שחי כאן ומבקש להיות נאהב מקובל ומתפרנס מאמנותו?

(סמדר יערון, מנהלת אמנותית)

יום ה', 27.6.2013, בשעה 22:45, בית תמי, תל אביב, במסגרת פסטיבל ניסוי כלים. 

תיק פוריות

IV כן או IV לא!

היא רוצה ילד. זה לא קורה. הולכים לטיפולים. אלפי זוגות פוקדים את מרכזי הפוריות ועוברים תהליכי הפריה חוץ גופית. ליאת חיים פורצת את מחסום השתיקה. מונודרמה על נשיות, אנושיות וטיפולי פוריות.

מאת ובביצוע: איריס הרפז | בימוי: אסנת שנק-יוסף | עיצוב אירוע והפקה בפועל: ירון פרידמן. מוסיקה מקורית ועריכה מוסיקלית: שי בן יעקב ואיריס הרפז | עיצוב תאורה: ג'ני חנה.

ייעוץ אמנותי: סמדר יערון ואמיר אוריין - תיאטרון החדר

27.6 יום ה', 20:30, מרכז התיאטרון של עכו

9.7, יום ג', 20:30, תיאטרון הקרון תל אביב

60 ₪. לחברי החדר כרטיס ידיד 40 ₪.

כתבה ב-ynet. ראיון: קול השלום. להזמנות, ירון: 050-657-7027

http://www.youtube.com/watch?v=gyR2f8W-FPM

ניסוי כלים 10: האודיסיאה של בוגי - מיכל גיל

אני שמחה ומתרגשת להזמינכם לבכורה של עבודה חדשה: האודיסיאה של בוגי. עבודת מחול ופרפורמנס משותפת שלי ושל ארל'ה הצמצם הבוער.

רקדניות: קורנליה טרומפר, גליה רפאל, תום לב דקל, לורה קירשנבאום, מיכל גיל.

מוסיקה: אודי ברנר. תלבושות: שירה וייז.

הבכורה תתקיים בפסטיבל "ניסוי כלים 10", בבית תמי, בניהולה האמנותי של סמדר יערון בתאריכים:

27.6, בשעה 1:00 וב2:00 בלילה כחלק מהלילה הלבן של תל-אביב.

28.6, בשעה 17:00 וב18:15.

29.6, בשעה 20:15.

אשמח מאוד לראותכם, מיכל גיל

אנחנו ירונה כספי

במוצ"ש 29.6 בשעה 22.30 , אנחנו ירונה כספי בלבונטין 7

נחשוף חומרים חדשים! ונבצע כמובן מארבעת אלבומי הסולו.

בואו להיות איתנו!

(לאיוונט) , להתראות , ירונה.

שיר לגדיה:

מילים ולחן: ירונה כספי, שיר מתוך האלבום "הירקון 51".

דבר לא נותר ממה שהיה חלום ממילא / תשוקה רעל התפוגגה כחלום

וכשקרבת קרבת קשתה קשתה הכוויה / ולהביט בגופך היה לאבד תחושה

חולצתך הקרועה / שריטה בצוואר / סיגריה שבורה / צריך לעשן עד הסוף

כי מה אכפת לגדיה / כמה ידעה שהסוף / קרוב, קרוב

את הופעת בביתי שדופה טרופה כמו מוות / גילגלת ועישנת וגילגלת את עצמך עד אלי

דיברת על ריגושים כאילו הכול זה שליטה / צריך להקשיב ללב אמרה וצללה בשתיקה

חולצתך הקרועה / שריטה בצוואר / סיגריה שבורה / צריך לעשן עד הסוף

כי מה אכפת לגדיה / כמה ידעה שהסוף / קרוב, קרוב

הפחד שינה צורה נפרס רחב כעישונייך / עפתי בלי מצנח בשמי ההזיה

פחד הביס פחד ונפגשו שפתיים / וכשרציתי ללכת נתפסתי

אזיקים לעולם

חולצתך הקרועה / שריטה בצוואר / סיגריה שבורה / צריך לעשן עד הסוף

כי מה אכפת לגדיה / כמה ידעה שהסוף / קרוב, קרוב

דבר לא נותר ממה שהיה חלום מימלא / הפכת לבית פזמון דימדומית עשן

נוכחותך איתי גם בעוד אלף / אז שירי איתי שיר כוכבים קטן

"אחר כך משהו קרה"

שלום חברים, הנכם מוזמנים להקרנת הבכורה של הסרט "אחר כך משהו קרה"

יום שלישי, 09/07/2013  בשעה 20:00  בסינמטק ת"א

תאריכים נוספים ביולי: 10,16,23-07 בשעה: 22:00

אביגדור וייל, 03-5222470

פרינג'י - אתר הצגות פרינג', בניהולו של רן בן עזרא.

עיסוי מונגולי

העיסוי הסודי שהיה נהוג בקרב לוחמיו של ג'ינגיס חאן.

פנינה גינצבורג, טל': 03-5299528

מונולוגים ודיאלוגים לשחקנים/ות:

כתבו אלינו ונשלח קובץ: (הדוא"ל שלנו)

וינסטון סמית: לילה לבן

הנה שוב נופל הלילה הלבן על תל אביב ואני כבר אוגר מצרכים ונכנס עם החתול אל המרחב המוגן עד יעבור זעם. פחד אלוהים. עוד מעט ייצאו הברברים לרחובות ויתעו בהם במבט עמום, מצועף אלכוהול. בקבוקי בירה יתנפצו אל המדרכה לקול צווחת הבנות וצהלות הבנים המחורמנים. בבתים הסמוכים לאירועי החוצות יתמלאו חדרי המדרגות שתן וצואה, כי ראש העיר של העשירים לא דאג לסדר מספיק ביתני שירותים. למחרת בבוקר תיפול דממה על העיר וחזותה כשדה קרב לאחר מלחמה. כך יסתיים עוד מבצע עירוני שנועד להכניס הרבה כסף לכיסם של טייקונים.
(וינסטון סמית)

-------------- -------------- --------------

עצומה