1. טקסט ותפילה

טקסט אמנותי נתון הוא תפילה שבאמצעותה יכול המתפלל לתת ביטוי עקיף למצוקותיו, משאלותיו, תקוותיו.

תפילה היא טקסט אמנותי נתון שבאמצעותו יכול המתפלל לתת ביטוי עקיף למצוקותיו, משאלותיו, תקוותיו.

אמירה ישירה אישית, בקול זעקה או שמחה, בלחש, באמונה, היא תפילה, היא טקסט אמנותי.

התנועה שבין טקסט אמנותי נתון או תפילה, לבין אמירה אישית ישירה, שואפת להרמוניה אנושית.

(א.)

--------------

2. הספק והאמון, דרמה אנושית (46, המשך)

באיגרת השבועית מובאים קטעים מהמאמר "הספק והאמון"

מתוך ספר "המעגל הפתוח". להלן קטע מס' 46.

...אם נאמר שהאלוהים ברא את העולם, מיד מתעוררת השאלה מי ברא את האלוהים, ואז יש להמשיך ולשאול מי ברא את בורא האלוהים, וכך אפשר להמשיך ולשאול הלאה עד אין-סוף. פירושו של דבר ששאלה כזאת יוצרת ספק סביר באשר לאפשרות שאלוהים ברא את העולם. בין אם האל נברא על ידי מישהו או משהו, ובין אם אל אחד ויחיד, מושלם ואינסופי, ברא את העולם, בשני המקרים המסקנה תהיה שהיקום הוא אינסופי, או במילים אחרות: היקום הוא נתון קבוע.

מסקנה כזאת מבטלת את האפשרות שהאלוהים ברא את העולם. מדובר באותה ישות כפי שהיא מוגדרת בשלוש הדתות הקלאסיות, וגם בכתות נפוצות בעלות אופי אמוני-מיסטי. כלומר, היקום פשוט קיים בזמן ונמצא בתנועה מתמדת. תנועה לעולם יכולה להיות רק בכיוון פנימה או החוצה או בשני כיוונים אלו לסירוגין. כל תנועה אחרת, במידה שהיא קיימת, היא משועבדת לאחד משני הכיוונים הללו. מכאן אפשר לומר שהיקום מתפשט והולך עד לגבול הקריטי של התפשטותו, ואז הוא מתכווץ והולך עד לגבול הקריטי של התכווצותו, וכן הלאה.

רגע הבריאה במובן של המפץ הגדול, איננו אלא נקודה אחת בזמן. זוהי נקודת המעבר שבין ההתכווצות המרבית להתחלתה של ההתרחבות, או נקודת המעבר שבין ההתרחבות המרבית להתחלתה של ההתכווצות. מנקודת הזמן של כדור הארץ מפץ אחד כזה יכול להימשך מיליארדי שנים. זהו רק מפץ אחד בסדרה של מפצים המסמנים נקודות מעבר שבין התרחבות להתכנסות, בתוך הווה נמשך שאיננו מושלם. כלומר הזמן הוא המקום שבו מתקיים היקום.

על כך נאמר בבראשית רבה, ג,ז: הקב"ה היה בונה עולמות ומחריבן, עד שבנה את אלו.

("המעגל הפתוח", עמ' 138-139. המשך יבוא)