בַּיָּד, בָּרֶגֶל בַּגַּב
עוֹד יַגִּיעַ לָאֵיבָרִים הַפְּנִימִיִּים
עִם הַכְּאֵב הַזֶּה, אַתָּה אוֹמֵר, צָרִיךְ לְדַבֵּר.
דִּבַּרְתִּי וְאֵין עִם מִי לְדַבֵּר
כִּמְעַט כִּלִּיתִי אֶת הַתְּרוּפוֹת שֶׁבַּסַּל
לא עוֹבֵר
פָּנִיתִי לִמְדַקְּרִים
חַשְׁתִּי זְרָמִים
קָרִים גַּם חַמִּים, קֵהִים גַּם חַדִּים
עוֹד גּוֹבֵר.
עִם הָראשׁ צָרִיךְ לְדַבֵּר
ראשׁ קוֹדֵחַ, מֻטְרָף
אֵין עִם מִי לְדַבֵּר
צָרִיךְ לְדַבֵּר
אֵין עִם מִי
יֵשׁ מִי
אֵין מִי
יֵשׁ
אֵין
יֵשׁ
אֵשׁ!
(בתיה מיכלביץ', מתוך ספר השירים "עִדָּן שֶׁל כּוֹכָבִים קָשִׁים". יצא לאור בהוצאת צבעונים)
