לפנות בוקר,

בשעת הציפורים,

לפני שהכעס מפציע,

אני נמלאת חמלה

נטולת אִם וּמָדוע.

ברגע יתום,

שנתלש מאתמול,

יש מקום רק לשתי עיניים, עיניים

לא שקטות, שפתיים,

שפתיים חשוקות, ואף שנדמה

כי אַחְמול כך אותָךְ

לפחות עד מחר −

נחתך

באחת

הרגע

הרך

ונותר אך צער −

אין אהבה

שאינה תלויה בדבר.

(ורד זינגר, יוצרת ועורכת מילים, 052-222-3116)