אתה תשב במרפסת

אטום מתלמי זקנה נואשת,

ותתבצר בשילוב ידיים קנאי

בחפירות מלחמה נושנה.

ושוב תהדוף איזמים דהויים,

ושוב תצא למאבק.

אתה תשמור מכל משמר

על אויבים מקודשים.

כי אפילו עתה,

לעת ערב זו,

כשרוחות הבאות מן הים, על פנייך

טופחות,

ועמדות,

בספל הקפה שלפנייך,

מתמוססות,

הן אפילו עתה,

עקרונות!

על האבן, אפוא,

שוב!

בהבל שירת בריקאדות

ראש בראש יוטח.

אי אבן,

אבן עירומה,

ולו היה בך עפעוף דק של עורמה!

עלה, עלה של זית כמוש,

על פנייך

אבן,

אי אבן,

אבן דומה,

ערב יעטפך באלחוש.