הצטרפו לאיגרת השבועית

- האם זכור לך שקורצת מן החומר אשר ממנו עשויים כוכבים? - כן, אבל ברגע זה הבית הפוך וצריך להביא את הילד לגן ויש לי הופעה בערב והכביסה על החבל ויורד גשם.


 

1. צריכה וייעוד

מגמות:

למרות העידוד הנחוש של מוקדי כוח קפיטליסטים, להגברת הצריכה בקרב ההמונים, יש לשער שהמגמות התרבותיות הבאות אכן תתקיימנה:

1. הצריכה ההמונית תלך ותקטן.

2. אירועי תרבות המוניים ילכו ויתמעטו.

3. צעירים ידירו רגליהם מאולמות התיאטרון, המוסיקה והמחול הגדולים: הבימה הקאמרי, בית ליסין ואחרים.

4. מופעי הפארק הגדולים ייהפכו לנדירים יותר ויותר.

5. צעירים ילכו למופעים באולמות קטנים, קטנטנים, אינטימיים, עד גודל של חדר.

למעשה הדברים מתרחשים כבר היום.

 

ציטוט מן העבר הרחוק:

ב-1985 שיערתי, במאמר מסוים, שיש לצפות להתפתחות הבאה:

"החלוקה התרבותית המאוזנת היום, בין תיאטרונים רפרטואריים גדולים, לבין תיאטרונים מסחריים גדולים ובינוניים ותיאטרונים קטנים, מגמה זו תפסק. התיאטרונים המסחריים ייעלמו אל תוך הרפרטואריים ואלו יהיו התיאטרונים המסחריים החדשים. יקומו תיאטרונים קטנים, עד קטנים מאד, עצמאיים, וכל המרחב התרבותי שבין אלו לאלו – ייעלם" (תיאטרון החדר - הגדרה חדשה והערות למונח תיאטרוני, תל-אביב, מהדורה ראשונה 1985, 52 ע'. מהדורה שנייה 1986, 54 ע').

 

מתברר שאכן כך קרה בקירוב מפחיד. ככל שהקפיטליזם השתלט על התרבות, כך גדל הפער בין הגדולים לקטנים, אבל כמעט כולם נתכנסו עתה תחת המטריה התומכת של משרד התרבות. החזון הבולשביקי שרבים כל כך נרתעו ממנו, מתקיים עתה במסגרת הדמוקרטיה הקפיטליסטית.

 

כביכול, אין לך זכות קיום כגוף תרבותי, אלא אם כן אתה מקיים מפעל מנויים ו/או נתמך ע"י המדינה. יש להדגיש באופן ברור ונחרץ: זו לא זכותה של המדינה לתמוך בגופי תרבות ובקבוצות יוצרים, זו חובתה!


יחד עם זאת תמיכה זו והישענות על מפעלי מנויים יש לה מחיר אמנותי ידוע: אתה חייב לענות על הטעם המרכזי של הקהל והרשויות. במדינת ישראל היום הצנזורה העצמית של גופי תרבות היא כל כך איתנה, עד כי כל יצירה שעלולה לעורר התנגדות על רקע אידיאולוגי תרבותי-אופוזיציוני – אין לה שום סיכוי לעלות על במות אלו.

 

לזה יש להוסיף את רשימת הקריטריונים הנהוגה היום למתן תמיכה מצד מוקדי הכוח. רשימה זו בנויה בעיקר על קריטריונים של כמות, כלומר, עיקרון קפיטליסטי בסיסי. אם מופיעה בהם ה"איכות", גם היא מתפרשת כמדרג של כמויות. הפריסה התרבותית הקואליציונית מכסה עתה כמעט את כל המרחב התרבותי הקיים ואינה מניחה לתופעות תרבות אופוזיציוניות להתקיים. לא תתכן צמיחה תרבותית ללא תנועה נמשכת בין תרבות קואליציונית לבין אופוזיציונית.

 

עקרונות יסוד:

על כן ראוי לשוב ולהזכיר עקרונות יסוד משתכחים.

על מנת לקיים צמיחה תרבותית יש לעודד הבחנות אלו:

יצירה אופוזיציונית נבדלת מ"בידור" קואליציוני. כן, גם טרגדיה של שייקספיר בתיאטרון הקאמרי הקואליציוני, היא בסופו של דבר צורה ערמומית של בידור.

הטור הבא עלול להיראות חייזרי, למי שחונך על ברכי התרבות הקפיטליסטית, והרי זה רוב מניינו של הקהל.

 

בידור קואליציוני שואף לשמר סדר קיים.

יצירה אופוזיציונית שואפת לערער על סדר קיים.

בידור קואליציוני שואף לשמר צורה ותוכן.

יצירה אופוזיציונית שואפת לחדש בצורה ובתוכן.

בידור קואליציוני עונה לרצון הרוב בקהל.

יצירה אופוזיציונית עונה לרצון מיעוט בקהל.

בידור קואליציוני משחזר ידע קיים.

יצירה אופוזיציונית מלמדת דבר חדש.

בידור קואליציוני נותן עדיפות לצורכי החברה על פני צורכי היוצר.

יצירה אופוזיציונית נותנת עדיפות לצורכי היוצר, בזיקה לחברה.

בידור נתמך, באופן מלא או חלקי, ע"י מרכזי כוח פוליטיים.

יצירה אופוזיציונית היא עצמאית, עם תמיכה מקרית של גופים אופוזיציוניים.

בידור זקוק לקהל גדול של צרכנים והרבה ממון שנכנס לקופה, על מנת להצהיר על "הצלחה".

יצירה אופוזיציונית אינה זקוקה לממון ופרסום. היא נבחנת ביכולת לעלות את הבמה ולהתמיד עליה ככל שתוכל.

בידור נבחן ביכולת שלו לספק פרנסה ליוצרים.

יצירה אופוזיציונית לא נועדה להכניס ממון. היא שליחות חברתית.

 

סגירת מעגל: מגמות הצריכה הכוללות עוברות שינוי חברתי. קהל ויוצרים המבקשים לעצמם מזון תרבותי חדש, יהיו חייבים לעודד מגמות תרבות אופוזיציוניות.

 

סקר:

שח"ם, איגוד שחקני ישראל עורך סקר על תעסוקה של שחקנים. הסקר עדיין לא הושלם וכבר היו עליו דיווחים בתקשורת. בכל מקרה, יש לשער כי רוב השחקנים אינם מתפרנסים כלל ממשחק או מתפרנסים שלא כראוי ורבים עוסקים במלאכות אחרות. כך הדבר במרכזי תרבות בעולם המערבי. האם זה רע? זהו מצב נתון.

יש בכל זאת דבר אחד שראוי לומר בעניין זה: שחקן שסבור שאם הוא לא עובד, הוא "לוזר" או "סמרטוט" – כפי שכינה זאת מנהל מסוים בבית ספר גדול למשחק בארץ – הרי שהוא נדון לחיים של סבל. זוהי תפיסה מעוותת של המציאות והיא פועל יוצא לעקרונות קפיטליסטיים.

 

שחקן הוא שחקן, גם אם זמן רב לא עסק במשחק.

משחק הוא יצירה.

יצירה אינה מקצוע.

היא ייעוד.

רק בתעשייה משתכרים כסף, ולרוב סכום שאינו ראוי.

החלף את הדיסק.

אמור מעתה: אני אדם יוצר. יצירתי אינה תלויה בכמות הכסף שאני משתכר. היא תלויה ביכולת שלי להתמיד. לעבוד בתעשייה? בבקשה! אבל נא להתייחס אל השכר התעשייתי כאל השלמת הכנסה. הייעוד הוא לא בהופעתך כשחקן אלא באמנות המשחק וזו לעולם היא חברתית-אלטרנטיבית.

ואם נעלה מדרגה בסולם היצירה, נבוא אל המקום שבו יצירה היא שליחות חברתית אופוזיציונית.

(א.א.)

--------------

 

 

2. הספק והאמון (49, המשך)

(באיגרת השבועית מובאים קטעים מהמאמר "הספק והאמון"

מתוך ספר "המעגל הפתוח". להלן קטע מס' 49)

 

...שאלה אחרת היא האם יכול האדם הלא מושלם לברוא תופעה מושלמת? ידוע לנו שהוא שואף לכך. כלומר בריאת האל בידי האדם היא ביטוי למשאלה בדרך להגשמתה. אם תוגשם משאלה זו בשלמות - היא תדון את עצמה באותו רגע לאיון מוחלט, כדין כל תופעה מושלמת.

 

הפיכתו של האל למושלם, כלומר לתופעה שהיא מעגל סגור, מאפשרת להגדיר ולתאר אותו במונחים מוחלטים של בלעדיות, שלמות, שלילה או איון. שמות האל מוכיחים זאת: האחד והיחיד, הטוב, המושלם, השלם, הנצחי, האינסוף, שאין בלתו וכו'.

 

דרכי הבלעדיות והשלמות אינן מוכיחות אלא על משאלת האדם לשלמות. דרכים אלו אינן מוכיחות דבר על אפשרות קיום האל. דרך האיון איננה רלוונטית לחיים בכלל וליצירה בפרט.

 

אם אכן דמות האל היא תחליף-האב ותחליף-האם הביולוגיים, ברמה הרוחנית של האדם, הרי שהגדרת ייעודו של האדם כיצור שעובד את אלוהיו, איננה הגדרה מספקת להבנת ייעודו של האדם. למשל, המצווה היהודית של כיבוד אב ואם, היא אכן בעלת חשיבות אישית, משפחתית וחברתית רבה, אבל לא יתכן שייעודו של האדם יסתכם בכיבוד אב ואם. אם אמנם היינו נוהגים כך למעשה, כי אז התרבות האנושית כולה לא הייתה צועדת מעבר לשלב הראשוני שלה, ביצירת התא המשפחתי של האדם הקדמון, הניזון על שורשי צמחים ובשר נא. רק הסקרנות היוצרת הטבועה באדם, והמרד בתבניות של מסורת-עבר, כולל המרד בדמות האב והאם, והמרד בתחליפים האנושיים והאלוהיים, הם הערובה להתפתחותו של האדם, לקידום שלומו ורווחתו....

("המעגל הפתוח", עמ' 140-141. המשך יבוא)

לאיגרת השבועית של 2013 . 7 . 25