סמדר יערון, יוצרת, שחקנית, במאית, מנהלת אמנותית של פסטיבל עכו ומנהלת אמנותית במרכז לתיאטרון עכו, מדברת על החוויה המיוחדת של יוצר בתיאטרון החדר. בימוי: שלי גורל. צילום: גיא דוידי.
החוויה אינה על הבמה או על האקרן. היא בתודעתו של הצופה. תפקיד היוצר הוא ליצור קשר עם תודעתו של כל צופה. לקשר הזה אנו קוראים אהבה. |
 האיגרת השבועיתיום ה', 2013 . 7 . 25------- עכשיו בחדר: פגישות הכרות אישיות לקראת לימודי המשחק והבימוי בתיאטרון החדר ------- ייעוץ אישי יש לך קטע? שלח/י אותו אלינו לאיגרת ------- ------- ------- לאיגרות קודמות ------- היטלר - הוידוי האחרון ------- מונו-דיא 2013 יום ג', 30.7.2013, בשעה 20:30 בתיאטרון יפו ------- העלמה והמוות יום א', 4.8.2013, בשעה 20:30 יום ב', 5.8.2013, בשעה 20:30 ------- להזמנת מקום בהצגות החדר:
1. צריכה וייעוד מגמות: למרות העידוד הנחוש של מוקדי כוח קפיטליסטים, להגברת הצריכה בקרב ההמונים, יש לשער שהמגמות התרבותיות הבאות אכן תתקיימנה: 1. הצריכה ההמונית תלך ותקטן. 2. אירועי תרבות המוניים ילכו ויתמעטו. 3. צעירים ידירו רגליהם מאולמות התיאטרון, המוסיקה והמחול הגדולים: הבימה הקאמרי, בית ליסין ואחרים. 4. מופעי הפארק הגדולים ייהפכו לנדירים יותר ויותר. 5. צעירים ילכו למופעים באולמות קטנים, קטנטנים, אינטימיים, עד גודל של חדר. למעשה הדברים מתרחשים כבר היום. ציטוט מן העבר הרחוק: ב-1985 שיערתי, במאמר מסוים, שיש לצפות להתפתחות הבאה: "החלוקה התרבותית המאוזנת היום, בין תיאטרונים רפרטואריים גדולים, לבין תיאטרונים מסחריים גדולים ובינוניים ותיאטרונים קטנים, מגמה זו תפסק. התיאטרונים המסחריים ייעלמו אל תוך הרפרטואריים ואלו יהיו התיאטרונים המסחריים החדשים. יקומו תיאטרונים קטנים, עד קטנים מאד, עצמאיים, וכל המרחב התרבותי שבין אלו לאלו – ייעלם" (תיאטרון החדר - הגדרה חדשה והערות למונח תיאטרוני, תל-אביב, מהדורה ראשונה 1985, 52 ע'. מהדורה שנייה 1986, 54 ע'). מתברר שאכן כך קרה בקירוב מפחיד. ככל שהקפיטליזם השתלט על התרבות, כך גדל הפער בין הגדולים לקטנים, אבל כמעט כולם נתכנסו עתה תחת המטריה התומכת של משרד התרבות. החזון הבולשביקי שרבים כל כך נרתעו ממנו, מתקיים עתה במסגרת הדמוקרטיה הקפיטליסטית. כביכול, אין לך זכות קיום כגוף תרבותי, אלא אם כן אתה מקיים מפעל מנויים ו/או נתמך ע"י המדינה. יש להדגיש באופן ברור ונחרץ: זו לא זכותה של המדינה לתמוך בגופי תרבות ובקבוצות יוצרים, זו חובתה!
לזה יש להוסיף את רשימת הקריטריונים הנהוגה היום למתן תמיכה מצד מוקדי הכוח. רשימה זו בנויה בעיקר על קריטריונים של כמות, כלומר, עיקרון קפיטליסטי בסיסי. אם מופיעה בהם ה"איכות", גם היא מתפרשת כמדרג של כמויות. הפריסה התרבותית הקואליציונית מכסה עתה כמעט את כל המרחב התרבותי הקיים ואינה מניחה לתופעות תרבות אופוזיציוניות להתקיים. לא תתכן צמיחה תרבותית ללא תנועה נמשכת בין תרבות קואליציונית לבין אופוזיציונית. עקרונות יסוד: על כן ראוי לשוב ולהזכיר עקרונות יסוד משתכחים. על מנת לקיים צמיחה תרבותית יש לעודד הבחנות אלו: יצירה אופוזיציונית נבדלת מ"בידור" קואליציוני. כן, גם טרגדיה של שייקספיר בתיאטרון הקאמרי הקואליציוני, היא בסופו של דבר צורה ערמומית של בידור. הטור הבא עלול להיראות חייזרי, למי שחונך על ברכי התרבות הקפיטליסטית, והרי זה רוב מניינו של הקהל. בידור קואליציוני שואף לשמר סדר קיים. יצירה אופוזיציונית שואפת לערער על סדר קיים. בידור קואליציוני שואף לשמר צורה ותוכן. יצירה אופוזיציונית שואפת לחדש בצורה ובתוכן. בידור קואליציוני עונה לרצון הרוב בקהל. יצירה אופוזיציונית עונה לרצון מיעוט בקהל. בידור קואליציוני משחזר ידע קיים. יצירה אופוזיציונית מלמדת דבר חדש. בידור קואליציוני נותן עדיפות לצורכי החברה על פני צורכי היוצר. יצירה אופוזיציונית נותנת עדיפות לצורכי היוצר, בזיקה לחברה. בידור נתמך, באופן מלא או חלקי, ע"י מרכזי כוח פוליטיים. יצירה אופוזיציונית היא עצמאית, עם תמיכה מקרית של גופים אופוזיציוניים. בידור זקוק לקהל גדול של צרכנים והרבה ממון שנכנס לקופה, על מנת להצהיר על "הצלחה". יצירה אופוזיציונית אינה זקוקה לממון ופרסום. היא נבחנת ביכולת לעלות את הבמה ולהתמיד עליה ככל שתוכל. בידור נבחן ביכולת שלו לספק פרנסה ליוצרים. יצירה אופוזיציונית לא נועדה להכניס ממון. היא שליחות חברתית. סגירת מעגל: מגמות הצריכה הכוללות עוברות שינוי חברתי. קהל ויוצרים המבקשים לעצמם מזון תרבותי חדש, יהיו חייבים לעודד מגמות תרבות אופוזיציוניות. סקר: שח"ם, איגוד שחקני ישראל עורך סקר על תעסוקה של שחקנים. הסקר עדיין לא הושלם וכבר היו עליו דיווחים בתקשורת. בכל מקרה, יש לשער כי רוב השחקנים אינם מתפרנסים כלל ממשחק או מתפרנסים שלא כראוי ורבים עוסקים במלאכות אחרות. כך הדבר במרכזי תרבות בעולם המערבי. האם זה רע? זהו מצב נתון. יש בכל זאת דבר אחד שראוי לומר בעניין זה: שחקן שסבור שאם הוא לא עובד, הוא "לוזר" או "סמרטוט" – כפי שכינה זאת מנהל מסוים בבית ספר גדול למשחק בארץ – הרי שהוא נדון לחיים של סבל. זוהי תפיסה מעוותת של המציאות והיא פועל יוצא לעקרונות קפיטליסטיים. שחקן הוא שחקן, גם אם זמן רב לא עסק במשחק. משחק הוא יצירה. יצירה אינה מקצוע. היא ייעוד. רק בתעשייה משתכרים כסף, ולרוב סכום שאינו ראוי. החלף את הדיסק. אמור מעתה: אני אדם יוצר. יצירתי אינה תלויה בכמות הכסף שאני משתכר. היא תלויה ביכולת שלי להתמיד. לעבוד בתעשייה? בבקשה! אבל נא להתייחס אל השכר התעשייתי כאל השלמת הכנסה. הייעוד הוא לא בהופעתך כשחקן אלא באמנות המשחק וזו לעולם היא חברתית-אלטרנטיבית. ואם נעלה מדרגה בסולם היצירה, נבוא אל המקום שבו יצירה היא שליחות חברתית אופוזיציונית. (א.א.) -------------- 2. הספק והאמון (49, המשך) (באיגרת השבועית מובאים קטעים מהמאמר "הספק והאמון"
מתוך ספר "המעגל הפתוח". להלן קטע מס' 49)
...שאלה אחרת היא האם יכול האדם הלא מושלם לברוא תופעה מושלמת? ידוע לנו שהוא שואף לכך. כלומר בריאת האל בידי האדם היא ביטוי למשאלה בדרך להגשמתה. אם תוגשם משאלה זו בשלמות - היא תדון את עצמה באותו רגע לאיון מוחלט, כדין כל תופעה מושלמת. הפיכתו של האל למושלם, כלומר לתופעה שהיא מעגל סגור, מאפשרת להגדיר ולתאר אותו במונחים מוחלטים של בלעדיות, שלמות, שלילה או איון. שמות האל מוכיחים זאת: האחד והיחיד, הטוב, המושלם, השלם, הנצחי, האינסוף, שאין בלתו וכו'. דרכי הבלעדיות והשלמות אינן מוכיחות אלא על משאלת האדם לשלמות. דרכים אלו אינן מוכיחות דבר על אפשרות קיום האל. דרך האיון איננה רלוונטית לחיים בכלל וליצירה בפרט. אם אכן דמות האל היא תחליף-האב ותחליף-האם הביולוגיים, ברמה הרוחנית של האדם, הרי שהגדרת ייעודו של האדם כיצור שעובד את אלוהיו, איננה הגדרה מספקת להבנת ייעודו של האדם. למשל, המצווה היהודית של כיבוד אב ואם, היא אכן בעלת חשיבות אישית, משפחתית וחברתית רבה, אבל לא יתכן שייעודו של האדם יסתכם בכיבוד אב ואם. אם אמנם היינו נוהגים כך למעשה, כי אז התרבות האנושית כולה לא הייתה צועדת מעבר לשלב הראשוני שלה, ביצירת התא המשפחתי של האדם הקדמון, הניזון על שורשי צמחים ובשר נא. רק הסקרנות היוצרת הטבועה באדם, והמרד בתבניות של מסורת-עבר, כולל המרד בדמות האב והאם, והמרד בתחליפים האנושיים והאלוהיים, הם הערובה להתפתחותו של האדם, לקידום שלומו ורווחתו.... ("המעגל הפתוח", עמ' 140-141. המשך יבוא)
...שהרי עומדים אנו בסופו של דור ההיגיון!... הרוח הפכה למחלה ממארת! עומדים אנו על סף מהפכה כבירה במושגי המוסר ובתפיסתו הרוחנית של האדם! באים אנו לקצה דרך-התוהו של האנושיות... ("היטלר, הוידוי האחרון". מחזה: טובה רוגל ואמיר אוריין. בימוי: אבי גיבסון בר-אל ואמיר אוריין. משחק: אמיר אוריין. ההצגה הבאה: יום ב', 2.9.2013, בשעה 19:00 בחדר)
(הקטעים הבאים הם מתוך הקובץ "פרשת השבוע", המשמש כפתיח לדיון במסגרת פגישות "המליאה" של תיאטרון החדר. כאן תפיסת המקרא היא דרמטית: אם המקרא היה מחזה, כיצד היינו מתייחסים אליו?) 46. עֵקֶב: דברים ז' 12 - י"א 25
"והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה, ושמרתם ועשיתם אותם, ושמר יהוה אלוהיך לך את-הברית ואת-החסד אשר נשבע לאבותיך" (עקב: דברים ז' 12). המשך נאום משה לעם, לפני הכניסה אל הארץ המובטחת. נאום שהוא סיכום של מפעל חיים. משה בדברו אינו מוותר על אף חתיכת היסטוריה. "שמע ישראל, אתה עובר היום את-הירדן לבוא לרשת גויים גדולים ועצומים ממך, ערים גדולות ובצורות בשמים" (עקב: דברים ט' 1). נוסח זה של נאום, יכול לשמש אב-טיפוס של נאומי עידוד לפעולה קבוצתית: לפני כניסת להקה לבמה, לפני כניסת קבוצה למגרש הספורט, לפני בחירות לבית הנבחרים ולהבדיל, לפני יציאה לקרב וכו'. בנאום הזה מתגלים מוטיבים שאפשר למצוא גם בנאומי עידוד של מנהיגים פוליטיים, מנהלים, מורים, וכל מי שתפקידו מייעד אותו להביא קבוצות אל יעדיהן המוצהרים. היום היינו אומרים שמדובר בתפיסה פטריוטית של המציאות המיידית. גרסאות רבות יש לנאום כזה. אבל ברובן נשמר מבנה דומה: 1. הגדרת היעד. 2. הצגת המכשולים שבדרך. 3. הקטנתם של המכשולים, במובן של לכאורה "להכניס אותם לפרופורציה מניחה את הדעת" וההבטחה שאפשר להתמודד עימם. 4. הצגת הקבוצה כרבת-אונים. 5. קריאה לאחדות - לרוב על חשבון הפרט. 6. החדרת האמונה בהצלחת המשימה. נאומים כאלה נשמעים גם כך בערך: "הגענו עד הלום, ועכשיו אנו עומדים בפני הצעד המכריע! המשימה העומדת בפנינו היא גדולה ועצומה! עיני העולם החופשי כולו נשואות אליכם ברגע זה! עיני העם כולו נשואות אליכם ברגע זה! עיניהם של בני-משפחותיכן! עיני האבות והאמהות, עיני הילדים, הנשים והטף!" וכן הלאה. אם מבקש המנהיג לחזק את הדימוי העצמי של קבוצתו, הוא יכול להעלות על נס את תכונותיהם התרומיות של היוצאים אל הקרב, להקטין את המכשולים שבדרך, את האויבים או כל אחר שאינו נמנה על הקבוצה: "מי הם בכלל? אוסף של גרוטאות-אדם, חדלי-אישים, שאינם יודעים אפילו לאיית את שמם! פראי אדם שזה עתה ירדו מהעצים! הם נולדו רעים ואנחנו נולדנו טובים! הם גרועים ואנחנו נפלאים! הם חסרי כשרון ואנחנו מוכשרים! הם חלשים ואנחנו חזקים! אנחנו הכי טובים בעולם! עלֹה נעלה עליהם כי יכול נוכל להם!". זוהי כמובן דוגמא דמיונית, או שמא אין היא דמיונית כלל וכלל... ראש ממשלת ישראל, מנחם בגין המנוח, היה נוהג לומר שהעם הישראלי הוא הטוב שבכל העמים. במקרה אחד, בעומדו על במת הכנסת כינה את יריבו, אז ראש אש"ף, במילים: "ההוא עם השערות על הפנים!" המנהיג יכול להקטין את קהלו כדי להעצים גורם חיצוני מסייע: "מי אנחנו בסך הכול? קטנים וחסרי אונים! אבל!... האמת והצדק - איתנו! אלוהים, המלך והממלכה - איתנו! זכות אבות עומדת לנו! חסדו של האל עומדת לנו! אלוהים - לשלטון בחרתנו! אלוהים - לניצחון בחרתנו! ואנחנו ננצח! אנחנו נגיע אל הארץ המובטחת!" נוכל לתאר לעצמנו שמשה, כדרכם של פוליטיקאים ושרי צבא, משתמש בטכניקה מעורבת. הוא מזכיר לעם שהוא אמנם עם סגולה, אבל העם לעצמו, מי הוא בכלל? הוא לא היה שורד רגע אחד בלי ההשגחה האלוהית, שהיא אותה תכונה שהמנהיג מבורך בה.
אוֹר רִאשׁוֹן מַזְהִיבִ שִׁפּוּלֵי חֲרִיצִים בַּעֲמִימוּת הַחוּמָה זִיעַ קַל בֶּחָלָל הַמְאֻבָּק, דְּבִיקוּת פֵּרוּרִים עִם חֲלַקְלַקּוּת הַוִינִיל, אודֶם עוֹלֶה בִּפְנֵי הַטַּחַב. חֶרְדַּת הַמִּתְפָּרֵץ - בֶּטֶן מְקָרֵר רוֹחֶשֶׁת, מְפַכְפְּכִים מֵי קֶרַח. צִיּוּץ מְרֻחָק מְהַדְהֵד אַנְחוֹת קוֹרוֹת, זַעֲקַת הַשָּׂרָף - -
(מבוסס על מקרה אמיתי) הצגת יחיד. כל הזכויות שמורות. חלק שלישי אני רואה אותם עומדים נשענים על הגדר. אני עובר ומסתכל להם בעיניים. לא מפחד. בחור אחד צעיר, נראה בדיוק כמוהם, זרוק כזה אבל בלבן, שואל אותי, "מה אתה עושה פה?". "אני מחפש מישהו. מה זה עניינך?" "אולי אני יכול לעזור לך. אני מכיר את רובם. אני מתנדב כאן. קוראים לי עשהאל". הוא מתקרב ומושיט לי יד. אני לא לוחץ את היד שלו. כי אם יש משהו שאני שונא זה שמתערבים לי בחיים ועוד אחד כזה? אוהב כושים? שבמקום לעשות צבא בטח הוריד פרופיל ובא להתנדב כאן עם הכושים, מה?! כבר אין מה לעשות עם יהודים?! אני בגילו משכתי רשתות על ספינות דייג. עם הידיים האלה משכנו רשתות. היינו יהודים גאים בארץ ישראל, עובדים בדיג, בספנות, בבנין הארץ. "אל תדאג, אני אמצא אותו. לפי העיניים", אני אומר לו, לחובב השחורים הזה. "אם הוא עשה משהו או שיש איזו שהיא בעיה, רק תגיד. נמצא דרך לפתור כל בעיה", אומר לי הכושי-לאבר הזה. בכלל יש יותר מידי מהם. איפה משטרת ההגירה איפה? אם הייתי צעיר יותר הייתי מתנדב. מראה להם מה זה. אני יודע איך להתנהג עם שחורים. יש לי ניסיון. אבל כל מה שאני רוצה עכשיו זה לראות רק את הזוג עיניים האלה עוד פעם אחת ואחר כך ללכת לישון. הם יושבים על הגדר ומזדקפים כשאני מביט בהם בעיניים. אולי אתן להם איזה פירור עבודה בעשרים שקל. כמו הזונות בבנגקוק שיושבות מאחורי הזכוכית. אני צריך לבחור, ובבחירה שלי תלויים החיים שלהם. כי כולם רוצים לחיות, הזונות בבנגקוק והכושים בתל אביב. העיניים של כולם שחורות, המבטים של כולם מרוכזים בי. זה צורב אותי, מאדה אותי. אני רוצה לזוז אבל לא יכול, כמו אז על הסיפון. אני בהלם מהבּוֹסֶן. הכושי קצת יותר רגוע, עומד מאחוריו. הצוות סוגר עלינו עוד קצת. "או.קיי. תלבישו עליו חגורת הצלה ותעיפו אותו כבר מהעיניים שלי". אבל אף אחד לא זז. "מה קרה לכם? שכחתם מי כאן הקפטן?". הבוסן שוב פותח את הפה ואומר: "קפטן, להוריד אותו עם חגורת הצלה זה רצח. הוא לא יחזיק שתי דקות. הכרישים יאכלו אותו". "כרישים לא אוכלים כושים". אני צוחק אבל אף אחד לא צוחק איתי. אחד הקצינים, מה שמו?... לא זוכר, ניגש אלי ואומר לי: "קפטן, עזוב! אתה הולך כבר על פרינציפים. הבוסן יכניס אותו לעבודה. יש מה לעשות על הסיפון. נודיע לדרבן שיש לנו אפריקאי נוסע סמוי. שהם יחליטו מה לעשות איתו". להיכנס לדרבן עם כושי? זה עיכוב של יומיים לפחות! לא רוצה להתעכב אפילו רבע שעה בגלל השטות הזאת. אני מסתכל מסביב על כולם ואומר: "מה קרה? אתם לא סומכים על הקפטן שלכם? אני?! שהובלתי אתכם בסערות הכי הקשות. אוניות טבעו לידנו. שלושה ימים רצופים עמדתי על הגשר לשמור על האוניה הזו עם הצוות הזה, אתכם. כשהסתבכתם בשטויות בחוף, מי הוציא אתכם ממעצר? הבוסן? ועכשיו אתם לא סומכים על השיקול-דעת שלי עם הכושי הזה? דבר אחד שיהיה ברור לכולכם", אני אומר להם, "הכושי הזה יורד למים ואף אחד לא מודיע כלום לשום מקום, לא לדרבן ולא לארץ, לא אתה ולא האלחוטן. אף אחד!". הרוח על הסיפון כאילו מעצימה את המילים שלי. אני מביט לכל אחד מהם עמוק בעיניים. צורב את התודעה שלהם. אני הוא הקפטן! דממה. אפשר לשמע את הרוח ואת הרעש של המנוע ולחוש את הזעזוע הקל בסיפון כשהאוניה שטה קדימה. הרוח מהים מלטפת אותי. מרחוק אני שומע את מושיע הפליטים עשהאל: "אדוני, אתה בסדר? כמעט התעלפת עכשיו. אני רואה אותך כבר כמה ימים בא לכאן. אולי אני כן יכול לעזור לך. מה אתה מחפש?"... (המשך יבוא) (יוסי זיו, מנחה-במאי ושחקן, בוגר תיאטרון החדר)
זמר, מלחין, מי שנחשב לסטנדאפיסט הראשון בישראל שגם מלווה את עצמו בפסנתר. הלך לעולמו השבוע בגיל 76. הופיע בתכנית האירוח המיתולוגית של אד סוליבן. ההופעה משנת 2003. בהמשך ההופעה בתו שרון מצטרפת.
איתמר, בוגר תיאטרון החדר, בהופעה פומבית עם שירו "תיאטרון", מתוך המופע "מסע אל בית". השיר הופיע לראשונה ב"מונו-דיא 2012" – ערב מונולוגים ודיאלוגים ועוד, של תיאטרון החדר, שהתקיים בתיאטרון החדר ובתיאטרון יפו בקיץ שעבר. מלווה בגיטרה: רמי בן ארויה. בהירות, חזון, חופש, תמיכה, הדרכה, שיתוף פעולה, לא שיפוטיות אלא דיון פתוח, אמון וכן הלאה. כדי לאסוף את קבוצת הכוכבים הזאת ולעבוד איתה, במאי צריך להיות לפחות סופרמן.
נא לעבור לדף אודישנים דרושים. פירור 1
היא מדברת בלחש ובנועם. המילה "רוחניות" מופיעה בדבריה לעיתים מזומנות. היא אומרת שהיא עושה הרבה מדיטציה. אם כך הדבר, הרי שיש להניח שזוהי מדיטציה מן הסוג הנסגר בתוך, המבודד, המטמטם, שיש בו עינוג עצמי והדחקת הסבל. אולי זוהי הסיבה לכך שפניה מכווצים כמי שעוצרת זעקה.
מונו-דיא 2013
מבחר מונולוגים ודיאלוגים מתחברים לרצף אנושי, אישי וחברתי הקטעים לוקטו מתוך "מונודיאות" של תיאטרון החדר משנת 2005 ועד היום כתבו וביימו חברי קבוצות המנחים-במאים. מבצעים חברי קבוצת השחקנים יוצרי הערב (לפי א"ב): אביגיל לזר, אורן רובשטיין, אושרית יפה, אמור דנטי, דבורה שרף דור אלוני, דניאל לבנון, הלל מליניאק, יוני כפרי, ירדן לב, לאנא פאהום לי ים תירוש, מיכל אסתר קציר, מיכל שמש מוגילנר, משה שבי נועה פרומרמן, נורית סמיטשוילי, נעמה יעקובוביץ’, עדי חג'בי ענבר קרסל, צליל חרלופסקי, רמי גואטה, תהל גלבוע הפקה: אבי גיבסון בר-אל ניהול אמנותי: אמיר אוריין יום ג', 30.07.2013, בשעה 20:30 בתיאטרון יפו, רחוב מפרץ שלמה 10, יפו העתיקה. טל': 03-5185563 -------------- היטלר, הוידוי האחרון
וגם קוואקר, בלונדי ואווה בראון "זהו מבצע של משחק נדיר, מלאכת מחשבת המבטאת את הרעיונות הנועזים והמאתגרים של המחזה. משחקו של אוריין הוא כאספקלריה לכל אלה; לעתים היא כולה בדולח, לרגעים היא כנחושת קלל, גם קעורה וגם קמורה, מעוותת, אך תמיד ישרה וישירה". (צבי גורן, אתר הבמה) "חוויה נהדרת! אמיר אוריין מתגלה כפרפומר יוצא מן הכלל". (יוני איתיאל, קול ישראל, רשת ב', "מה יהיה עם יואב גינאי") "אמיר אוריין בהופעתו האינטנסיבית, עושה את הבלתי אפשרי. הוא מחשמל ומצמרר ומחייה לפנינו את המפלצת המתועבת ביותר שידענו". (אליקים ירון, קול ישראל, רשת ב', "בחצי היום" וגם "מעריב") "תצוגת משחק מדהימה. אירוע שהוא בדיוק ברוח הזמן!" (יואב איתמר, עורך, מנחה, מבקר) היטלר לא מת בבונקר שלו בברלין ב-1945. עתה הוא זקן ויודע שימיו ספורים. הוא מאמין כי המוות שלו יסמן את תחילת סופו של העולם כולו. כך הוא מגיע לישראל וכאן אנו פוגשים בו, ישיש נרגן והזוי. טרגי-קומדיה אפלה מחזה: טובה רוגל ואמיר אוריין בימוי: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל משחק: אמיר אוריין יום ב' , 2.9.2013, בשעה 19:00 טל': 0508-497715, 03-5171818 -------------- העלמה והמוות
"הצגה עזה והתמסרות השחקנים כובשת ומצמיתה. הצדעתי לגיבסון על ההישג שלו כבמאי. הוא מיצה עד הקצה את דחיסות החלל והפך את החדר לתא עינויים - הן זה שבזיכרונה של פאולינה והן זה המתקיים במישור שבו מתרחשת ההצגה. גם כסא הגינקולוג הוא בחירה מושלמת. הטקסט של דורפמן הופך את הקרביים". (נאוה סמל, סופרת) גרסה חדשה ומסעירה למחזה של אריאל דורפמן. באישון לילה, מזדמן אורח לביתם של פאולינה וחררדו. פאולינה מזהה אותו כמי שעינה אותה ואנס אותה. מחזה: אריאל דורפמן עיבוד: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל בימוי: אבי גיבסון בר-אל ייעוץ חזותי ועיצוב תלבושות: דלית ענבר. וידיאו: אופק בריסקר משתתפים: יעל נביא, מוטי רוזנצוויג, זאב שמשוני עוזרת במאי: רינת מוסקונה ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין מבית היוצר של קבוצת "אורתו-דה" בניהול אמנותי של ינון צפריר יום א', 4.8.2013, בשעה 20:30 יום ב', 5.8.2013, בשעה 20:30 טל': 0508-497715, 03-5171818 ---------------------------- "המליאה" של תיאטרון החדר פגישה דו-שבועית באווירה נינוחה. הפגישה הבאה של המליאה: בחדר ברחוב הרב קוק 8, תל-אביב. במקום מוגש כיבוד קל והוא מוגדר כמקום פרטי. אפשר להשתתף ואפשר לצפות. "המליאה" פתוחה לכל. רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818, או בדוא"ל: כאן. דובדבן – מועדון תרבות – פזית נוני בהופעה אינטימית יום ה', 25.7, בשעה 22:00. הכניסה מגיל 18 ומעלה. כרטיסים במקום במחיר 50 ש"ח - חיילים וסטודנטים 30 ש"ח פזית נוני, 054-457-7924. האתר הרשמי. אורחת: מורן מגל. מועדון "החתול והכלב" גאה להשיק: הופעות מוסיקה חיה, בחלל החדש והייחודי "הדובדבן", מדי יום חמישי בשעה 22:00, רחוב קרליבך 23, תל אביב. מוסיקאים, להקות ויוצרים המעוניינים להופיע, מוזמנים ליצור קשר: גיבסון, 050-849-7715 יהודית קורין: סבתא קרימינלית קומדיה מטורפת. מחזה לחמש סבתות פרועות. אתם מוזמנים להצגה "סבתא קרימינלית". מחזה voice dialogue הראשון בישראל. מחזה: יהודית קורין וטל בר-און. בימוי: יהודית קורין. עיצוב ותלבושות: טל בר-און. 27.7, 28.7, 30.7, בשעה 20:30, בכרכור. רחוב המושב 41, בחצר של משפחת סופר. 054-791-6436 איילת אהבים כתיבה, משחק ושירה: יהודה כצנשטיין. במאי: גדעון זהבי. מסע אישי של יוד כיפ-כפי, מהתיאטרון אל היהדות ובחזרה. להזמנות: שולמית, 050-406-1373 פרינג'י - אתר הצגות פרינג', בניהולו של רן בן עזרא. מקום לחזרות - חינם יש לנו חלל קטן ומקסים שיכול להכיל עד 50 איש, יש לנו קהל שצמא לכל דבר, יש לנו מקרן ובידורית. אתם מוזמנים לבוא ולנסות.... כל דבר בעצם! חומרים חדשים, להקריא שירים שכתבתם למגרה, להקרין סרטים, לדבר על תהליך יצירה, על כלכלה, על בטלה, על חתולה... כל מה שנראה לכם מעניין. מקום לחזרות חינם תמורת הופעה. קיבוץ מעיין צבי, ליד זכרון-יעקב הדס גלבוע, 054-477-5893, dardashadas@yahoo.com
עיסוי מונגולי העיסוי הסודי שהיה נהוג בקרב לוחמיו של ג'ינגיס חאן. פנינה גינצבורג, טל': 03-5299528 מונולוגים ודיאלוגים לשחקנים/ות: כתבו אלינו ונשלח קובץ: (הדוא"ל שלנו)
קול המוסיקה - גוועת היום נותרו כשלושה מ-20 ויותר עורכים שעבדו בתחנה עם הקמתה לפני יותר מ-30 שנה: הם יוצאים לגמלאות בזה אחר זה, וכמו בסימפוניית "הפרידה" של היידן, כל אחד מכבה את הנר שעל עמוד התווים שלפניו, לוקח את כלי הנגינה שלו ועוזב בלי שנמצא לו תחליף. קול המוסיקה גוועת (הארץ). -------------- -------------- -------------- שוטף פלוס מיסודו של איתי יטוב, בוגר תיאטרון החדר ומנהל אמנותי של "הקבוצה ביפו": שוטף פלוס. -------------- -------------- -------------- וְתַעֲבִיר מֶמְשֶׁלֶת זָדוֹן מִן הָאָרֶץ (תפילה זכה, מחזור יום הכיפורים) -------------- -------------- -------------- "ברצוני לאמץ את כולכם אל לבי ולומר לכם כי הדבר אשר הכתיב את בואי למקום זה, הוא הרגש הטהור והאציל של בן גזע נבחר, אל בני גזע נבחר". (היטלר, "הוידוי האחרון של אדולף היטלר") -------------- "אתה יכול לדבר על מה שאתה רוצה לדבר (פאולינה, "העלמה והמוות") -------------- קטן זה יפה. אינטימי זה נכון. (אינטימיזציה של האירוע האמנותי) -------------- -------------- -------------- הטלוויזיה החברתית (אהוד שם טוב, 052.5433100) -------------- -------------- -------------- הירקון 70 (הירקון 70) אמיר אוריין - תיאטרון החדררחוב הירקון 29, תל אביב 6801138  |
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
