הצטרפו לאיגרת השבועית

היצירה היא התגלמות המשאלה לעולם טוב יותר. היא התגלמות התקווה. היא הדרך לעולם טוב יותר. היא הדרך לגאולה.


רצף מונולוגים ודיאלוגים מתחברים למחזה. יצירתם של בוגרי תיאטרון החדר.

האירוע התקיים בתיאטרון החדר, ביום ג', 23.7.2013, וביום ג', בתיאטרון יפו, 30.7.2013.

בכל שבוע אנו מביאים קטע טקסט מתוך הערב.

 

3. מלכת יופי

כתיבה: ניבי אוזן. בימוי: מיכל שמש

נורית סמיטשווילי (אלכס). דניאל לבנון (בוחן).

(אל הבמה נכנסת בחורה בשמלה שחורה צמודה עד כדי גיחוך. טיפוס צפונבוני. מעט מתיילדת. מחייכת הרבה. ממרכז הקהל הבוחן מראיין אותה)

 

- תציגי את עצמך.

- שלום לכם, חבר שופטים נכבד. או-קיי. קוראים לי אלכס, ואני מתמודדת על השלב הסופי לעלות למוּעמדוּת בתחרות מלכת היופי. כמו שאתם רואים, אני מספר שבע, ואני מאוד אשמח אם תצביעו, בשבילי. הרי התחרות היא רק עוד שלושה שבועות אז עד אז אני אהיה הרבה יותר רזה, גם החיצוניות מעלה איזה חמישה קילו, אבל אתם יודעים, בתוך הגוף שלי אני רזה. ואני גם מדייאטת. כבר עשרים ימים שאני מדייאטת. אני בגמילה מאוכל. המקרר ריק. נשאר רק האוכל של הדגים. אז עד התחרות אני אוריד את החמישה קילו המיותרים.

- מהיכן השמלה?

- היא של ורסאצ'ה. יפה, לא? קניתי אותה לפני שנתיים בכיכר המדינה. הבעיה היא שמאז גיל חמש-עשרה גדלתי קצת... אז לקח לי קצת זמן, לסגור אותה, חצי שעה בערך. קצת קשה לי לנשום. אבל לא נורא, לנשום זה נדוש.

- מה את עושה בחיים?

- האמת שבאותו יום שאמרו לי שאני מועמדת לתחרות, הלכתי והתפטרתי מהקריירה שלי בבורגר ראנץ'. אבל אני גם לומדת קצת בתיכון.

- אילו שני אלמנטים אישיותיים מרכזיים צריכים להיות לדעתך למלכת יופי?

- (מהססת מעט. לא מבינה. מבינה) אה! כוח רצון וכרוב. הרבה כרוב.

- למה באת לָתחרוּת?

- כי כמו כל אחת גם אני רוצה להיות מלכה. וזה גם יהיה נחמד אם אני אזכה ותהיה לי מכונית חדשה ופרסום. תמיד רציתי לעשות את זה לבד, בעצמי, לא להיתלות באף גבר. אז בטח אתם יודעים ששני המקצועות היחידים שבהם נשים מרוויחות יותר מגברים הם דוגמנות וזנות. כאילו. לא התכוונתי לזה כמו שזה נשמע....אני...

- ממה את נהנית בחיים?

- אני אוהבת לבהות. ואני אוהבת בעלי-חיים. אני בעיקר אוהבת לבהות בבעלי חיים. זה כיף. עולות כל מיני מחשבות...

- כמו מה?

- למשל... אני... אני מסתכלת על הדגים באקווריום. אני מסתכלת עליהם איך שהם לא חושבים על כלום. הם אפילו לא יודעים למצמץ וככה הם מסתובבים בקופסא שלהם, עם העיניים הכואבות שלהם, שלא יכולות להיסגר לעולם, ואני נזכרת ששמעתי פעם שאחוז המלח בים הוא אותו אחוז מלח שיש בדמעות. ואני חושבת שאולי כל הים בא מעיניים עצובות של דגים שלא נסגרות. אז לפעמים כשאני עצובה במיוחד, אני מאכילה אותם יותר מדי כדי שלא יהיו רעבים. דווקא האוכל שלהם נחמד, טעם של ביסלי גריל. לפעמים נשאר לי קצת על האצבע, אז אני יודעת. אבל דגים הם טיפשים  ותוך עשרים ימים כבר מתו לי שלושה, מעודף ביסלי. צפים למעלה עם העיניים הפתוחות שלהם, ואני נזכרת שפעם הייתי יכולה לשבת מול הטלוויזיה ולאכול עוגה ואיך הייתי שמחה. אבל אני סבבה, כולם אומרים לי כמה אני נראית יותר טוב עכשיו. אז הלילה חלמתי שאני נשכבת על חוף וכל האבנים הן עוגיות חמאה כרמל וקינמון, והצדפות הן שוקולד טהור, והגלים ריבת חלב מותכת עם פירורי נוּגט והחול לבן כמו באפריקה עשוי מאבקת סוכר, והעננים הם שערות סבתא וורודות ומתוקות ואני שרה שיר ילדים  כזה מתוק כזה. (שרה) "שניים סינים עם כינור גדול, ישבו על הספסל..." 

(נכנסים שני גברים. אוחזים בה)

לא! רק כרוב! אני הדבר החם הבא! אני מבטיחה, שבתור מלכת יופי אני אפרסם כרוב ואני ארקוד עם כרוב, ויגדל לי שיער כרוב. עד שיהיו לי סדקים בבטן.

- תודה, קאט. אנחנו נתקשר אליך.

(מוציאים אותה מהבמה. היא מתנגדת)

- אתם יכולים להצביע לי גם באס-אם-אס ולוודא שאני אגיע לשלב הסופי בתחרות. תצביעו לי! באמת שמגיע לי! בבקשה! לא! אל תיקחו אותי מכאן! כרוב! כרוב!

לאיגרת השבועית של 2013 . 8 . 8