הצטרפו לאיגרת השבועית

אם יש לך מחמאה לומר למישהו, אמור אותה עכשיו. אם אין לך מחמאה - חפש, מצא ואמור אותה.


האיגרת השבועית

יום ה', 2013 . 8 . 8

-------

עכשיו בתיאטרון החדר
פגישות הכרות אישיות

לקראת לימודי המשחק והבימוי

טל', 03-5171818,

המידע כאן, לפרטים בדוא"ל

-------

ייעוץ אישי  
טל': 052-340-1478. מידע כאן וגם בדוא"ל
-------

יש לך קטע?

שלח/י אותו אלינו לאיגרת

-------
לתגובות

-------
אירועים בתיאטרון החדר
-------
סרטוני החדר ביוטיוב

-------

לאיגרות קודמות
-------

-------

היטלר - הוידוי האחרון
יום ו', 30.8.2013, בשעה 14:00
יום ב' , 2.9.2013, בשעה 19:00

-------

להזמנת מקום בהצגות החדר
טל': 03-5171818, 0508-497715
-------


באיגרת זו:

•   מדברים על תיאטרון החדר: רננה רז
•   שיטת אוריין - המעגל הפתוח: 1. בדידותו. 2. הספק והאמון (51)
•   מונודיא 2013: 3. מלכת יופי
•   היטלר, הוידוי האחרון - ההצגה: ציטוט ומאמר
•   פרשת השבוע: 48. שופטים: דברים ט"ז 18 - כ"א 9
•   אסנת ראם: תמונת ילדות
•   מלכה נתנזון: וְשׁוּב כָּל הַלַּיְלָה
•   יוסי זיו: פרשת הנוסע הסמוי (5)
•   קליפ: דנה קוצ'רובסקי ואיתי אורן
•   אודישנים דרושים: אולי יש כאן משהו בשבילך
•   אירועים: לוח

רננה רז מדברת על לימודיה בתיאטרון החדר: "כאן למדתי כיצד להיות אדם-יוצר". בימוי: שלי גורל. צילום: גיא דוידי.

קישור קבוע

 

1. בדידותו של יוצר לפני העלייה לבמה (1)

(התוכן מתייחס לשחקנים, אבל הוא משל לכל מי שתפקידו מייעד אותו להופיע בפני האחר או האחרים, על במה או בכל מקום)

 

הנה רגע שאליו מתחברים מתחים מכל קצות התודעה, לפקעת מעיקה של אימה, חרדה. רגע היציאה אל הקהל שלך.

לא תמיד חשים במתח זה. יש מי שחווים ברגע זה אופוריה מרגיעה. האם היא תוצאה של תהליך מודע של מתן ביטוי למתחים, שאז אין זו אופוריה כלל, אלא מצב מודע של קבלה עצמית? או אולי היא חוויית הכחשה של אותה "פקעת העצבים"?

 

לרוב אומרים לכם: "תרגיע את עצמך! תרגיעי את עצמך! תשכח! תשכחי! תשכחו את עצמכם! כשאתם עולים לבמה, תשאירו את עצמכם בחוץ!"

רגע אחד. יש פה קושי מסוים, לא כן? אם אתם "משאירים את עצמכם בחוץ", מי ייכנס לבמה?

אומרים: "הדמות!" או: "התפקיד!".

 

אם כן, מהי "הדמות" הזאת, מהו "התפקיד" הזה, שכל כך מרבים לדבר בהם, אם לא אוסף של תווים כתובים בטקסט של מחזה או בספר תקנות כלשהו? תווים מתים. הם יקומו לתחייה רק אם אתם תפיחו בהם חיים. כלומר, עליכם להיכנס אל הבמה, נושאים אתכם את הדמות והתפקיד וכל מה שאתם יודעים על עצמכם וגם מה שכבר נשכח לרגע וגם מה שעתיד לבוא.

 

על כן, עליכם לדרוש מעצמכם הכנה אישית, כדי שהנכנס אל הבמה יהיה פנוי ליצירה ולא תשוש מרוב הכחשת מתחים. עליכם למצוא לעצמכם רגעים של פרטיות במקום שאיש אינו רואה אתכם, אלא אם כן הוא יודע את תכונות "המעגל הפתוח" ומבין אתכם וגם מעודד, רגעים שבהם תתנו ביטוי למתח בכל הכוח הפיזי המצוי בגופכם. שחקו, ביניכם לבין עצמכם או בנוכחות קהל קטן ומקבל, את "דפוס הכישלון" המוטמע בכל אחד מאיתנו. אחר כך שחקו את "דפוס ההצלחה", בין אם הוא כבר קיים אצלכם או שדוכא ע"י בעלי סמכות דכאניים. אחר כך אתם יכולים להרגיע את עצמכם ככל שתרצו.

עכשיו את מוכנים לצאת אל הציבור. 

עלו אל הבמה כנסיכים ונסיכות. מלכים של תחום האירוע האמנותי. לא עריצים. לא תובעניים. מלכי במה שהם משרתי ציבור. כלומר, זוהי מלכוּת של ענווה, אמפתיה, חמלה, הקשבה. זה טבע הקשר הממשי עם קהל. זו מהות האהבה.

בהצלחה!

(אמיר)

--------------

 

 

2. הספק והאמון (51, המשך)

(באיגרת השבועית מובאים קטעים מהמאמר "הספק והאמון"

מתוך ספר "המעגל הפתוח". להלן קטע מס' 51)

 

יצירתו של האדם היא צורה של הנצחת עצמו - בתודעת עצמו, בתודעת בני אדם אחרים ובעולם התופעות שמחוץ לתודעה. הנצחה אין פירושה יצירת דבר מושלם, אלא יצירת דבר הקיים בתוך הווה נמשך, הכולל עבר ועתיד, אך אינו הווה מושלם. כל אדם הוא יוצר בכוח או בפועל. על כל אדם מוטלת החובה המוסרית ליצור דרך קבע. יהיה זה מעשה יצירה מורכב ביותר או פשוט ביותר. המצב הרצוי לאדם הוא שכל יצירה תהיה נוצרת מתוך ידיעת היעוד המגולם בה, שהוא ייעודו של האדם כיוצר.

("המעגל הפתוח", עמ' 141-142. המשך יבוא)

קישור קבוע

רצף מונולוגים ודיאלוגים מתחברים למחזה. יצירתם של בוגרי תיאטרון החדר.

האירוע התקיים בתיאטרון החדר, ביום ג', 23.7.2013, וביום ג', בתיאטרון יפו, 30.7.2013.

בכל שבוע אנו מביאים קטע טקסט מתוך הערב.

 

3. מלכת יופי

כתיבה: ניבי אוזן. בימוי: מיכל שמש

נורית סמיטשווילי (אלכס). דניאל לבנון (בוחן).

(אל הבמה נכנסת בחורה בשמלה שחורה צמודה עד כדי גיחוך. טיפוס צפונבוני. מעט מתיילדת. מחייכת הרבה. ממרכז הקהל הבוחן מראיין אותה)

 

- תציגי את עצמך.

- שלום לכם, חבר שופטים נכבד. או-קיי. קוראים לי אלכס, ואני מתמודדת על השלב הסופי לעלות למוּעמדוּת בתחרות מלכת היופי. כמו שאתם רואים, אני מספר שבע, ואני מאוד אשמח אם תצביעו, בשבילי. הרי התחרות היא רק עוד שלושה שבועות אז עד אז אני אהיה הרבה יותר רזה, גם החיצוניות מעלה איזה חמישה קילו, אבל אתם יודעים, בתוך הגוף שלי אני רזה. ואני גם מדייאטת. כבר עשרים ימים שאני מדייאטת. אני בגמילה מאוכל. המקרר ריק. נשאר רק האוכל של הדגים. אז עד התחרות אני אוריד את החמישה קילו המיותרים.

- מהיכן השמלה?

- היא של ורסאצ'ה. יפה, לא? קניתי אותה לפני שנתיים בכיכר המדינה. הבעיה היא שמאז גיל חמש-עשרה גדלתי קצת... אז לקח לי קצת זמן, לסגור אותה, חצי שעה בערך. קצת קשה לי לנשום. אבל לא נורא, לנשום זה נדוש.

- מה את עושה בחיים?

- האמת שבאותו יום שאמרו לי שאני מועמדת לתחרות, הלכתי והתפטרתי מהקריירה שלי בבורגר ראנץ'. אבל אני גם לומדת קצת בתיכון.

- אילו שני אלמנטים אישיותיים מרכזיים צריכים להיות לדעתך למלכת יופי?

- (מהססת מעט. לא מבינה. מבינה) אה! כוח רצון וכרוב. הרבה כרוב.

- למה באת לָתחרוּת?

- כי כמו כל אחת גם אני רוצה להיות מלכה. וזה גם יהיה נחמד אם אני אזכה ותהיה לי מכונית חדשה ופרסום. תמיד רציתי לעשות את זה לבד, בעצמי, לא להיתלות באף גבר. אז בטח אתם יודעים ששני המקצועות היחידים שבהם נשים מרוויחות יותר מגברים הם דוגמנות וזנות. כאילו. לא התכוונתי לזה כמו שזה נשמע....אני...

- ממה את נהנית בחיים?

- אני אוהבת לבהות. ואני אוהבת בעלי-חיים. אני בעיקר אוהבת לבהות בבעלי חיים. זה כיף. עולות כל מיני מחשבות...

- כמו מה?

- למשל... אני... אני מסתכלת על הדגים באקווריום. אני מסתכלת עליהם איך שהם לא חושבים על כלום. הם אפילו לא יודעים למצמץ וככה הם מסתובבים בקופסא שלהם, עם העיניים הכואבות שלהם, שלא יכולות להיסגר לעולם, ואני נזכרת ששמעתי פעם שאחוז המלח בים הוא אותו אחוז מלח שיש בדמעות. ואני חושבת שאולי כל הים בא מעיניים עצובות של דגים שלא נסגרות. אז לפעמים כשאני עצובה במיוחד, אני מאכילה אותם יותר מדי כדי שלא יהיו רעבים. דווקא האוכל שלהם נחמד, טעם של ביסלי גריל. לפעמים נשאר לי קצת על האצבע, אז אני יודעת. אבל דגים הם טיפשים  ותוך עשרים ימים כבר מתו לי שלושה, מעודף ביסלי. צפים למעלה עם העיניים הפתוחות שלהם, ואני נזכרת שפעם הייתי יכולה לשבת מול הטלוויזיה ולאכול עוגה ואיך הייתי שמחה. אבל אני סבבה, כולם אומרים לי כמה אני נראית יותר טוב עכשיו. אז הלילה חלמתי שאני נשכבת על חוף וכל האבנים הן עוגיות חמאה כרמל וקינמון, והצדפות הן שוקולד טהור, והגלים ריבת חלב מותכת עם פירורי נוּגט והחול לבן כמו באפריקה עשוי מאבקת סוכר, והעננים הם שערות סבתא וורודות ומתוקות ואני שרה שיר ילדים  כזה מתוק כזה. (שרה) "שניים סינים עם כינור גדול, ישבו על הספסל..." 

(נכנסים שני גברים. אוחזים בה)

לא! רק כרוב! אני הדבר החם הבא! אני מבטיחה, שבתור מלכת יופי אני אפרסם כרוב ואני ארקוד עם כרוב, ויגדל לי שיער כרוב. עד שיהיו לי סדקים בבטן.

- תודה, קאט. אנחנו נתקשר אליך.

(מוציאים אותה מהבמה. היא מתנגדת)

- אתם יכולים להצביע לי גם באס-אם-אס ולוודא שאני אגיע לשלב הסופי בתחרות. תצביעו לי! באמת שמגיע לי! בבקשה! לא! אל תיקחו אותי מכאן! כרוב! כרוב!

קישור קבוע

"...ואם מבקשים לדון, חזור ושוב, בדילמה הנצחית של - אם היה לי כפיל או לא ומי משנינו מת - אומר אני אחת ולתמיד! היה!... ואף אוסיף ואומַר...  שוני קטן חצץ בינינו. וגודלו אינו עולה על שטחו של שפמי...

שפמו...  שפמו של מי?...  שלי?... שלו?... (צוחק)".

כן, זהו הסוד הקטן שלי: מי הוא מי?

הבדיחה ההיסטורית הקטנה שלי...

("היטלר, הוידוי האחרון".

מחזה: טובה רוגל ואמיר אוריין.

בימוי: אבי גיבסון בר-אל ואמיר אוריין.

משחק: אמיר אוריין.

ההצגה הבאה: יום ב', 2.9.2013, בשעה 19:00 בחדר)

-------

 

תמי חיו מולד: היטלר חי בתוכנו

(1.8.2013, במחשבה שנייה)

 

הירגו אותי… הירגו אותי… מבקש ושב ושוב היטלר הקשיש בהצגת היחיד המופלאה של אמיר אוריין בתיאטרון החדר. לאחר כמעט שבועיים בהם אני מתלבטת ביני לביני איך לכתוב על ההצגה המטלטלת הזו, הגיעו אירועי אתמול בכנסת והבהירו בסיומם של שבועיים קשים נוספים במזרח התיכון שהגיע הזמן.

 

את המחזה כתבו אמיר אוריין וטובה רוגל לפני כמעט 30 שנה. אז המחזה לא הוצג, לא נמצאה במת תיאטרון אמיצה מספיק. תיאטרון החדר אמיץ מספיק. כמעט יותר מדי.

זהו מונולוג מרתק של אדולף, הצורר, היטלר, החי בינינו כקשיש שחמק מבית הדין של ההיסטוריה. כדרכם של קשישים, המונולוג משובץ בתולדות חייו, מחשבות והרהורים וביקורת. המון ביקורת.

 

אתם אנשים טובים, אומר היטלר הישיש הנלעג, אתם העם הנבחר, אתם עם סגולה הוא מזכיר לנו. הירגו אותי, הוא מבקש, אתם חיים מחוץ להיסטוריה, מעל להיסטוריה, אומר לנו האיש שהפך לסמל האימה של העם היהודי.

 

והוא צודק, אנחנו באמת אנשים טובים, ואנחנו באמת חיים מחוץ ומעל להיסטוריה, ואנחנו מתעקשים להחזיק את אדולף היטלר ותורתו חייה ובועטת בתוכנו. בתוך כל אחת וכל אחד מאיתנו.

 

באופן מעוות אנחנו זקוקים להיטלר חי וקיים בתוכנו כדי להזכיר לעצמנו שאנחנו העם הנבחר וכדי שלא נאלץ לעבוד בשביל להוכיח זאת. היטלר הסמל, היטלר התנועה, היטלר הכוח ההיסטורי מאפשר לנו לברוח מהאחריות הגלומה בבחירה. אנחנו לא צריכים לבחור להיות טובים, צודקים, ישרים והגונים. אנחנו נבחרנו, מן החוץ נבחרנו. היטלר בחר בנו מכל העמים וזה הופך אותנו לעם הנבחר.

 

צפייה בהצגה הזו אינה חוויה קלה או נעימה. הבחירה של אמיר אוריין, שחקן גדול, להשתנות מול עיני הצופים, מאדם, ישראלי, אחד מאיתנו, לצורר הנורא המגלם את הפחדים הגדולים ביותר שלנו, מאפשרת לנו לזכור שזו "רק הצגה". אוריין משתף את הקהל ברגשותיו, מציין שאין בגילום הדמות משום הזדהות עם האיש. בדברים האלה הוא מקל עלינו, הצופים, ומאפשר לנו לראות בהיטלר גם את האדם, הקשיש המנוול, עם חיבה למתוקים ושיגעון גדלות. הצפייה בהצגה הזו היא חוויה מטלטלת, חשובה. האם אנחנו יכולים, ממרחק של כמעט 70 שנה, לראות באיש שהוביל את האנושות לאחד הרגעים השפלים ביותר שלה, אדם? האם אנחנו יכולים לזהות בו, בקשיש המעט פתטי, גם משהו מאיתנו?

 

אנחנו מחזיקים את היטלר, הרעיון, חי ובועט בתוכנו, ונאחזים בבחירה שלו בנו, דווקא בנו, ובקורבנות שהפכה לאחת מתכונות האופי הבולטות שלנו כעם. הקורבנות שמובילה לכוחנות.

 

"לעולם לא עוד" היא אחת האמירות המקושרות ביותר בהוויה הקולקטיבית של העם היהודי בהקשר לשואה ומלחמת העולם השנייה. אלא שמתוך הקורבנות אנחנו רואים רק את עצמנו, רק את המחיר ששילמנו אנחנו ומסיקים מסקנה אחת, המסקנה היחידה שיכולה לנבוע מתוך מעיין של פחד טהור – לעולם נהיה חזקים, חזקים מכולם. ואם אנחנו חזקים מכולם, זאת אומרת שהאחרים חייבים להיות חלשים מאיתנו. אבל האם באמת אל מול הרוע הצרוף במכונת ההשמדה הנאצית, אפשר למצוא כוח מספיק? ואם אי אפשר להיות מספיק חזקים הרי שצריך להחליש את כל השאר.

 

היטלר בחר בנו להיות הקורבנות, להיות סמל. אנחנו אימצנו והטמענו את הקורבנות ומגיבים באופן כמעט פבלובי – נושכים ובועטים.

 

ואם ניתן להיטלר למות? אם נסרב להיות הקורבנות ונבחר להיות הנבחרים, אלה הפועלים למיגור הרשע, למיגור האלימות, הגזענות, שנאת הזרים והפחד מהאחר? האם אנחנו מוכנים? האם אנחנו מסוגלים?

 

אנחנו לא נאצים. אין בינינו נאצים. אבל למדנו מהם את מהות הכוח והעוצמה. למדנו את הלקח הלא נכון.

 

היטלר חי בתוכנו. אנחנו נאחזים בו, נאחזים בקורבנות. הגיע הזמן להרוג אותו. להיות מי שיכולנו – כל מה שהנאצים - רק הפוך. לגמרי הפוך. לראות בכל אדם את הטוב שבו, את הייחוד ואפשרויות שבו ולהיות הקול הקורא, עמוד האש שלפני האנושות בדרך אל עולם ללא גזענות ושנאה. האם אנחנו מסוגלים?

 

אני מאמינה שכן, שיש בנו את העוצמה, שיש בנו את הכוח והיכולת ושיש לנו גם את הידע והחמלה שהוטבעו בנו בדם וסבל. יותר קל להשתמש בכוח הזרוע, בהחלשת והעלמת האחר. אבל כמו תמיד – מה שנכון אינו מה שקל.

 

הצגת חובה. נשמו עמוק ולכו, רוצו לראות. אנחנו יכולים להיות יותר, כל כך הרבה יותר.

 

(תמי מולד-חיו, עיתונאית, מגישה תוכנית ראיונות ב"קול השלום", פעילה חברתית ומלמדת כלכלה חברתית)

קישור קבוע

(הקטעים הבאים הם מתוך הקובץ "פרשת השבוע", המשמש כפתיח לדיון במסגרת פגישות "המליאה" של תיאטרון החדר. כאן תפיסת המקרא היא דרמטית: אם המקרא היה מחזה, כיצד היינו מתייחסים אליו?)

 

48. שופטים: דברים ט"ז 18 - כ"א 9

"שֹפטים ושֹטרים תתן-לך בכל-שעריך" (שפטים: דברים ט"ז 18).

על אותם שופטים ושוטרים, המופקדים של שמירת חוק, נרמז שיהיו מופקדים על הצדק: "צדק צדק תרדוף, למען תחיה וירשת את-הארץ אשר-יהוה אלוהיך נותן לך" (דברים ט"ז 20).

 

לכאורה, כאן משפט הצדק בא לידי ביטוי במחויבות שמטיל האל על מאמיניו, לנאמנות מוחלטת ולדחיית אלים אחרים. הוא תוקף את עובדי הכוכבים, ובאלה כלולים גם האסטרולוגים (שם: י"ז 3-5). האל מוגדר כסיבה לקיומו של העם. הוא הדבק החברתי, המאחד את כל חלקי העם. רק לאחר מכן מובאים עקרונות המשפט והצדק שבין אדם לחברו. אלו הם פיתוחים לרעיונות שהופיעו בעשרת הדיברות, במבנה שבתוכם הם מוצגים: תחילה "אנוכי יהוה אלוהיך", ורק לאחר מכן "לא תרצח". "לא תרצח" נמצא מתחת ל"אנוכי יהוה אלוהיך", אבל כשהם מוצגים בפני הקהל בבית הכנסת, הם מופיעים בצורה מקבילה זה לזה. מכאן שהאל מוגדר כמייצג את עקרון המוסר.

 

התיבה "צדק" מופיעה פעמיים. אפשר לטעון שהיא מופיעה כך לשם הדגשת הרעיון, כמו בדרך הדיבור השגור: "הטוב שבטוב! הנכון שבנכון! האמת לאמיתה!" הדגשה שמלמדת על המשאלה להגיע למימושו המלא של רעיון. אבל "צדק צדק תרדוף" מרמז על המשאלה להגיע לגרעינו המרכזי של הצדק, שם הוא נמצא במצבו הטהור, שבמהותו הוא מסמן מוסר אנושי.

 

צדק צדק תרדוף, רמב"ן דברים פרק טז פסוק כ: ...וטעם הכפל (צדק צדק), לומר הדיינין צריכין שישפטו את העם משפט צדק וגם אתה צריך לרדוף הצדק תמיד, שתלך ממקומך אל מקום חכמים הגדולים...

מכאן שמדובר בהגדרתו של צדק ובעשייתו. לא רק בהגדרת עצמך כמי שהצדק נר לרגליו, אלא כמי שעליו מוטלת החובה האנושית ליטול נר זה ככלי להארת הדרך ליישומו של הצדק. גרעינו המוסרי של הצדק טבוע בכל אדם כתנאי הכרחי, גם במי שמתכחש לו, ועל כך הורחב במקומות אחרים, ומתוך כך נובע ההכרח לעשיית צדק.

קישור קבוע

מַה אַתְּ מַחֲזִיקָה בְּיָדֵךְ הַקְטַנָּה?

סְבִיבֵךְ יָבַש הַדֶּשֶׁא וְ

נִמְתְּחוּ חוּטֵי תַּיִל, אַךְ

פְּרָחִים קְטַנִּים לְשִׂמְלָתֵךְ.

שִׂיחִים קוֹצָנִיים צָמְחוּ פֶּרֶא וְכִמְעַט

כִּסּוּ אֶת קֶסֶם הַבַּיִת הַלָּבָן שֶׁמֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר.

מַבָּטֵךְ נִדְמֶה לִי מְפֻכָּח, אַךְ חִיּוּכֵךְ כְּמוֹ מְפֻיָּס.

בִּמְלוא הָעוֹלָם עֲדַיִין אַתְּ אוֹחֶזֶת, קְטַנָּה,

קְטַנָּה דַּיֵּךְ כְּדֵי לַחֲלום.

קישור קבוע

שָׁאֲגוּ בְּךָ חֶלְקֵי הַגּוּפוֹת

וְלא הָיוּ בַּנִּמְצָא אָרוֹן

אוֹ דֶּלֶת

וְרַק הַמַּרְאוֹת

 

חִפַּשְׂתִּי אַחַר מַפְתֵּחַ עֵינֶיךָ

לְהַשְׁתִּיק מִפְלְצוֹת הָאֵימִים

אֲבָל הַדָּם הַנִּשְׁפָּךְ

כִּסָּה אֶת כֻּלִּי

כְּטַלִּית עַל תְּפִלִּין

וּקְרִיאַת

שְׁמַע

 

וְנָשַׁקְתִּי לְךָ, וְאָהַבְתִּי אוֹתְךָ

וּשְׂעָרִי הַסּוֹמֵר הַנִּסְמָךְ לְשֶׁלְּךָ

לָבַשׁ יְרוקֶת סְלָעִים

וּבְקָעִים שֶׁבִּי

וּמַהֲמוֹרוֹת שֶׁבְּךָ

 

וּכְנִצֶּבֶת עַל מְקוֹם הַבְּלִיעָה

נָתַתִּי קוֹלִי

בְּשִׁיר


(מלכה נתנזון משוררת וסופרת, ספרה "ללב יש היגיון משלו" יצא השנה בהוצאת עקד)

קישור קבוע

(הצגת יחיד. מבוסס על מקרה אמיתי)

כל הזכויות שמורות

 

...ואז החוצפן הזה אומר לי לחכות רק רגע ואז הוא רץ לאיזה מקום ונעלם וחוזר עם ניירות שהפליץ אני לא יודע מאיפה ואומר לי: "אולי אני צריך להזכיר לקפטן שאנחנו אוניה ישראלית ומתנהלים על פי חוקי המדינה. אני אצטט לך כמה מהתקנות של הספנות הנוגעות לנוסע סמוי". ואז הוא מתחיל לצטט מהניירות שלו:

 

"תקנה 5, הקברניט ידווח בהקדם למפקח ולבעל כלי השיט על גילוי הנוסע הסמוי בכלי השיט.

"תקנה 7, הקברניט יספק לנוסע הסמוי בעת הימצאו על כלי השיט, מקום מגורים, כלכלה, וטיפול רפואי.

"תקנה 10, סעיף א', הקברניט יוריד את הנוסע הסמוי בנמל הראשון שאליו הגיע כלי השיט לאחר גילויו ואשר בו יתירו שלטונות הנמל את הורדתו".

ועוד בלה-בלה-בלה. הוא מספר לי? אני יודע את התקנות האלה בעל-פה!

 

ואז אני מפסיק אותו ואומר לו: "מה אתה מבלבל את לי את הביצים? אתה יודע בדיוק מה יעשו איתו בדרבן, יהרגו אותו עוד לפני שיגיע לרציף".

הבוסן, המניאק הזה, לא מתבלבל ואומר לי: "לכן יש כאן סעיף נוסף לתקנה, סעיף ג'. ראה הקברניט כי בנמל כאמור נשקפת סכנה לחיי הנוסע בשל השתייכותו לגזע, לאום, השקפה דת, יעשה הקברניט הסדר הולם אחר ובלבד שלא יסכן את כלי השיט ואת שלום הנמצאים בו.

 

ואז הוא אומר לי שיש עוד סעיפים אבל אלה החשובים. כאילו שאני לא יודע! ואז הוא אומר לי: "קפטן!", הוא אומר, "קפטן!, אני לומד לקצונה ואני רואה את החיים שלי בים. אנחנו מפליגים כבר שנים ביחד, למדתי ממך הרבה, אתה איש ים אמיתי, אבל אני לא אתן את ידי לרצח"...

(המשך יבוא)

קישור קבוע

All You Need is Like

"שיר מצחיק על ההתמכרות שלנו לפייסבוק. מילים ולחן דנה קוצ'רובסקי ואיתי אורן. לא לקחת אותו ברצינות" (- דנה קוצ'רובסקי)

קישור קבוע

נא לעבור לדף אודישנים דרושים.

קישור קבוע

היטלר, הוידוי האחרון

 

 

(צילום: מיכל ברץ קורן. איפור: יסמין מגן)

וגם קוואקר, בלונדי ואווה בראון

 

"זהו מבצע של משחק נדיר, מלאכת מחשבת המבטאת את הרעיונות הנועזים והמאתגרים של המחזה. משחקו של אוריין הוא כאספקלריה לכל אלה; לעתים היא כולה בדולח, לרגעים היא כנחושת קלל, גם קעורה וגם קמורה, מעוותת, אך תמיד ישרה וישירה".  (צבי גורן, אתר הבמה)
"ביצוע וירטואוזי!"  (חיה בראל, קול ישראל, רשת א', "שורה ראשונה")

"חוויה נהדרת!  אמיר אוריין מתגלה כפרפומר יוצא מן הכלל".  (יוני איתיאל, קול ישראל, רשת ב', "מה יהיה עם יואב גינאי")

"אמיר אוריין בהופעתו האינטנסיבית, עושה את הבלתי אפשרי. הוא מחשמל ומצמרר ומחייה לפנינו את המפלצת המתועבת ביותר שידענו".  (אליקים ירון, קול ישראל, רשת ב', "בחצי היום" וגם "מעריב")

"תצוגת משחק מדהימה. אירוע שהוא בדיוק ברוח הזמן!"  (יואב איתמר, עורך, מנחה, מבקר)

"הצגת יחיד מופלאה!"

(תמי מולד-חיו, מבקרת תרבות וחברה)

 

היטלר לא מת בבונקר שלו בברלין ב-1945. עתה הוא זקן ויודע שימיו ספורים. הוא מאמין כי המוות שלו יסמן את תחילת סופו של העולם כולו. כך הוא מגיע לישראל וכאן אנו פוגשים בו, ישיש נרגן והזוי.

טרגי-קומדיה אפלה

 

מחזה: טובה רוגל ואמיר אוריין

בימוי: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

משחק: אמיר אוריין

יום ב' , 2.9.2013, בשעה 19:00

טל': 0508-497715, 03-5171818
למנויי האיגרת 40 ש"ח במקום 60 ש"ח
 (לקבלת התוכנייה)

--------------

----------------------------

"המליאה" של תיאטרון החדר
דלת פתוחה ליוצרים ולצופים.

פגישה דו-שבועית באווירה נינוחה.

הפגישה הבאה של המליאה:
יום ו', 9.8.2013, בשעה 16:00

בחדר ברחוב הרב קוק 8, תל-אביב. 

במקום מוגש כיבוד קל והוא מוגדר כמקום פרטי.
תשלום: 20 ש"ח כולל כיבוד. משך הפגישה: 3-4 שעות בערך.

אפשר להשתתף ואפשר לצפות. "המליאה" פתוחה לכל.

רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818, או בדוא"ל: כאן.

 

דובדבן – מועדון תרבות

מועדון "החתול והכלב" גאה להשיק: הופעות מוסיקה חיה, בחלל החדש והייחודי "הדובדבן",

מדי יום חמישי בשעה 22:00, רחוב קרליבך 23, תל אביב.

מוסיקאים, להקות ויוצרים המעוניינים להופיע, מוזמנים ליצור קשר: גיבסון, 050-849-7715

 

המרכז לתיאטרון עכו

"נוואל"

הפרק השני בפרויקט "עכו אהובתי", העוקב אחר נשים עכואיות ומתמקד באנטי גיבורה נוואל זיני. היא לא הייתה בריאה ורוב שנות חייה הייתה מכורה לסמים. יצירה וביצוע: סמדר יערון

יעוץ, ליווי אמנותי, צילום וידאו ותרגום: ח'יר פודי. תאורה ויעוץ בתרגום: פיראס רובי.

איוונט בפייסבוק1 22.8.13 יום ה', בשעה 20:00, תיאטרון תמונע ת"א.

כרטיס: 45 ₪ במקום 60 ₪. להזמנות: 035611211 (יש לציין קוד מבצע- 3238)

-------

"המרכבה"

מופע מחול מאת מירב כהן. פסיפס של סיטואציות המשרטטות בחלל רשמים עדינים של כאב ומצבים של אסונות כמציאות תודעתית קולקטיבית.

כוריאוגרפיה ובימוי: מירב כהן. רקדניות: מריה רוזנפלד, יהלי אלימלך, דור פרנק

מוזיקה מקורית: אודי ברנר. תלבושות: מיכל קפלוטו. ליווי אמנותי: סמדר יערון, אסנת שנק

טריילר, איוונט בפייסבוק2, 24.8.13, מוצ"ש, בשעה 21:00. "מחולוהט 2013" סוזן דלל.

כרטיס: 60 ₪ במקום-  90₪ | זוג כרטיסים ב- 100 ₪ במקום 180 ₪  

להזמנות: 035105656 (קוד מבצע- 160)

22.8.13, יום חמישי ב- 20:30. טרום בכורה במרכז לתיאטרון של עכו

כרטיס: 45 ₪ במקום  70₪ (למנויים- כנגד תלוש מנוי)

להזמנות: 049914222 (קוד מבצע- 160)

-------

"אום מוחמד"

העבודה הראשונה בטרילוגיה "עכו אהובתי" זוכת פרס קיפוד הזהב 2012 לשחקנית השנה בפרינג'. לשעה וקצת הקהל מתארח בסלון הבית של זלמה ושל אום מוחמד כאחד.

יצירה: סמדר יערון. רעיון: סמדר יערון ומוני יוסף. צילום וידאו, סטילס ותרגום: חיר פודי.

מצולמת בוידאו: חמדי מוסא

טריילר: http://www.youtube.com/watch?v=W6YOTLeKy2M

איוונט בפייסבוק3 https://www.facebook.com/events/696373463712743/

8.8.13 יום ה', בשעה 20:30. תיאטרון בחצר ירושלים.

מחיר: 70 ₪ . להזמנות: 02-5345355

 

מקום לחזרות - חינם

יש לנו חלל קטן ומקסים שיכול להכיל עד 50 איש, יש לנו קהל שצמא לכל דבר, יש לנו מקרן ובידורית. אתם מוזמנים לבוא ולנסות.... כל דבר בעצם! חומרים חדשים, להקריא שירים שכתבתם למגרה, להקרין סרטים, לדבר על תהליך יצירה, על כלכלה, על בטלה, על חתולה... כל מה שנראה לכם מעניין.

מקום לחזרות חינם תמורת הופעה.

קיבוץ מעיין צבי, ליד זכרון-יעקב

הדס גלבוע, 054-477-5893, dardashadas@yahoo.com

 

פרינג'י - אתר הצגות פרינג', בניהולו של רן בן עזרא.

 

עיסוי מונגולי

העיסוי הסודי שהיה נהוג בקרב לוחמיו של ג'ינגיס חאן.

פנינה גינצבורג, טל': 03-5299528

 

טכנאי מחשבים

שחר נגר: 050-764-8002

מונולוגים ודיאלוגים לשחקנים/ות:

כתבו אלינו ונשלח קובץ: (הדוא"ל שלנו)

קישור קבוע

אמיר אוריין - תיאטרון החדר

רחוב יוסף הנשיא 5, תל אביב
טל: 03-5171818.  פקס: 03-5160706. 
דוא"ל: info@roomtheater.co.il