מַה אַתְּ מַחֲזִיקָה בְּיָדֵךְ הַקְטַנָּה?

סְבִיבֵךְ יָבַש הַדֶּשֶׁא וְ

נִמְתְּחוּ חוּטֵי תַּיִל, אַךְ

פְּרָחִים קְטַנִּים לְשִׂמְלָתֵךְ.

שִׂיחִים קוֹצָנִיים צָמְחוּ פֶּרֶא וְכִמְעַט

כִּסּוּ אֶת קֶסֶם הַבַּיִת הַלָּבָן שֶׁמֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר.

מַבָּטֵךְ נִדְמֶה לִי מְפֻכָּח, אַךְ חִיּוּכֵךְ כְּמוֹ מְפֻיָּס.

בִּמְלוא הָעוֹלָם עֲדַיִין אַתְּ אוֹחֶזֶת, קְטַנָּה,

קְטַנָּה דַּיֵּךְ כְּדֵי לַחֲלום.