(הצגת יחיד. מבוסס על מקרה אמיתי)

כל הזכויות שמורות

...ואז החוצפן הזה אומר לי לחכות רק רגע ואז הוא רץ לאיזה מקום ונעלם וחוזר עם ניירות שהפליץ אני לא יודע מאיפה ואומר לי: "אולי אני צריך להזכיר לקפטן שאנחנו אוניה ישראלית ומתנהלים על פי חוקי המדינה. אני אצטט לך כמה מהתקנות של הספנות הנוגעות לנוסע סמוי". ואז הוא מתחיל לצטט מהניירות שלו:

"תקנה 5, הקברניט ידווח בהקדם למפקח ולבעל כלי השיט על גילוי הנוסע הסמוי בכלי השיט.

"תקנה 7, הקברניט יספק לנוסע הסמוי בעת הימצאו על כלי השיט, מקום מגורים, כלכלה, וטיפול רפואי.

"תקנה 10, סעיף א', הקברניט יוריד את הנוסע הסמוי בנמל הראשון שאליו הגיע כלי השיט לאחר גילויו ואשר בו יתירו שלטונות הנמל את הורדתו".

ועוד בלה-בלה-בלה. הוא מספר לי? אני יודע את התקנות האלה בעל-פה!

ואז אני מפסיק אותו ואומר לו: "מה אתה מבלבל את לי את הביצים? אתה יודע בדיוק מה יעשו איתו בדרבן, יהרגו אותו עוד לפני שיגיע לרציף".

הבוסן, המניאק הזה, לא מתבלבל ואומר לי: "לכן יש כאן סעיף נוסף לתקנה, סעיף ג'. ראה הקברניט כי בנמל כאמור נשקפת סכנה לחיי הנוסע בשל השתייכותו לגזע, לאום, השקפה דת, יעשה הקברניט הסדר הולם אחר ובלבד שלא יסכן את כלי השיט ואת שלום הנמצאים בו.

ואז הוא אומר לי שיש עוד סעיפים אבל אלה החשובים. כאילו שאני לא יודע! ואז הוא אומר לי: "קפטן!", הוא אומר, "קפטן!, אני לומד לקצונה ואני רואה את החיים שלי בים. אנחנו מפליגים כבר שנים ביחד, למדתי ממך הרבה, אתה איש ים אמיתי, אבל אני לא אתן את ידי לרצח"...

(המשך יבוא)