רצף מונולוגים ודיאלוגים מתחברים למחזה. יצירתם של בוגרי תיאטרון החדר.

האירוע התקיים בתיאטרון החדר, ביום ג', 23.7.2013, וביום ג', בתיאטרון יפו, 30.7.2013.

בכל שבוע אנו מביאים קטע מתוך הערב.

5. אימא כוכב

כתיבה ובימוי: עדי חג'בי. משחק: לאנה פאהום.

את אימא כוכב שלי...

(שתיקה ארוכה)

"הכניסיני תחת כנפך"...

(שתיקה)

אימא כוכב.

כל כך יפה וטובה ומוכשרת. כל כך רכה וּנעימה, ותמיד לא מושגת.

את אימא כוכב. טובה, יפה, ולא כאן, וחיפשתי אותך, כשהיית בחדר השני, שרתי לך. כשהיית במדינה אחרת, שרתי לך. אימא שלי זוהרת מרחוק.

רציתי להיות קרובה אלייך. אבל גם כשהיית פה לידי, גם כשנישקת וחיבקת אותי. היית אימא כוכב שלי.

ילדה קטנה, שחרחרה עם צמה ארוכה ארוכה מביטה בך בעיניים גדולות באולם. אחת מבין כולם, אחת מהקהל. מעריצה מספר אחת.

לי יש אימא כוכב

היא יפה ומוכשרת עם חיוך רחב. אימא לדוגמא!

ואני מבולגנת, מלוכלכת, בחצר, משחקת עם הכלב ומביטה בך אימא כוכב.

אימא שלי יפה כמו נרות חנוכה.

את זוכרת, כשהיינו מגיעות אל המושב בערב חג? כולם לבושים לבן. אבא רץ אל בית הכנסת. שם שרים את שירת החג. ואת רצת אל סבתא כמו ילדה קטנה, אימא שלי כוכב. הנחת את הראש שלך על הברכיים שלה והיא ליטפה אותך. דיברה אלייך, בּרכּוּת. ואת היית קטנה, עדינה, טובה. ילדה קטנה ויפה של אימא. מוצלחת של אימא. ילדה מיוחדת!

עכשיו שסבתא מתה, אני יושבת כאן ומביטה בך ואת קרובה. כאן, במטבח, בלי איפור, ומנקה ושרה ועצובה, ואין קהל, ואת חשופה והלב שלי נשבר ומתמלא אהבה, לאימא שלי כוכב.

ואני יושבת כאן. קרובה. היחידה בקהל. עכשיו אני מקבלת את כל האוּלם רק לעצמי ואת לא על הבמה. עכשיו את אימא שלי, אימא, לא חזקה, אימא עצובה, קרובה.

לא כוכב. לא כוכב. לא כוכב. יפה.

אימא שלי. אימא של בית. אימא באמת. לא על במה! סתם אימא שלי. אימא רגילה.

סתם ככה. אימא שלי. לכמה רגעים. רק לקצת.

באבל שלך.

רגילה.