(קטעים מתוך עבודת המחקר של טאל לוי, אמנית מופיעה ומטפלת בתנועה, בוגרת תיאטרון החדר, הבוחנת את הערך התרפויטי המוסף שב"שיטת אוריין - המעגל הפתוח", בעבודה עם אמנים מופיעים. מנחת התזה: ד"ר אסתר הס, אוניברסיטת לסלי, נובמבר 2012. מעת לעת נביא קטעים מתוך עבודת המחקר)

פרק א: מבוא

אוריין (1998):

"תחום האירוע האמנותי הוא תחום מורכב של מציאות ופנטזיה, חומר ורוח, תחומה של האמת המחייבת, במובן של מחויבות לגישה הרמונית ועקבית במתן ביטוי למרכיביה השונים של האישיות היוצרת [...] והיא ננקטת מתוך ראיית המציאות המשתנה. ברגע שבו אנו פותחים את גבולות האירוע האמנותי אל המציאות, הנוגעת בו, ומעורבת בו, אנו נדרשים לשים גבול חדש לתחום האירוע. כיוון שטבעם של מציאות ופנטזיה להיות נזילים ומשתנים בזמן, עלינו לקבוע גבולות חדשים בכל מקרה לגופו, כל עוד מתקיימת ביוצר זרימה חופשית של חומר, הבאה לידי ביטוי, ויוצרת קשר עם הסביבה" (עמ' 63).

בעבודת מחקר זאת מטרתי היא לחקור את כוחה של "שיטת אוריין - המעגל הפתוח", בהיותה משלבת מרכיבים רבים ושונים מתחומי עבודת אדם-מופיע (משחק, תנועה ושירה), ועבודה טיפולית (פסיכודרמה, תנועה, ביבליותרפיה ועוד), ולבחון את הערכים התרפויטיים המוספים המתקבלים בעת ההתנסות בה.

אוריין כתב על השיטה ספר שיצא לאור בהוצאת תיאטרון החדר וספריית הפועלים בשנת 1998. כן נכתבה עבודת מחקר בשלוחת לסלי קולג' בישראל, בשנת 1990 בנושא "התרפיה שבטכניקת הנשימות המעגליות המתורגלת בתיאטרון החדר כחלק משיטת אוריין - המעגל הפתוח". מעבר לכך פורסמו ראיונות, חוות דעת ומאמרים נכתבו על תיאטרון החדר כתפיסה שונה בנוף התיאטרון, אך איני יודעת על מחקרים נוספים שנעשו על אודות השיטה, מרכיביה והשפעותיה.

הנחת התזה היא כי בשיטה זאת ערכים תרפויטיים נוספים לאדם, מלבד ערך שיפור ההופעה על במה. תכליתה של התזה ורציונל המחקר הם להוכיח את טענתי זאת, בעזרת ראיונות...

(עמ' 5 בתזה. המשך יבוא)