(קטעים מתוך עבודת המחקר של טאל לוי, אמנית מופיעה ומטפלת בתנועה, בוגרת תיאטרון החדר, הבוחנת את הערך התרפויטי המוסף שב"שיטת אוריין - המעגל הפתוח", בעבודה עם אמנים מופיעים. מנחת התזה: ד"ר אסתר הס, מכללת לסלי, נובמבר 2012. מעת לעת נביא קטעים מתוך עבודת המחקר)

אמיר אוריין - תפיסתו האישית ופועלו

ספרו של אוריין (1998) כולל כתבים של שאלות והארות על חיי האדם, על מקומו של האדם בעולם ועל מהות הקיום. הוא מעלה את השאלה: מהו ה"אני האמיתי", מה קדוש או לא קדוש (בחיינו בכלל, ובעולם התיאטרון בפרט), ונותן לקוראים את הזכות לענות:

"שייקספיר, מולייר, איסכילוס, הם שמות. אל תניחו לשם דבר להכריע אתכם. דורות של במאים, שחקנים ומבקרי תיאטרון מסרו בירושה מחזות עטופים בחרדת קודש מסרסת. מחברים אלה מציעים תפקיד. דמות לביצוע. לא דמות, אלא אידיאה של דמות. תווי אופי והתנהגות. קחו את האידיאה ועיינו בה, גלגלו אותה, קרעו אותה לגזרים והרכיבו אותה שוב. עשו בה כבתוך שלכם, כי שלכם היא! עניין של סבלנות, תקווה, סבל ואושר"

(עמ' 32).

עוד מתייחס אוריין אל הוויית האדם בהקשר של תכנים פסיכולוגיים (פרויד, יונג, גשטאלט ועוד), דתיים (קבלה, יהדות, נצרות, אסלאם ועוד), רוחניים (אסטרולוגיה ועוד), מדעיים (תורת הכאוס ועוד), תופעות תרבותיות (היפנוזה, WWF ועוד) ותכנים אמנותיים (תחומי האמנות השונים וטכניקות הופעה מגוונות). בספרו נבחנות הנחות מקובלות של עולם התיאטרון בפן האנושי בכל תחום: הביקורת, ההצלחה, תרבות קואליציונית ותרבות אופוזיציונית, בידור מול אמנות, פולחן האמנות של היוצר מול פולחן האמונה של כוהן הדת, ועוד.

בטקסטים, שיטות, תובנות ומתודות לעבודה, מתוארת השיטה, שהתפתחה לאורך מחקר רב וממושך עם עמיתים למקצוע. באמצעות השיטה מתוארת תפיסה שבה האמן המופיע על הבמה ער לחווייתו האישית המיידית בעת ביצוע תפקידו. באמצעות המתודיקות השונות מתפתחת מודעותם של המופיעים לחוויה הפסיכו-פיזית שמתרחשת בעת ההופעה, ובעקבות כך נוצר חופש פעולה רחב יותר ואירוע אמנותי אמין יותר...

(עמ' 8 בתזה. המשך יבוא)