אדם אומר את דברו והדבר לא משכנע את זולתו. הרי הוא מאמץ את מוחו למצוא אסמכתא מנצחת שתשכנע את זולתו בתוקפם של הדברים. אם יצטט מדברי חכמים, מדענים ידועי שם או רבנים נערצים, חזקה עלינו שיקבלו את דבריו. הוא מצטט ודבריו מתקבלים. כך עובדת שגרת התהליך המדעי וכך עובדת שגרת הפסיקה הדתית. ד"ר מאן-דהוא בעל המוניטין קבע כי בלה-בלה-בלה... ודבריו מתקבלים כאסמכתא להמשך המחקר. הרבי הנערץ אמר כי בלה-בלה-בלה... ודבריו מתקבלים כתורה מסיני. אם נקשיב לדברי הזולת ונתייחס אליהם על פי גוף הדברים ולא על פי גוף המדבר – אפשר שיגיעו ימות המשיח ואולי דווקא אז יגבר עלינו יצרנו לסובב את גלגל הזמן לאחור. פרופ' ישעיהו ליבוביץ ז"ל טען, מעת לעת, שאם הוא מביא אסמכתא מן המקורות, הרי היא נועדה לקשט את דבריו ולאו דווקא לחזק אותם. הנה עשיתי בדיוק את הדבר שביקשתי להימנע ממנו. הבאתי מדבריו של גדול בתורה ובמדע כדי לחזק את הדיבור שלי. כוחו של הרגל. אבל באמת הריני מעז להצהיר שלא הבאתי מדבריו כדי לחזק, אלא כדי לקשט ובא לציון גואל.
(אמיר)
