(קטעים מתוך עבודת המחקר של טאל לוי, אמנית מופיעה ומטפלת בתנועה, בוגרת תיאטרון החדר, הבוחנת את הערך התרפויטי המוסף שב"שיטת אוריין - המעגל הפתוח", בעבודה עם אמנים מופיעים. מנחת התזה: ד"ר אסתר הס, מכללת לסלי, נובמבר 2012. מעת לעת נביא קטעים מתוך עבודת המחקר)

אמיר אוריין - תפיסתו האישית ופועלו (המשך)

בפרק "הספק והאמון" שבספר השיטה, מפורטת התנהגות האדם מבחינה פסיכולוגית-התנהגותית, מה בין האמונות שלנו בחיינו לבין התנהגותנו, תפיסתנו והיכולת שלנו להרגיש טוב, ליצור, להתקדם ולהבין את מהות חיינו. אוריין מתאר רגעים של הארה, של שיחות, שאלות ותשובות ממורי דרך, הוגים, אנשי מקצוע ואנשי דת, שבסופו של דבר מביאים אותנו אל אותה הנקודה והיא שאנחנו צריכים רק לאכול כדי לחיות... יהא זה ביסקוויט או יהא זה "אוכל" האמנות.

בריאיון עם אשד (2010), מתאר אוריין את תפיסתו:

"ליוצרים שאני עובד איתם יש חופש פעולה יצירתי, ככול שהם רוצים בכך, כל עוד אינם פוגעים בשלומו וברווחתו של הזולת [...] השיטה מאפשרת לכול אדם לתת ביטוי מלא לעצמו, כולל הטלת ספק במורה עצמו. כל דבר שלימדתי, ניסיתי תחילה על עצמי. את רוב עקרונות השיטה אני יכול להסביר במונחים רציונאליים שווים לכול נפש, ואת אלו שאיני יכול להסביר אני חוזר ובודק, נפעם בכול פעם מחדש לנוכח הנחייה שאי אפשר להסבירה אבל היא משיגה את מטרתה."

ובספרו (1998):

"אני מאמין שתכלית האדם היא היצירה ותכלית היצירה היא בניית הקשר שבין אדם לזולתו, להטבת מצבו של האדם והעולם. הטקסט הנוצר איננו תכלית דבר. הוא כלי. אם נפתח את עצמנו, באמצעות הטקסט האמנותי, הדתי או המדעי, נוכל לחוות את הקשר הטוב והמיטיב - בתחום אירוע, שהוא, כאמור, המשל לחיים, כמו גם במציאות שהיא הנמשל. מערכת היחסים שבין הטקסט הנתון, שהוא נתח של היסטוריה, לבין החוויה האישית המיידית והאותנטית, היא אחת מהתופעות המסתוריות והמרתקות באדם" (עמ' 10).

(עמ' 8-9 בתזה. המשך יבוא)