אריק סיני: בואו, קחו,
"בואו מוסדות הביטוח הלאומי, מס ההכנסה, וכל שאר תאבי הבצע... וקחו לי את מה שהצלחתי איכשהו להשיג בחיי. 2 גיטרות, הונדה 97 מצ'וקמקת בעיקול. עוד מכונית ששייכת לבנק ומעוקלת... בגדים מעופשים, וקצת כבוד. בואו קחו הכול כמו טורף אכזרי. קחו גם את 20 בני משפחתי שנספו בשואה... את 3 המלחמות שלחמתי בהן... ותפרטו את הכול ל-100 ש"ח שאתם חייבים לי... מדינה ארורה שנולדתי בה אל תוך משטר קג"ביסטי מתמשך... קחו הכול הכול הכול אני כבר אישן במכונית המעוקלת."
(העברה: שאול דישי מצטט את אריק סיני, פייסבוק)
-------------- -------------- --------------
וינסטון סמית: צופה מהצד
התיאטרון הקאמרי מציג "אימא קוראז" מאת ברטולד ברכט, עם תיקי דיין בתפקיד האימא. בשנת 1975 העלתה "הבימה את המחזה עם ליא קניג בתפקיד האימא. גאולה כהן, אז חברת כנסת, כרכה את ההפקה הזאת יחד עם ההפקה של המחזאי יוסף מונדי "מושל יריחו" ודרשה לצנזר את שתיהן בטענה ש"הן פוגעות במוסר הציבורי" (מקור).
הו, הימים הטובים, שבהם פוליטיקאים תקפו את התיאטרון על שהוא עוכר שלווה ופוגע במורל האומה וגם, שומו שמיים! מעודד את הצופה לחשוב על מצבו האזרחי וגם מכניס רעיונות מרי אל מוחו השאנן.
תזכורת:
רק יצירות שהן עוכרות שלווה, הן אלו שראוי להציג ולהזכיר. כל השאר – בידור.
היום אף אחד לא תוקף את התיאטרון. הכול – בידור.
(וינסטון סמית)
-------------- -------------- --------------
"ברצוני לאמץ את כולכם אל לבי ולומר לכם
כי הדבר אשר הכתיב את בואי למקום זה,
הוא הרגש הטהור והאציל של בן גזע נבחר,
אל בני גזע נבחר".
(היטלר, "הוידוי האחרון של אדולף היטלר")
--------------
"אתה יכול לדבר על מה שאתה רוצה לדבר
אבל לא על כל מה שאתה רוצה לדבר".
(פאולינה, "העלמה והמוות")
--------------
קטן זה יפה.
אינטימי זה נכון.
(אינטימיזציה של האירוע האמנותי)
-------------- -------------- --------------
הטלוויזיה החברתית
(אהוד שם טוב, 052.5433100)
-------------- -------------- --------------
הירקון 70
