הצטרפו לאיגרת השבועית

אתה מדבר על העולם, ואני מהרהר לעצמי: מעניין מאד. אתה מדבר על עצמך, ואני מתרגש: עכשיו אני מבין אותך.


(קטעים מתוך עבודת המחקר של טאל לוי, אמנית מופיעה ומטפלת בתנועה, בוגרת תיאטרון החדר, הבוחנת את הערך התרפויטי המוסף שב"שיטת אוריין - המעגל הפתוח", בעבודה עם אמנים מופיעים. מנחת התזה: ד"ר אסתר הס, מכללת לסלי, נובמבר 2012. מעת לעת נביא קטעים מתוך עבודת המחקר)

 

השיטה ואני

(מבע אישי)

"שיטת אוריין - המעגל הפתוח" ותיאטרון החדר נגלו אליי ערב אחד, כאשר שאל אותי חבר למקצוע האם אני מכירה את השיטה, משום שמבחן העבודה שאליו ניגשתי למחרת נעשה על-פי שיטה זאת. שם הספר היה מוכר לי מספרייתי, שמכילה גם ספרים שקיבלתי וטרם הספקתי לעיין בהם. אכן, ספר כחול עם מעגל צהוב/אדום/ירוק על כריכתו, שדרכו משתקפת עינו של אוריין, ישב אצלי בספרייה זה שנתיים וחיכה להזדמנות להיפתח.

 

הדברים הכתובים בספר והצורה שבה הם כתובים, סחפו אותי בשטף ארוך של קריאה, בו גמעתי כמעט את כולו וחשתי שסוף-סוף מצאתי משהו שבאופן מרתק מדבר את השפה שלי.

 

למחרת הגעתי לאותו מבחן עבודה עם ידע מועט על מה שעומד להתרחש, אך הידיעה המועטה הזאת נסכה בי הרגשה טובה, בשל מהותה. במהלך האודישן שאלו אותי הבוחנים לשלומי, וחזרו והדגישו כי המדובר אינו באודישן אלא ב"פגישת היכרות", והשרו בסטודיו אווירה נינוחה וחברית. בעבודתנו הקצרה ביצענו תרגילים בהם נשאלתי על תחושותיי, רגשותיי, מחשבותיי ונתבקשתי לאלתֵר. המבחן נמשך כשעתיים והם נפרדו ממני באמירה שהיה מאוד נעים להכיר אותי, גם אם נתראה בעבודה וגם אם לא. את העבודה לא קיבלתי, אך נשארתי בתחושה טובה והרגשה שזאת היא לי דֶלת חדשה לצעוד בה.

 

בעקבות זאת העמקתי את הקריאה בספר, וחיפשתי מידע באתרי אינטרנט. האתרים הרבים הפנו אותי למספר טלפון תל-אביבי מקומי, ללא אתר אינטרנט. כשהתקשרתי, ענה לי אוריין ברוגע ובנעימות, ומששמע על ניסיוני המליץ לי לבדוק הצטרפות לקורס בימוי/הנחיה. הוא הזמין אותי לפגישת היכרות בת שעה וחצי-שעתיים, וביקש שאבוא עם רעיון ליצירה.

 

לפגישת ההיכרות הגעתי עם רעיון יצירתי שישב בראשי זה זמן מה. בצורה מהירה למדי פיתחנו אותו לפי "מרכיבי האירוע האמנותי" (אוריין 1998, עמ' 17) שבשיטה, לכדי אירוע אמנותי. השעה הקלה הזאת גרמה לי לתחושה שעולמי הפנימי, התחבר עם המודע שלי וקיבל חיים בעולם היצירה המציאותי.

 

בעקבות הפגישה ניצבתי בצומת שבה התלבטתי בין שתי דרכים שאותן רציתי ללמוד במטרה לפיתוח עצמי. כאדם שעוסקת בגוף ובריקוד כל ימיי במקביל להתפתחות אקדמית, לימודי התואר השני בלסלי נראו לי מתאימים לי באותה עת, כי רציתי ללמוד את התנהגות הגוף מן הנפש. מן הצד השני, בהיותי אמנית מופיעה נמשכתי להתנסות בקורס שמתקיים בתיאטרון החדר ולעבוד באמצעותו על ביסוס עבודתי כיוצרת.

 

לבסוף התחלתי את לימודי התואר בלסלי (ספטמבר 2010), אך המשכתי לחשוב רבות על התכנים הנלמדים בתיאטרון החדר. מאז השיחה הראשונה עם אוריין, צורפתי אל רשימת המכותבים של התיאטרון, וכך בחודשים הראשונים ללימודיי בלסלי קראתי את התכנים המועברים, התעדכנתי במתרחש בתיאטרון והגעתי מספר פעמים למפגשי "המליאה", שמתקיימים אחת לשבועיים כבר למעלה מ-20 שנה, ומהווים "דלת פתוחה ליוצרים ולצופים"

(המליאה, נדלה בתאריך 11.2.12). 

 

במהלך החודשים האלה נוסד לתיאטרון אתר אינטרנט. בעמודיו השונים נכתבו טקסטים כמו: "הלימודים מכוונים לכול יוצר/ת במה ומסך, מורים/ות וכל מי שתפקידם/ן מייעד אותם/ן להופעה בפני קהל, וכל אדם באשר היא/הוא אדם הרוצה לשפר את חייו ולהעצים את יכולותיו"

(פגישות אישיות, נדלה בתאריך 11.2.12)

 

כמו כן פורסמו תכנים שמהם למדתי שאנשים שחווּ את השיטה עברו דרכה משהו משמעותי מאוד. במשפטים אלה ובטקסטים שונים אחרים באה לידי ביטוי האווירה הכללית בתיאטרון, שנסכה בי תחושה שיש מקום בו חיה וקיימת השקפת עולמי.

 

לימודי הטיפול בכלל ולימודי הטיפול בהבעה וביצירה בפרט, לוקחים את הלומדות לרבדים עמוקים בחייהן הנפשיים, ומעלים בהן תכנים אותם חשוב לעבד בעבודה פרטנית. בעקבות לימודיי, תוכני תת-המודע שלי החלו לבעבע בתוכי בחודשי הלימוד הראשונים, תוך שהתלבטתי באיזו צורה של עבודה פרטנית אני רוצה לעבדם, אם בעבודה פסיכולוגית דינאמית או שמא תנועתית, והחלתי לחשוב על עבודת יצירה פרטנית בתיאטרון החדר, ככלי לעיבוד התכנים הללו.

 

החלטתי שמפגש אישי אחד-על-אחת יתאים לי ביותר. לפני כשנה וחצי התחלתי בפגישות אישיות דו-שבועיות עם אוריין, לפי השיטה, בתיאטרון החדר, שבמהלך השנה השנייה ללימודי הטיפול הפכו לשבועיות. המחשבה על התבוננות בתהליך שאעבור כנושא למחקר, עלתה לי כבר בתחילת התהליך, וכך תיעדתי את התהליך בעוד נאמר לי כי השיטה ייחודית ועוד לא נכתב הרבה אודותיה. במהלך התהליך המקביל שחוויתי עם הלימודים ועבודתי האישית בשיטה, נוכחתי לראות ולחוות סוגי עבודה שיצרו בי תהליכים נפשיים דומים.

 

למפגש הראשון שלי בלימוד השיטה, שיפור הופעתי ובתוך כך עבודה אישית על עצמי, חיפשתי טקסט לעבוד איתו, ומצאתי עצמי מתחברת לטקסט שבספר השיטה. הטקסט נכתב במקור על-ידי אוריין בלשון זכר. עיבדתי אותו ללשון נקבה. באמצעות הטקסט הזה, יחד עם משימות תנועתיות וקטעי כוריאוגרפיה שיצרתי, עבדתי במהלך השנה הראשונה ללימודיי בלסלי וללימודיי את השיטה. תוך כדי נתינת ביטוי לתחושותיי, מחשבותיי ורגשותיי דרך אמנות ההופעה על שלל גווניה, ותוך התחברות יצירתית בהווה, בחנתי את ההיסטוריה האישית שלי, את מערכות היחסים שלי ואת ביטויים באישיותי. להלן הטקסט:

 

את אומרת

את אומרת שאת שואפת להיות מאושרת.

אתמול אמרת שהשאיפה הגדולה ביותר שלך היא להגשים את עצמך.

מה זה? כיצד את עושה זאת?

לא ידוע אם פרח הוורד שואף להגשים את עצמו או להיות מאושר.

היא אמרה: ורד הוא ורד, ואת התפעלת: איזו אמירה מוצלחת. ורד הוא ורד. עצם קיומו הוא תכלית הקיום שלו.

אבל את אומרת שעצם קיומך הוא רק תנאי הכרחי.

מה את עושה?

מתערה בתרבות ובאמנות. מתעמקת בתורת הנסתר. מתעמקת במדע. הולכת בתשובה, חוזרת בשאלה, וחוזר חלילה. מנחשת במזלות, צופה בכוכבים. מבדילה בין קודש לחול. מטילה ספק בין קודש לחול. מקדשת על הדם. מקדשת את האדם. מקדשת את העלה, את האבן, את פיסת האדמה הזאת. צרכנית של אמנים, מדינאים, ספורטאים. חשה בחוסר מנוחה כללי הגובל בהשתוקקות לאיזו ריגשה אחת גדולה, רחבה ועמוקה כאוקיינוס. פעם אַת אוקיינוס. פעם את טיפה באוקיינוס. את מגלה אמירה אחת מוצלחת, נוסחה כללית, מוחלטת. את משחקת תפקידים: את אם, אישה, אחות, חברה, יוצרת, ילדה טובה, ילדה רעה, מפקדת, חיילת, פקידה, אויבת העם, אוהבת העם.

את מוצאת בתפקיד את דמות עצמך.

ובכן, מהי דמות עצמך? האומנם התפקיד הוא הדמות, ונושאת התפקיד רקע?

התפקיד הוא הצליל, ונושאת התפקיד היא צליל-רקע?

(אוריין, 1998, עמ' 28. עיבוד ללשון נקבה - טאל לוי)

 

(עמ' 10-12 בתזה. המשך יבוא)

לאיגרת השבועית של 2013 . 12 . 12