רצף מונולוגים ודיאלוגים מתחברים למחזה. יצירתם של בוגרי תיאטרון החדר.

האירוע התקיים בתיאטרון החדר, ביום 23.7.2013, ובתיאטרון יפו ביום 30.7.2013.

בכל שבוע אנו מביאים קטע מתוך הערב.

18. מתאבדת

כתיבה: גיא דוידי.

שחקנים: החבר לי-ים - לי-ים תירוש. אֶבִּי המתאבדת - אביגיל לזר.

(אֶבִּי עומדת על קצה הגג. לי-ים מביט בה מלמטה)

לי-ים: אבי, תרדי משם.

אבי: לך להזדיין.

לי-ים: תרדי משם, בקשה. (שתיקה) אבי, אני מתנצל. סליחה.

אבי: תלך מפה, אני הולכת לקפוץ.

לי-ים: מה?! (מהסס) אין לך חיים יפים איתי?

אבי: לא.

לי-ים: למה? יש לך דירה חמודה, יש לך 2 חתולים חמודים תחשבי עליהם, לא עלי.

אבי: אין לי כלום, זה לא חיים. דירה חמודה?! דירה חמודה?! לשתות כל הלילה בירה במנזר, חומוס בכרם?! לך תאכל חומוס בכרם! תיסע חזרה ללונדון! למה חזרת? תיסע חזרה לפריז? למה באת לכאן!

לי-ים: טוב לי איתך! בבקשה, תרדי, זה לא גבוה, את סתם תהיי נכה.

אבי: תודה רבה, באמת. אידיוט.

לי-ים: אני אידיוט? יש לך הכול בחיים, יש לך כסף, את עובדת במה שאת רוצה, את חיה טוב, יש לך מישהו שאוהב אותך, הסקס שלך רע? זה הבעיה? אם אני הבעיה אני יעלם מהחיים שלך, לא שווה לקפוץ בגללי.

אבי: אני לא רוצה לחיות יותר. אתה לא מבין את זה?! אין פה חיים. אהבה זה לא אהבה. חתולים זה לא חתולים, הכול פה וירטואלי.

לי-ים: מה וירטואלי?

אבי: החיים פה וירטואליים. פיקציה. אשליה. משחק מחשב. זה החיים פה.

לי-ים: אז ניסע למקום אחר.

אבי: זה הכי וירטואלי לנסוע.

לי-ים: על מה את מדברת?

אבי: אני לא רוצה לחיות יותר! מה מסובך? זאת לא החלטה רגשית, זאת החלטה אינטלקטואלית.

לי-ים: אינטלקטואלית לא היית קופצת מקומה שנייה. אינטלקטואלית היית קופצת מקומה עשירית.

אבי: אתה לא רוצה להקשיב!

לי-ים: טוב, אל תצעקי, את תעירי את השכנים.

אבי: מה אתה מפחד שהם יגלו? מה אתה מפחד שהם ישמעו? שישמעו הכול, שישמעו שהכול פיקציה! שהחיים שלהם הם שקר! חיים פה בבועה הפתטית שלהם. תל אביב זה כפר קטן ופרובינציאלי, חור. המקסימום בחירה שיש פה לאנשים זה בין גולדסטאר להיינקן, שנטיפי או בומבמלה, להתמכר לעיתונים להתמכר לכוכב נולד, חופש?! חופש זה לנסוע להודו או לאוסטרליה, מה אתה בוחר? גראס או חשיש? גוגל-כרום או אקספלורר? חברה או סקס מזדמן? שמונה עד חמש או משמרות? למלצר או לעשות טלמרקטינג? כמה אחריות אתה לוקח? אתה תיקח את האחריות כשאני יהיה מתחת לאדמה.

לי-ים: אני את שלי עשיתי.

אבי: בטח! ילד גדול של אימא. עשית צבא, הלכת לאוניברסיטה, דפקת באנגים בהודו ועכשיו אתה דופק אותי. חתונה, ילדים. אתה את שלך עשית? הכול פה וירטואלי. לחיות ככה?

לי-ים: נמאס לך מחיי הבורגנות שלך? זה העניין?

אבי: זה לא חיי בורגנות, זה בכלל לא הבורגנות. אם זה בורגנות, זה פתטי. תל אביב זה לא אירופה. הכרם זה לא אירופה.

לי-ים: תעזבי לי את הכרם. מה זה הכרם?

אבי: אתה יודע מה זה הכרם? הכרם זאת מנשייה. היה פה כפר פעם. מנשייה. אנשים חיו פה, תרבות שלמה, עצי זית, ענבים, זבת חלב ודבש. היו פה חיים. לא וירטואליים. חיים אמיתיים. ואנחנו באנו ומחקנו את הכול בשביל הבניינים האלו שמסתירים לי את הים.

לי-ים: אז זה העניין? אז תיסעי לפלסטין. תחיי בכפרים. תאכלי פיתה עם שמן זית וגבינת עיזים. מה אני אשם? מה אני קשור לזה? אני הולך לכל ההפגנות בכיכר.

אבי: בטח שאתה הולך! יש דנה ברגר, יש ברי. למה לא? תחייה במטר על מטר שלך. אל תדאג. גם כשהבועה הולכת ונהיית צרה, אתה מחייך.

לי-ים: מה את רוצה ממני, אני אוהב מוסיקה. מה רע? בגלל זה רע לך איתי?

אבי: לא רע לי איתך, אתה סתם ילד מגודל, כמו כולם, רע לי! רע לי! אני בדיוק כמוך, אין לי שום דבר להילחם עליו. איבדתי הכול. כל מה שיש לי זה את הבירה במנזר, ונמאס לי כבר להקיא. נמאס לי להקיא.

לי-ים: אז לא נשתה שם יותר. יש אחלה בר ג'אז חדש באלנבי אפשר לשבת שם, לשתות יין.

אבי: לא איכפת לך מכלום, גם אם אני יקפוץ מפה. אתה פשוט תחזור לחיים שלך. התרגלת לזה.

(יורדת מהגג ויוצאת. לי-ים הולך אחריה)

לי-ים: אבי! אבי! נו, את באה למנזר?!