(קטעים מעבודת המחקר של טאל לוי, אמנית מופיעה ומטפלת בתנועה, בוגרת תיאטרון החדר, הבוחנת את הערך התרפויטי המוסף שב"שיטת אוריין - המעגל הפתוח", בעבודה עם אמנים מופיעים. מנחה: ד"ר אסתר הס, מכללת לסלי, נובמבר 2012)

המרואיינים

...סיבות הגעתם של המרואיינים ללימוד השיטה היו במקור לשם לימוד משחק ו/או הנחיה אך כולם חשו, אם בתחושה פנימית או בשל מידע שקיבלו קודם לכן, שהלימוד את השיטה יעניק להם פן נוסף. להלן תיאורם.

מרואיינת 1, ק',

פסיכולוגית קלינית, מטפלת בפסיכודרמה, מרצה לפסיכולוגיה ולטיפול בהבעה וביצירה, במאית וכותבת מחזות. התנסתה בשיטה במשך שנה בקורס משחק, בגיל 20. על הגעתה ללימודי השיטה:

"הגעתי לתיאטרון החדר אחרי לימודי תיאטרון בתיכון, עם אהבה לפסיכודרמה וידיעה שאני רוצה לעשות משהו שקשור לנפש ומשהו שקשור לתיאטרון אבל לא ידעתי בדיוק מה. אז ראיתי את ההצגה "דם" , שהפכה לי את הבטן לגמרי, נגעה לי עמוק בפנים, וזה היה התיאטרון שחיפשתי, תיאטרון שנכנס לקישקע, צנוע, בלי בולשיט, הדבר עצמו."

מרואיינת 2, ס',

מרצה לתיאטרון. התנסתה בשיטה בגיל ההתבגרות במסגרת חוג תיאטרון ובקורס משחק בתיאטרון החדר בשנות ה-20 לחייה. על הגעתה ללימוד השיטה:

 "למדתי בחוג תיאטרון במתנ"ס הקהילתי עם תלמידתו של אוריין והחוויה הייתה מדהימה ומשמעותית. לקחו אותנו גם לראות את ההצגה "קריעה"  והיינו בשוק, אוריין הסביר את העקרונות של השיטה וחילקו לנו את החוברות האדומות  על השיטה. בחוג התיאטרון  עשינו עבודה של מונולוגים-דיאלוגים ואימפרוביזציות וכמובן שעבדנו לפי השיטה, אבל קצת אחרת. היה שעון ובכול פעם שהבמאית הקישה על גונג, לפי ראות עיניה, היינו צריכים לתת ביטוי לחוויה האישית, זו הייתה עבודה מעניינת ומרתקת. אחרי הצבא רציתי לראות את הפרספקטיבה של אוריין שמלמד את השיטה בצורה הרבה יותר מפורטת. זה אחרת מאשר שאת לומדת את השיטה עם בני נוער, ולכן המוטיבציה המרכזית שלי הייתה מוטיבציה מקצועית לחלוטין ופחות האלמנטים התרפויטיים, שבכל מקרה, הם נלווים תמיד."

מרואיין 3, ר',

עובד סוציאלי, דרמה-תרפיסט ופסיכותרפיסט יונגיאני, התנסה בשיטה במשך שנה בקורס משחק ושנה בקורס מנחים. על הגעתו להתנסות בשיטה:

"למדתי משחק במכללה ולא היה לי פשוט. היה יותר מדי אינטנסיבי ודי חונק, כל הדינאמיקות והלימודים. לא נהניתי, ובסופו של דבר עזבתי. חיפשתי משהו שיכול להתאים וקראתי על אמיר בעיתון. אני לא יודע אם באתי במטרה להיות שחקן. כלפי חוץ רציתי להיות שחקן; מבפנים, אני לא בטוח. רציתי יותר לחוות משהו שמאפשר לי להביע את עצמי, להיות אותנטי, להיות יותר עם המקומות הראשוניים. אני אוהב מאוד יצירה ומחובר לתיאטרון, לדרמה ולמשחק. באתי כי היה איזה "חוט" מהבטן שמשך אותי. בלי הסברים. והיה לי טוב שם. ממש הרגשתי שזה נותן לי אושר ושזה ממלא אותי."
 

(עמ' 39-40.המשך יבוא)