(נכתב במהלך פגישת המליאה של תיאטרון החדר, 10.1.2014)

1.

העיפרון נמחק כדי ליצור,

בעט מותח קו שחור,

ואת הדם שלא נמחק,

תקרע המגרסה, תשחק.

מתוך חוטי המגרסה

עם הטיפקס למשיסה

יצור העט אז חוט שני

ועיפרון יכתוב אני

2.

עפר העיפרון משול לכותב

ככל שהוא חורט, ככל שהוא חושב,

כך הוא גם נגמר,

כך הוא גם פוחת,

פוצע בבשרו כדי לא להיזרק

מקווה הוא לגוון בטרם ישחק

נתון הוא לשרירות היד כעת

ומקווה לקום בבוקר עט.

3.

העט בעיפרון יכפור

רואה עצמו אחרון בתור

ואם תשאל מה הוא חושב

הוא רוצה להיות מחשב

והמחשב גם מייחל

להיות אייפד (גם הוא סובל)

ובליבו גם הוא חומד

שיחליפו כבר ת'מעבד.

4.

העט דימם וכבר אובד

עקרתי אז גם את ליבו

עתה חורט על האייפד

מילות כזבי, מילות כזבו

עכשיו שאפשר לדבר

מתמעטות מילות האהבה

אני רוצה לי שוב מקלדת

חוזר למכונת כתיבה.

5.

לקחתי את המכונה,

לסדנה של הכתיבה,

ולא היה לי סרט דיו,

לכתוב מילים של אהבה.

אחר צלצל הפעמון,

ראשי הוסט אל הזירה

אני נוקש לך זיכרון

ושוב יורד שורה

6.

לא אתקן שגיאה קטנה

אבל אכתוב באות גדולה

והנייר סובל הכול

(קימוט ושוב מהתחלה)

על הנייר המקושקש

אותי הבאתי לעולה

בברית ניסוח מחדש

אני אוהב את המילה

7.

בדם אכתוב אהבתנו.

ברוק, בזרע, בזיעה

ואקדש אז את בריתנו

בצרפתית די יגעה

ליטוף לשון

מחווה של יד

אותות, סמלים,

ולא צריך יותר את מילותינו.

8

העיפרון נמחק כדי ליצור,

עפר העיפרון משול לכותב

העט בעיפרון יכפור

העט דימם וכבר אובד

לקחתי את המכונה,

לא אתקן שגיאה קטנה

בדם אכתוב אהבתנו.

ולא צריך יותר את מילותינו.