הצטרפו לאיגרת השבועית

"החדר" הוא התיאטרון היחיד בארץ שבו אתה מרגיש כמו בבית (מאיר אלוני)


(מתוך ערב הסיפורים של יוסי)

 

המסיבה

‏להיות אורח ‏ביפן ‏זו חוויה לעצמה. החשיבות הרבה שמיחסים היפנים לאירוח באה לביטוי בתקציבי אירוח גדולים. לכן אם אתה מארח ביפן כדאי שיהיה לך תקציב אירוח גדול ‏במיוחד.

 

‏את המיזם המשותף לנו ולחברה יפנית הצגנו בתערוכה בין-לאומית בטוקיו. מאחר שהייתה ‏זו חשיפה ראשונה למכונה חדשה, הגיעו מנהלים בכירים משתי החברות לטקס הפתיחה. ‏המכונה עצמה הייתה עטופה בבד צבעוני וקשורה בסרט כאריזת מתנה.

 

גם עיתונאים ‏הגיעו, כאשר הורידו את הבד וחשפו את המכונה החדשה לעיני כל, הבזיקו המצלמות. ‏היו לקוחות שביקשו לרכוש את המכונה החדשה בו במקום. אחרים ביקשו הדגמות ‏נוספות. מדי ערב, לאחר ניתוח והפקת לקחים היינו יוצאים לבלות בשתייה ‏הגונה וכמובן שמארחינו היפנים הזמינו אותנו. אני, שהייתי הגשר בין שתי התרבויות, ידעתי שמין ‏הראוי שגם ההנהלה הישראלית תזמין את כל משתתפי התערוכה לערב מיוחד - ישראלים ‏ויפנים כאחד ונרגיש כולנו כקבוצה אחת, במיוחד לאור התוצאות העסקיות הטובות. ‏ההנהלה הישראלית קיבלה את הצעתי והוחלט להזמין את כל הישראלים והיפנים, כעשרים וחמישה איש, לארוחת ערב חגיגית בתום התערוכה. קיבלנו תקציב של חמשת אלפים דולר, סכום די צנוע במושגי אירוח יפניים. מאחר שהייתי בן בית בטוקיו, ארגון ארוחת הערב הוטל עלי.

 

‏מצאתי מקום מתאים ברובע שיבויה, המשופע במסעדות הודיות המגישות מזון הודי ויפני. ‏בסיום התערוכה הודענו למארחינו היפנים, שארוחת ערב החגיגית בסיום התערוכה תהיה ‏על חשבוננו. מחווה זו מאד מצאה חן בעיניהם. כשהגענו למקום נישאו ברכות ונאומים ‏קצרים באנגלית, עברית ויפנית, ועד מהרה ניגשנו למלאכת הזלילה והשתייה. לאחר סיבוב ‏ראשון של שתייה ניגש אלי אחד היפנים ואמר, שהבחירה שלי הייתה מוצלחת במיוחד מפני ‏שמסעדה זו ידועה בסאקי המשובח שלה, והיה זה מן הראוי שנזמין כמה בקבוקים מהסאקי ‏המשובח. "אין בעיה" אמרתי ומיד הגיעו מספר בקבוקי סאקי. כשראו זאת היפנים הם ממש ‏זרחו. אכן זהו סאקי משובח, חשבתי בליבי. סיבוב זה נגמר חיש מהר ואז הגיע סיבוב נוסף של ‏הסאקי. המנכ"ל הישראלי שאל אותי; "תגיד הסאקי הזה זה במסגרת התקציב?" אמרתי שתיכף ‏אבדוק זאת. עד שהגעתי לרב המלצרים לצורך הבדיקה הגיעו לשולחננו העמוס עוד שני סבבים של סאקי מהמשובחים ביותר. היפנים יצאו מגדרם מרוב התלהבות. מכל עבר ‏‏שמעתי "כמפאי יוסי סאן!"‏. שאלתי את רב המלצרים כמה עולה לנו כל סיבוב של ‏סאקי. לשמע תשובתו חזרתי ברגלים כושלות למנכ"ל: "אנחנו חורגים בשלושת אלפים ושש מאות דולר‏", דיווחתי.

‏המנכ"ל קם, ניגש לרב המלצרים ניצב מולו וצעק "דַאמֱה!" סבב הסאקי נפסק בבת אחת. היפנים היו בהלם ‏מוחלט. הם לא האמינו למשמע אוזניהם. דבר כזה לא קרה להם מעולם. מיד לאחר שהתאוששו ‏מההלם קמו ועזבו את המקום. כמובן שהמקרה זה גרם לנתק מוחלט בין החברה שמייצגת אותנו ביפן לבינינו.

‏‏מדי פעם, כשאני מגיע לטוקיו, אני פוגש חברים מאותם הימים וכשאני מזמין ‏אותם לארוחה או לסושי-בר הם אומרים לי: "תבדוק טוב. כסף לסאקי יש לך?"

(המשך יבוא)

לאיגרת השבועית של 2014 . 1 . 23