הצטרפו לאיגרת השבועית

"שיטת אוריין מוציאה לאור את האדם שבאמן!" (גבריאל דגן, פסיכולוג)


 "תמיד לפני הופעה אני מרגיש בחילה נוראית, אני עומד להתעלף. יש לי כאבים איומים בגב התחתון. אני רואה מטושטש. הציפורן הגדולה בבוהן של רגל שמאל מצמיחה עשבים. יש לי כאב ראש. האף סתום. אני לא יכול לדבר. אני שואל את עצמי מי צריך את כל הבלגן הזה. אני בכלל לא רוצה להיות שחקן. אני רוצה הביתה. אבל כשההופעה מתחילה אני לא רוצה שתיגמר, ואחרי שהיא מסתיימת אני מרגיש שהייתי יכול להמשיך בה עד בלי סוף!"

המונולוג הזה עלול להישמע הזוי, אבל לפחות קטעים מתוכו נחוו, בצורה זו או אחרת, על ידי יוצרים שונים, במקומות ובזמנים שונים.

 

לפעמים, כשעומדים בפני אירוע בעל משמעות רבה - הופעה בפני קהל, שיחה אינטימית חשובה, דיון שמצריך השקעה רבה של אנרגיה, פתיחה או סיום של תקופה, וכו' - עלולים להתעורר אצל היוצר, כמו אצל בני אדם בכלל, חוויות לא נעימות, מטרידות ומעכבות.

אפשר לומר שברגעים אלו נכנס היוצר למצב של התנגדות. מצבי התנגדות עלולים להתעורר מתוך כל אחד ממרכיבי החוויה האישית הכוללת - התחושה, התמונה, המחשבה והרגש - וניתנים לטיפול באמצעות המחשות, אבות-טיפוס והיסטוריה.

 

אחת התופעות הנפוצות במצבי ההתנגדות היא הנסיגה לתבניות התנהגות מן העבר הקרוב או אף הרחוק מאד. במקרים אלו ההתיילדות היא טכניקה נוספת למתן ביטוי למצוקה שמתעוררת בסמוך לאירוע משמעותי. (ראה פרק התיילדות) ההתיילדות היא אמצעי לטיפול במצבי התנגדות שבאים לידי ביטוי בעיקר בתמונות, מחשבות ורגשות.

 

ישנו מקרה פרטי של התנגדות, המוגדר כתחושה, והוא הכאב הפיזי. גם כאשר הכאב מוגדר באמצעות רגש, כמו למשל, "אני עצוב ולבי כואב", ניתן להגדיר את התחושה שמלווה אותו כ"לחץ בחזה". במקרים אחדים הכאב עלול להיות חזק מאד, והוא מעכב את היוצר מביצוע הפעולות הפשוטות ביותר.

 

בדרך כלל, בכל צורה של טיפול במצבי התנגדות אנו מפעילים כוח פיזי רב כדי לנתב את כיוון זרימתה של החוויה מן הפנים אל החוץ. במקרה המיוחד של כאב פיזי, התנאי לשינוי הוא דווקא בקבלת הכאב ובהרפיית הגוף.

 

ראשית, רצוי לקבוע שיש להתייחס לכל כאב כאל תופעה הדורשת בדיקה אצל מי שמתמחה בכך. ידועים מקרים רבים שבהם מוזעק רופא אל חדרי ההלבשה של השחקנים לפני ההצגה, והוא מתבקש לבדוק שחקן שהתמוטט ולהגיש לו עזרה ראשונה. הרופא בודק אותו ובדרך כלל מזריק לו סם כלשהו, שמעמיד את השחקן על רגליו למשך ההצגה, ואחריה הוא מתמוטט שוב ונזקק לטיפול נמשך, או חש את עצמו בריא לגמרי כאילו כלום לא קרה...  

 

(קטע מתוך הספר, עמודים 323-324)

לאיגרת השבועית של 2010 . 10 . 28