האיגרת השבועית

 "תמיד לפני הופעה אני מרגיש בחילה נוראית, אני עומד להתעלף. יש לי כאבים איומים בגב התחתון. אני רואה מטושטש. הציפורן הגדולה בבוהן של רגל שמאל מצמיחה עשבים. יש לי כאב ראש. האף סתום. אני לא יכול לדבר. אני שואל את עצמי מי צריך את כל הבלגן הזה. אני בכלל לא רוצה להיות שחקן. אני רוצה הביתה. אבל כשההופעה מתחילה אני לא רוצה שתיגמר, ואחרי שהיא מסתיימת אני מרגיש שהייתי יכול להמשיך בה עד בלי סוף!"

המונולוג הזה עלול להישמע הזוי, אבל לפחות קטעים מתוכו נחוו, בצורה זו או אחרת, על ידי יוצרים שונים, במקומות ובזמנים שונים.

לפעמים, כשעומדים בפני אירוע בעל משמעות רבה - הופעה בפני קהל, שיחה אינטימית חשובה, דיון שמצריך השקעה רבה של אנרגיה, פתיחה או סיום של תקופה, וכו' - עלולים להתעורר אצל היוצר, כמו אצל בני אדם בכלל, חוויות לא נעימות, מטרידות ומעכבות.

אפשר לומר שברגעים אלו נכנס היוצר למצב של התנגדות. מצבי התנגדות עלולים להתעורר מתוך כל אחד ממרכיבי החוויה האישית הכוללת - התחושה, התמונה, המחשבה והרגש - וניתנים לטיפול באמצעות המחשות, אבות-טיפוס והיסטוריה.

אחת התופעות הנפוצות במצבי ההתנגדות היא הנסיגה לתבניות התנהגות מן העבר הקרוב או אף הרחוק מאד. במקרים אלו ההתיילדות היא טכניקה נוספת למתן ביטוי למצוקה שמתעוררת בסמוך לאירוע משמעותי. (ראה פרק התיילדות) ההתיילדות היא אמצעי לטיפול במצבי התנגדות שבאים לידי ביטוי בעיקר בתמונות, מחשבות ורגשות.

ישנו מקרה פרטי של התנגדות, המוגדר כתחושה, והוא הכאב הפיזי. גם כאשר הכאב מוגדר באמצעות רגש, כמו למשל, "אני עצוב ולבי כואב", ניתן להגדיר את התחושה שמלווה אותו כ"לחץ בחזה". במקרים אחדים הכאב עלול להיות חזק מאד, והוא מעכב את היוצר מביצוע הפעולות הפשוטות ביותר.

בדרך כלל, בכל צורה של טיפול במצבי התנגדות אנו מפעילים כוח פיזי רב כדי לנתב את כיוון זרימתה של החוויה מן הפנים אל החוץ. במקרה המיוחד של כאב פיזי, התנאי לשינוי הוא דווקא בקבלת הכאב ובהרפיית הגוף.

ראשית, רצוי לקבוע שיש להתייחס לכל כאב כאל תופעה הדורשת בדיקה אצל מי שמתמחה בכך. ידועים מקרים רבים שבהם מוזעק רופא אל חדרי ההלבשה של השחקנים לפני ההצגה, והוא מתבקש לבדוק שחקן שהתמוטט ולהגיש לו עזרה ראשונה. הרופא בודק אותו ובדרך כלל מזריק לו סם כלשהו, שמעמיד את השחקן על רגליו למשך ההצגה, ואחריה הוא מתמוטט שוב ונזקק לטיפול נמשך, או חש את עצמו בריא לגמרי כאילו כלום לא קרה...  

(קטע מתוך הספר, עמודים 323-324)

(הקטעים הבאים הם מתוך הקובץ "פרשת השבוע", המשמש כפתיח לדיון במסגרת פגישות "המליאה" של תיאטרון החדר. הערות השוליים הוצאו כדי להקל על הקריאה)

5. חיי שרה: בראשית כ"ג - כ"ה 18

"ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה".

שרה הלכה לעולמה בקרית ארבע, היא חברון המקראית, בארץ כנען. אברהם מבקש לקבור את שרה ופונה אל בני חֵת שיקצו לו אחוזת קבר. הם רואים בו אישיות מקומית מכובדת: "נשיא אלוהים אתה בתוכנו", ומציעים לו לקבור את שרה באחוזת הקברים שלהם.

אבל אברהם מבקש לקנות "בכסף מלא" את אחוזת הקבר שבמערת המכפלה, השייכת לעפרון בן צוחר החיתי. יש ארכיאולוגים הטוענים כי מערת המכפלה אינה בחברון, אלא בממרא. מה שנחשב היום כמערת המכפלה בחברון, הוא, ככל הידוע, מבנה מהתקופה ההרודיאנית, מאות שנים לאחר התקופה המשוערת של אבות האומה, אבל המבנה הקיים מקודש אצל יהודים ומוסלמים כאחוזת הקבר של אברהם. בעניין מיקומה המדויק של ממרא יש לפחות שתי גרסאות סותרות. רק מיקומה של חברון מקובל על המאמינים ועל חוקרים כאחת.

מצד אחד, אברהם אינו מבקש חסד או נדבה. הוא אינו נסמך על הכבוד שרוחשים לו בני המקום, או על מערכת היחסים הטובה איתם. הוא מגדיר את עצמו כ"גר ותושב". לא רק במצרים היו בני ישראל גרים. גם אברהם, במקום מושבו הקבוע בארץ כנען, רואה עצמו כגר, כמי שמצווה על סובלנות וענווה ביחסיו עם בני המקום. הרעיון "כי גרים הייתם בארץ מצרים" חוזר ומופיע לרוב כאשר מדובר במערכת יחסים טובה עם הזולת, שאינו בהכרח יהודי. להיות גר בארצך פירושו לא לקבל את הדברים כמובנים מאליהם. פירושו דריכות למה שמתרחש בתוך עצמך ומחוצה לעצמך. לפקוח עיניים ולהטות אוזן. לדחות עוולה ולעשות צדק ולנהוג בסובלנות עם הזולת. פירושו לראות את עצמך כאורח במקומך.

הצייר הונדרטוואסר שיצירותיו הסביבתיות היו פופולאריות בשנות השישים, מצייר נוף של הרים ועצים ומוסיף את הכותרת: אתה אורח של הטבע - נהג בהתאם. מהו אותו טבע היום? בעבר היה האדם אורח של הטבע, יצור אחד מיני רבים, שמתבונן ביקום במבט סקרני נדהם, והחוויה האישית המיידית שלו מבקשת להגדיר את איתני הטבע, המופלאים ממנו, כסדרה של דמויות אלים מאיימות, שמקום מושבם באולימפוס לא מושג. אחר-כך עוגנה החוויה האישית המיידית בהיסטוריה של אורח חיים דתי. אחר-כך באה התפתחות מדעית וטכנולוגית, שקראה תיגר על תוקפן של ההגדרות הדתיות. אחר-כך באה התפוצצות האוכלוסייה ויצרה איזון עדין ורעוע, בין האמונה במסורות הדתיות לבין האמון בשיטה המדעית. שתי מערכות מידע אלו העניקו לאדם את האשליה שהוא מיוחד ונעלה על הכול. 

מצד אחד, הוא ניכס לעצמו את ההשגחה האלוהית ומצד שני ניכס לעצמו את התבונה המדעית. האינטרנט חיבר את תושבי הפלנטה לרשת סבוכה של דבר והיפוכו, והמבוכה האנושית בקשה לה מפלט בהתארגנויות מקומיות סגורות או באדישות ובניכור אישי. האדם הפך מנשלט על ידי הטבע לשולט חלקי בו. עדיין הוא מביט אל העולם במבט מלמטה למעלה או מלמעלה למטה. עדיין הוא, כמו ילד סקרן, מתאמן ביכולת להביט אל היקום בגובה העיניים, ללא מורא וללא משוא-פנים. עכשיו מוטלת עליו החובה האנושית לשתף פעולה עם הסביבה, להתבונן בה במבט יוצר, ולראות, בכל בוקר, את חייו, כאילו התחילו ברגע זה.

ביום שני, 6.9.2010, התקיימה בתיאטרון הסמטה הצגת "מונודיא 2010", ערב מונולוגים-דיאלוגים, שכתבו וביימו חברי קבוצת המנחים, מחזור 13, וביצעו חברי קבוצת המשחק של תיאטרון החדר, מחזור 57. הנושא המרכזי של הערב: "חוויה מקומית", קטעים שמתייחסים אל הזמן והמקום שבו אנו חיים. הרצף מתחבר לתמונת פסיפס מקומית אקטואלית. הערב החל ברצף חימום שביצעו השחקנים בנוכחות הקהל. לאחר מכן החל רצף הקטעים. בשבועות הקרובים אנו מביאים, בכל פעם קטע מתוך הערב.

6. שיחות

כתיבה ובימוי: אדרה שפיגל. ביצוע: רן סלוניקי, יפעת אהרוני.

----------------------------------------- 

שיחה 1

(גבר ואישה משוחחים בטלפון יום אחרי שנפגשו לראשונה. יושבים חזיתית)

הוא: היי.

היא: היי.

הוא: מה שלומך?

היא: אני יופי. 

הוא: (שתיקה) את שומעת את החיוך הזה שמרוח לי על הפנים, מאוזן לאוזן?

היא: כן.

הוא: אז ככה אני, מאתמול, לא מפסיק, אני אפילו לא שם לב. החבר'ה חושבים שאני ב- High,  שלקחתי משהו.

היא: עד כדי כך?

הוא: אז זהו שאני מתלבט איך להגיד את זה. כי בסך הכול הרי אנחנו עוד לא ממש מכירים, וזה לא שאין לי ניסיון או שאני חלילה נזיר, ושהייתי עשר שנים נשוי את כבר יודעת, אז, לא.

היא: אני כבר ממש סקרנית! אתה לא יכול לזרוק כזה משפט ולהשאיר אותי ככה תלויה באוויר.

הוא: תבטיחי שלא תצחקי עלי?

היא: כן.

הוא: מבטיחה?

היא: (ברכּוּת) נו.

הוא: זה קצת מביך. (שתיקה) טוב, אז קודם כל אני רוצה שתדעי שזה היה מאד מיוחד בשבילי. כשחזרתי לקחת אותך, האמת, די הברזתי למישהי. לא חשוב. קרה משהו בדרך, הצחוק שלך או המגע שלך כשהתיישבת על האופנוע ואחזת בי, לא ממש יודע, אבל פתאום הרגשתי כל-כך קרוב אליך, כאילו שאנחנו מכירים שנים, ואז...

היא: גם אני הופתעתי, אתה יודע, מאד לא אופייני לי מה שקרה אבל אני לא מצטערת לרגע, להפך.

הוא: גם את מרגישה ככה?

היא: אה, אה.

הוא: תקשיבי, אני רוצה שתדעי שמה שעשית לי אתמול, את יודעת למה אני מתכוון, זה די מביך אותי, אני אפילו מתבייש להגיד ושלא תביני לא נכון, זה לא בגלל שלא מצצו לי בעבר, אלא מה שהרגשתי ואיך שהרגשתי ממך, שאני מתמסר לגמרי, עד הסוף, בלי להשאיר איזה "חצי-עין" ב"סטנד-ביי", הרגשתי שאני מרחף,  בחיים לא הרגשתי שאני סומך ככה על מישהו עד הסוף, טוטאלי, כל הזמן יש לי פלשבקים, ואז אני מגלה שכולם מסתכלים עלי, הוזה ומחייך כמו טמבל, מבינה?

היא: מאד.

----------------------------------------- 

שיחה 2
(היא במשרד, הוא בבית. היא יושבת. הוא עומד)

הוא (כעס): איפה את עכשיו?!

היא (בלחש): אני צריכה לסדר כמה דברים, בענייני המשרד, אז אני אדבר איתך אחר-כך טוב?!

הוא (צועק): זה ממש לא מקובל עלי, מהבוקר הפקידות המזוינות שלך לא יודעות איפה את ואת מצפה שאני אבלע את הלוקש הזה של "אני בענייני עבודה"?!

היא (מנסה להרגיע): לא תמיד הן מעודכנות, תוכניות משתנות, אתה יודע איך זה אצלנו, אל תעשה מזה סצנה עכשיו o.k.? נדבר על זה בערב.

הוא: אז מה?! שאני פשוט אשב לי כאן כמו כלב ואמתין ל"כוהנת הגדולה" שתועיל בטובה להקצות לי פירורים מזמנה היקר ? הא?! אבל אז יכאב לך הראש, נכון? בחוץ מנשקים לי את הידיים. אבל כאן? קודם הילדים, אני  בסוף, מקבל פירורים. אז כדאי לך להגיע לפני שאני עושה איתם איזה שיחה של הורה-ילד, כדי שלפחות הם יכבדו אותי, שיכניסו להם לראש שאבא הוא מלך! מלך!  האלו? האלו! את עדיין שם?! (טורק את השפופרת)Fuck  !

------------------------------------------- 

שיחה 3

(היא קמה חזיתית. הוא בהפניית גב אליה)

היא: היי, מה קורה?  אתה נשאר בבית אחר הצהריים? טוב, אתה לא רוצה לדבר, אז לא נדבר, אני אגיע לקראת חמש לאסוף את נעמה מהצהרון.

הוא: אני הולך לשם עכשיו לקחת אותה הביתה. כבר הודעתי למטפלת שתכין אותה.

היא: למה? למה עכשיו? קרה משהו?

הוא: נמאס לי! הגיע הזמן שאני אסביר לה איך מתנהגים! אני אבא שלה ולא איזה כלב! היא לא תעשה מה שהיא רוצה! היא לא תלך לסבא המפגר שלה ותגיד לו שאני אמרתי שהוא נאצי! היא נחש מניפולטיבי!

היא: אתה צרחת כל כך שכל מי שהיה בבית שמע,  תראה, אני מבינה שאתה כועס, אבל היא רק ילדה קטנה! איך אתה יכול להגיד...

הוא: וכשתהיה לה דלקת-אוזניים בגלל שהיא נכנסה לבריכה בלי האטמים, למרות שנאמר לה  במפורש לשים אטמים, שלא תבוא אלי, כי אני אזרוק אותה מהבית!

היא: היא שכחה, היא...

הוא: שלא תגיד ששכחה! היא שקרנית! שיכאב לה, זה לא ממש מעניין אותי!  שתלך לסבא המפגר שלה, אותו היא אוהבת! שהוא יטפל בה!

היא: אני מבקשת ממך, אני, תראה, אתה צודק, היא לא בסדר, אבל אתה יודע שהיא פוחדת... היא נבהלת, ...

הוא: הגיע הזמן שמישהו ישים אותה במקום! כל הזמן רואה רק את הצרכים של הילדים, ואיפה אני בעסק הזה, הא?!  כשנעמה נכנסת לחדר שלנו את מיד מתפנה אליה במקום להגיד לה שתלך להזדיין ולהעיף אותה מהחדר, אבל  כמובן, הצרכים שלי לא חשובים, אני תמיד נשאר עם הזין ביד! אז את יודעת מה? או שאת מגיעה עכשיו הביתה, עכשיו! ואת שוכבת איתי, או שאני נכנס בילדים, מה את אומרת על זה? (סוגר)

היא: אני מבקשת! חכה עד שאגיע... הלו?  

----------------------------------------- 

שיחה 4 - אפילוג

(עומדים זה מול זו. ייאוש שקט. דיבור רך, משלים עם המציאות הקיימת)

הוא: אני עוד שנייה מול הבית. תוציאי אותם החוצה כדי שלא נתעכב ותדאגי שיהיה להם בתיק כל מה שהם צריכים.

היא: הכול מוכן.

הוא: טוב. אז לאן את נוסעת?

היא: לצימר בצפון.

הוא: את נוסעת איתו?

היא: כן. לגבי הסירופ  שצריך לתת להם, כתוב בדיוק שם בדיוק כמה.

הוא: לפני או אחרי האוכל?

היא: לפני. כתוב.

הוא: אז זהו?

היא: כן. הא,  שנעמה לא תשכח לקחת את ה"כלבי" שלה, היא לא נרדמת בלעדיו, ותשאיר להם אור במסדרון, בלילה, אם יהיה להם פיפי.

הוא: כן, טוב. עוד משהו?

היא: לא. אה כן, שיגמרו את השיעורים ליום ראשון, אם אפשר.

הוא: אני מחזיר אותם בשמונה, כן?

היא: כן.

הוא: את תהיי כבר בבית, כן?

היא: כן. טוב, אני צריכה לזוז, שיהיה לכם בכיף, ביי.

הוא: ביי.

(יוצאים)

בס"ד

ביום ג', כז תשרי, תשע"א, 5.10.2010, התקיים בתיאטרון החדר ערב מונולוגים-דיאלוגים: מונודיא 2010 - "עד שתחפץ". (הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַים בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ: שיר השירים ב, 7).

במהלך שנת תש"ע, 2009-2010, התקיים בתיאטרון החדר קורס משחק שנתי לגברים שומרי מצוות. במהלך הלימודים כתבו חברי הקבוצה קטעים שנאספו לערב הזה. הקטעים נותנים ביטוי לרחשי לבו של אדם מאמין, לאורח החיים הדתי וללבטים הכרוכים בו, לספק ולאמונה. השתתפו: איתן כהן, חיים גודינגר-גורן, נתנאל קראוס, ערן לשם, שמוליק צור. במהלך השבועות הקרובים נביא קטעים מערב זה.

4. תלמיד ורב

כתיבה וביצוע: נתנאל קראוס וחיים גורן

(דיאלוג בין רב לתלמיד. התלמיד המצטיין מהרהר: האם לעבור מהישיבה התיכונית היוקרתית לתיכון דתי מקיף, על מנת להפיל מחיצות ולסייע לחבר'ה, שם שהם ברמה נמוכה יותר. השיחה מתקיימת לאחר סיום השיעור עם הרב, כשכל התלמידים יוצאו להפסקה. התלמיד ניגש אל הרב)

תלמיד: הרב אפשר לדבר?

רב:  בוודאי נתנאל, אני רוצה לומר, ששמתי לב שהיית מאד בולט בשיעור הזה. ההשתתפות שלך תורמת הרבה למהלך השיעור.

תלמיד: תודה הרב, אני חזרתי לפני כן בבית עם אבא שלי על הנושא וכך הבנתי טוב יותר.

רב: יפה מאד. תמשיך ככה. אני מצפה שתסחוף אחריך תלמידים נוספים להשקיע כך בשיעורים, אני יודע שיש לך את הכוחות  לעשות את זה. תחשוב על זה לקראת שנה הבאה! איך אתה לוקח צעד אחד קדימה בכיתה.

תלמיד (מהסס): תראה הרב, באמת נחמד כאן מאד בישיבה, אבל יש לי תחושה שמשהו חסר לי פה. כולם פה פחות או יותר אותו דבר. תלמידים טובים, מבתים טובים.

רב: מצוין! אשריך שאתה זוכה ללמוד במקום כזה.

תלמיד: כן, אבל חשבתי על זה שיש באזור עוד אנשים, הייתי רוצה לעזור קצת לאנשים מסגנון שונה.

רב: נו, אתה הרי מדריך בבני עקיבא, לא? אתה עוזר לחבר'ה שבאים לשם.

תלמיד: כן, אבל גם שם זה אותם חבר'ה, זו אותה עשייה. חשבתי אולי לעבור ללמוד בתיכון דתי.

רב: (שתיקה. הרב המום) תיכון דתי?

תלמיד:  כן, תיכון רגיל, בלי מבחני קבלה. שכל מי שרוצה לומד שם.

רב: מבחני קבלה זה עניין של התאמה, לא כולם מתאימים לכל דבר.

תלמיד: כן, אבל אם אני אלך לשם, אוכל לשמש דוגמא, לעזור להרים דברים.

רב: ואתה לא חושב שזה יפגע בך?! אתה מסיים שנה הבאה, אתה תוכל ללמוד הרבה, ואז תלך לישיבה גבוהה אחר כך, תצמח ותגדל בתורה. אם תלך לתיכון אתה יכול חס וחלילה להיגרר שם אחרי חברה לא טובה. חברה זה דבר מאד חזק ומשפיע.

תלמיד: אבל הרב למדנו ש"הלומד על מנת ללמד - מספיקים לו הכול" לא? זה לא סותר, אני עוד צעיר ואני יכול להספיק גם ישיבה גבוהה אחר כך. והחבר'ה שם יכולים להיות בסדר. אני מספיק חזק כדי לא להיגרר אחריהם.

רב: למה אתה רוצה לעבור לתיכון?

תלמיד: כדי לעזור שם.

רב: אני לא מבין אותך, אני במקומך הייתי רוצה ללמוד במקום שהכי טוב לי, החיים עוד ארוכים, יהיה לך מספיק זמן לעזור. קודם תתמלא בתורה! כתוב, "על שלושה דברים העולם עומד - על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים". קודם כל - תורה, אחר כך מגיעים לגמילות חסדים.

תלמיד: מה, אין רבנים שלמדו בתיכון ובכל זאת הם הגיעו לרמה של רב?

רב: יש, האמת שאני עצמי למדתי בתיכון...

תלמיד: ואתה מצטער על כך?

רב (שתיקה): כן, קצת מצטער על זה. היה טוב ונחמד אמנם, אבל אם הייתי לומד בישיבה, אולי הייתי מגיע ליותר... שלא תבין לא נכון, אני מאד מעריך את הרצון שלך לעזור לאחרים, אבל השאלה אם זה מתאים עכשיו.

תלמיד: כן, זה גם מה שההורים שלי אמרו, גם הם מתנגדים לזה.

רב: ההורים שלך מתנגדים, אה? הם מפחדים על הבן שלהם...

תלמיד: תראה הרב, יש לי בן דוד, שרצה ללמוד בישיבה אבל לא התקבל. הוא נהיה ממש כעוס מהעניין הזה. יצא מתוסכל, הוא תמיד אמר שחסרים שם חבר'ה טובים, שזה לא מוסרי ששם כל ה"דפוקים" ושם כל הטובים. זה ממש פוגע לי בלימוד העניין הזה, אני מרגיש שאפשר להפוך עולמות, לעשות כל כך הרבה ואנחנו רק יושבים כאן ולומדים כאילו אין כלום בחוץ.

רב: אז אתה רוצה לעזוב את כל הטוב הזה שיש לך פה וללכת מתוך בחירה לתיכון דתי!

תלמיד:  כן, נראה לי...

רב (קם, מהלך בחדר בעצבנות הולכת וגוברת): תגיד לי, אתה יודע בכלל מה זה תיכון דתי?! אתה גדלת בחממה! משפחה טובה, לומד עם אבא גמרא, גרים במקום טוב, הולך לסניף הנכון, הכול מצוין! אתה יודע מה זה לגדול במקום אחר?! אתה יודע מה זה שלא מקבלים אותך ללמוד בישיבה רק כי אתה משכונה אחרת?! ואתה הולך לתיכון למרות שאתה יודע לאן החבר'ה שם גוררים אותך! אתה תמים נתנאל! אתה רוצה לעזור אבל אתה לא יודע באמת מה זה שם! נשמע לך נחמד ללכת לעזור קצת לאלה ששם למטה, אה?? אתה לא יודע בכלל מה קורה שם! אתה יודע מה זה ללכת להסתובב בטיילת עם החבר'ה, כי אתה לא רוצה להישאר לבד, ושכל הכיתה יצחקו עליך?! אתה יודע איך זה  מתחיל ואתה לא יודע איך זה נגמר! קצת עישון, קצת אלכוהול, מה,תצא החנון של הכיתה? כשכולם מסתכלים עליך? ומה זה להסתובב עם בנות שם ולאן זה גורר אותך?! לא! אתה לא יודע וגם לא תדע! גם אם תלך לשם תמיד יסתכלו עליך כאל מישהו מבחוץ, תמיד תהיה נטע זר!

תלמיד: אבל צריך להתחיל מאיפה שהוא לא? חייבים להפיל את המחיצות.

רב: אתה לא מבין, אני באתי משם! אני רציתי להוכיח לאנשים כמו ההורים שלך סליחה על הביטוי - הסנובים - שגם מהשכונה הזאת יכול לצאת משהו! עשיתי את כל המאמצים לצאת משם ולהיות פה, אבל עדיין אני מרגיש פה נטע זר... האמת, אם מישהו צריך להיות שם - זה אני! אתה תעשה את השיקולים שלך, עם הרבנים שלך, מהשכונה שלך. אני חושב שאני אחזור למקום ממנו באתי, שם אני צריך להיות. לא פה.

חיבור חשוב ביותר על היוצר נסים אלוני. ספר מרתק, מצחיק, עצוב, מכיל תובנות מפתיעות וגילויים חדשים. ספר לימוד על אדם ותקופה. באיגרת השבועית אנו מביאים קטעים מתוך הספר (ללא הערות השוליים).

"אני הקורבן האמיתי"

נסים אלוני חזר ממלחמת העצמאות עילג דיבור בעיני עצמו. התברר לו שאיבד את אונות המילים. הוא אינו יכול לשאת בשורה באמצעות מילים. "אביון ביטוי אני, נדתי לעצמי, עני הגיגים, אין בכוחי להשמיע באוזניהם את אשר מבקש אני לומר לאמיתו של דבר", אומר המספר בסיפורי המלחמה.

הסיפור סיפורי המלחמה הוא תיאור מסעו של חייל, התר אחר כתובת כלשהי לספר לה על המלחמה כפי שחווה אותה: ללא שגב ותפארת, ברגעי העליבות והפגיעות של לוחמיה. מבעד ל"שבעים-ושבעה מצעים נוקשים ומלוכלכים, אפורים ודוקרניים".

תחילה הוא הולך אל שחקן תיאטרון בתקווה שיבין לרוחו ויעביר את סיפורו לקהל. השחקן מאוכזב, שכן אין לחייל סיפורי גבורה הרואיים ולא גיבורים אמיצים ומסעירים המשמיעים "נאומים החדורים אומץ לב ורוח". אלה נשמעים טוב על במה. אבל החייל-המספר אינו יכול לספק את הטקסט שמצפים ממנו להשמיע: "הניעותי ראשי בשלילה, כי מה אעשה ואני גיבורים לא ידעתי... ובטרם מתו חברי לא נשאו נאומים".

אז הולך החייל אל אהובתו. אבל האהובה מכזיבה. היא רוצה לבטא אהבה לחייל שלה, ללטף ולחבק אותו, היא מאוהבת ברומנטיקה של האהבה והסבל, אבל אינה שומעת את קולות הזעקה הסמויים של סיפורי המלחמה שלו: "פתאום חשתי והנה אין היא רואה לדברים שאני משמיע באוזניה. ביקשתי כי תדע את המלחמה והנה ידעה אותי... ביקשתי כי תדע על מה אנוכי מלא שאט נפש בראותי בני אדם אלו עוטרים לראשיהם נזרי בריאה בעוד הם דלים מן החגבים, אדישים מן הדומם... ביקשתי כי תדע מדוע לא אוכל לשים מחסום לפי, על מה חייב אנוכי לחזור ולספר דברים אלה... כל אלה ביקשתי לספר באוזניה, אך היא אהבתני בלבד".

החייל הולך ממנה ופוגש נערים ברחוב. אל הלבבות הטהורים שלהם, הוא מקווה, יצליח לחדור. הם יֵרדו לסוף דעתו. הוא מושיב אותם באחת הפינות ומתחיל לספר. "שעה ארוכה ישבתי וקרעתי נתחים אלו מתוך לבי". אבל נדמה לו לחייל-המספר שדבריו נתפשים בהיפוכם, מה שהתכוון להגיד "לא נתפש כיאות". דמיונם של הנערים נודד אל שדות קרב שבהם הם הופכים גיבורים מגודלים ואמיצים, בזים לסכנות. החייל מבין כי הוא מזיק לסיפור שלו: "עוד הריעותי עשות כי שִלְהבתי דמיונם וחוללתי בהם סערה לשמוע אל הדברים התפלים בלבד"...

רק חיילים היושבים בבית קפה שאליו הוא נכנס מסוגלים להבין את הסיפורים שלו. כי אלה הם גם הסיפורים שלהם, נקיים מ"מחלצות לשון". "ידעתי והנה מבינים האנשים לרוחי וכי מבין אני לרוחם שלהם... סיפרנו את סיפורי המלחמה והם קלחו כמעיין המתגבר". החייל-המספר מפנה את ראשו אל יושבי בית הקפה ומגלה את זרותו: "...ראיתי את האנשים סביבי, נוכחתי והנה זרים אנו, זרים ורחוקים, ואיש אינו מאזין לדברים שדיברנו, שלא לומר, נותן דעתו עליהם".

(המשך יבוא)

אֵין הַיָּם רוֹאֶה אֶת הַנַּחַל נִכְנָס

וְלוּ פַּעַם אַחַת, אָמַרְתָּ לִי

מִתּוֹךְ הָעֲרָפֶל.

הַגַּע יָדְךָ אֶל מִצְחִי הַקּוֹדֵחַ.

דִּמְעוֹת הֶעָלִים יִזְלְגוּ

לְנֵזֶר סֻכַּת-שַׁלֶּכֶת

וּמְעֳבִי הַיַּעַר תָּשִׂיחַ הָאֵלָה.

1. אבא מתגלח.

    הגרמנים נכנסים הביתה.

    מקבצים גברים יהודים לחיסול.

    אבא לא סיים. הם יוצאים, לא רוצים להפריע.

    אבא יוצא, לא נעים לו מהשכנים.

    לא ראינו אותו יותר.

2. אקציות לילה.

    צדים ילדים.

    אימא מארגנת כמה נשים עם ילדים.

    ילדים בשדה.

     בינתיים חיים.

3. ממתינים בכיכר העיר.

    מאתיים מטר מן הכיכר בורות.

    לבורות זורקים את הגופות.

    אני מוצא סכין גילוח חלודה.

    אני מבקש מאימא שלי שתשחט אותי

    לפני הבור.

4. לפעמים הסתתרנו בתוך צינורות הביוב.

5. קבוצת יהודים מגטו וילנה נשרכים ברחוב בדרכם לעבודה.

    אני מזהה שכנה.

    אני קורא בשמה.

    אמא נחרדת.

6. רחוב וְיֶלְקָה 20 וילנה ביתן השוערת

    עכשיו קוראים לנו:

    הגברת אָנטוֹנינה שיבינְסקה ובנה יאן שיבינסקי.

    אני.

7. גופת חייל גרמני בתוך הנהר.

    הקרביים שפוכים.

    אף אחד לא מתקרב.

    השחרור קרוב.

(מתוך: דו"ח קצר)

מותחת רגע לשעה

דקה לשעתיים

פה במרפסת הזאת

הזמן נוזל כמו מים

צליל פעמונים

הרוח וקולה

החוף פרוש כמו יד

פתוחה לגורלה.

ליצן  קטן

מתגלגל ברחוב 

בחיוך  רחב

מאוזן  לאוזן

מכוסה אבק 

בעוונו  יגיד

שקר  גדול

כי  הוא  אביון

והרחוב  הוא  ביתו

הספסל  אביו

והמדרכה  אימו

ושוב  מחייך

מתגלגל  ברחוב

ממשיך  בדרכו

אל הרחוב  הבא

לא  יותיר  אחריו

אפילו  זיכרון  אחד  קטן

זֶה רַק שְׁלַב בֵּינַיִם

לֹא אֶכְתֹּב לָעַד

יוֹם אֶחָד אֶהֱיֶה מְאֻשָּׁר

וַאֲנָשִׁים מְאֻשָּׁרִים לֹא מְבַזְבְּזִים שָׁעוֹת עַל כְּתִיבָה

כָּךְ אֲנִי לְפָחוֹת חוֹשֵׁב

אֵינֶנִּי זוֹכֵר מָתַי הָיִיתִי בֶּנְאָדָם מְאֻשָּׁר לָאַחֲרוֹנָה

וְאִם אֵי פַּעַם הָיִיתִי בֶּנְאָדָם מְאֻשָּׁר בִּכְלָל

מְאֻשָּׁר לִרְגָעִים מִסְפָּר הָיִיתִי

אוּלָם בְּיֶתֶר הַזְּמַן הִתְעַנֵּיתִי

כְּשֶׁאֵינְךָ מְאֻשָּׁר אַתָּה מְעֻנֶּה

גַּם אִם אֵינְךָ סוֹבֵל

זֶה עָצוּב לִהְיוֹת לֹא מְאֻשָּׁר

לְפָחוֹת עָצוּב בִּשְׁבִילִי

כֵּן, אֲנִי מְרַחֵם עַל עַצְמִי

אֵיזֶה מִין חַיִּים אֲנִי חַי שֶׁאֵינֶנִּי בֶּנְאָדָם מְאֻשָּׁר

נוֹלַדְתִּי כְּדֵי לִהְיוֹת בֶּנְאָדָם מְאֻשָּׁר

אֲנִי יָכוֹל לְהַרְגִּישׁ זֹאת בִּלְשַׁד עַצְמוֹתַי

לִפְעָמִים אֲנִי מַרְגִּישׁ כְּאִלּוּ אֱלֹהִים קִלְקֵל לִי בְּכַוָּנָה

אוּלַי הוּא הִתְקַנֵּא

אַךְ בְּמַה

אֵינֶנִּי אִיּוֹב וַאֲנִי לֹא מוּכָן לִסְפֹּג חָרָא מֵאַף אֶחָד

גַּם לֹא מֵאֱלֹהִים

אוּלַי אֱלֹהִים מֵעוֹלָם לֹא הָיָה אָמוּן עַל אָשְׁרִי
אוּלַי אֵלּוּ כַּמָּה חָארוֹת, אֲנָשִׁים קְטַנִּים, שֶׁהָרְסוּ לִי אֶת הַחַיִּים

1. ראיון עם משה

- מה שמך?

- משה משה.

- מה עיסוקך?

- אני מת מקצועי.

- סליחה?

- אני מת עם עשר שנות ניסיון.

- אתה נושם?

- זה שאתה נושם לא אומר שאתה חי.

- מתי החלטת למות?

- אני חושב שזה היה בערך בשנת 2000. כשהרגו את מוחמד א-דורה. ראיתי איזה כבוד גם הפלסטינים וגם הישראלים עושים למתים, ואמרתי לעצמי, משה משה, אתה חייב להיות מת.

- ואז מה קרה?

- חטפתי רגליים קרות, לא רציתי למות פיזית. רציתי למות ולראות את התגובות של כולם. רציתי שיאמרו: איזה אדם טוב היה משה משה. רציתי ליהנות מביטוח החיים שלי.

- ואז מתת בפעם הראשונה?

- כן, בפיגוע בקו 5. אנשים התאבלו יפה מאוד, קיבלתי כסף, ראיתי עולם. במקסיקו שדדו אותי.

- אז מתת פעם שנייה?

- כן, כי רציתי לחזור לארץ. החיילים ביחידה של אחי תרמו כסף, הבאתי את בת זוגי למוות. אבל הפעם הלוויה לא הייתה משהו. ירד גשם. מאז קבעתי כלל. אני מת רק באמצע התמוז. שיהיה עצוב.

- לא היה קשה לך למצוא עבודה?

- האמת היא שאז חזרתי בתשובה ועסקתי בגיוס קולות למפלגות החרדיות. אני הייתי אחראי על בני ה-120 ומעלה, וחשבתי שמתאים להיות מת שמתעסק עם מתים.

- ואז מתת בפעם השלישית.

- כן. שיעמם לי, הקמתי קרן לגמילות חסדים, הבאתי מקוננות. הפקה יותר מוצלחת.

- למה מתת בפעם הרביעית?

- חובות.

- והחמישית?

- שיהיה כסף לממן את החתונה של הבת. ידעתי שלא אעמוד בזה.

- ומה יהיה בסוף?

- בסוף מתים.
---------------------

2.  אשת לוט

עידית הייתה אשתו של לוט והייתה לנציב מלח

ואל תחשבו שכבר אבד עליה כלח

שישה שוורים כל יום לוקקים אותה עד קץ

ועם לילה היא גובהת כמו עץ

ואם אתם שואלים אותי מהו הנמשל

אשת לוט היא גם אנחנו העם המטומבל

אנחנו כבר קפאנו התאבנו קשורים רק לעבר

ובוכים אוי מה קרה לנו הזין כבר נשבר

אנחנו נענשנו כי התנכרנו לזרים

אנחנו נענשנו כי היינו לחזירים

אנחנו שחילקנו את הארץ בגדרות

דומים לאשת לוט וזה אומר שחורות

כי אשת לוט וזאת תדעו אומרים המדרשים

לא הסתובבה אחורה מסקרנות נשית

אשת לוט אם תקראו היטב ולא תעשו סלט

לא הצליחה לרוץ אחרי לוט הנמלט

כל העבר כבד עליה, החשש מהעתיד

וזה בעצם מה שיש לי להגיד

כשלא הולכים מהר כשלא הולכים בקצב

האדם פתאום הופך לאבן

אבל אתם כולם עיוורים ולא רואים ת'יום

הולכים לי לקולנוע, רואים את "זוהי סדום"

שומעים בדיחות על נודים ועל שמנים עם בירה

ואז אתם מוחאים כפיים ל- so called סאטירה

אז תשמעו היום את מאמר יואב

אתם היא הסאטירה, מקור לא אכזב

לעולם מסריח שהולך וגם נרקב

תרבות נרקבת מזהמת אבל דיברתי די עכשיו

אם יש לשירה כוח, אם יש צדק בעולם

כשתצאו החוצה ותחזרו אל העולם

תעשו דבר אחד טוב אשר יבלוט

ולא אדם בדרך להיות לאשת לוט.

5. ספרים (המשך)

ספרות יפה הגיעה לביתה של איה בעיקר באמצעות הספרייה העירונית, אליה רשמה אותה אמה בשנה הראשונה ללימודיה המסודרים בארץ ובכלל. מעולם לא התנגדה איה ללכת לספריה. שלוש פעמים בשבוע צעדה לשם ומעולם לא מדדה את זמן חזרתה. האם אחותה הייתה רשומה לספריה? תוהה איה עכשיו, והיא לא זוכרת.

ההליכה מהספרייה התארכה לעיתים, כי איה קראה בהליכה ולפעמים התיישבה על אבן שפה, סיימה לקרוא את הספר ורצה בחזרה לקחת את ההמשך או ספר אחר, העיקר היה לא להישאר בלי ספר יומיים שלמים. איה גם נהגה לסרוק ו"לשדוד" את ספריות שכניה, קרוביה וחברותיה. היו ספרים שאיה הכינה להם התנחלות קבע בספרייתה: "נשים קטנות", "חסמבה", "אלף לילה ולילה". כשהזדמן לאיה לבקר, או להתארח בבתים רחוקים וזרים, חיסלה כחסיל את ארונות הספרים שם ולא ידעו כי באו אל קִרְבּה.

הספרייה והקריאה היו ערי מקלט. כשאיה התבגרה נוספה הקריאה בשירותים. פרטיות. כל תאי גופה ונפשה של איה זעקו לפרטיות, המצרך הנדיר ביותר של ילדותה.

ההורים לא נהנו מפרטיות וניראה כאילו לא ראו בה צורך. בפולין אפילו הצרכים נעשו בפומבי בסירי הלילה, כפי שהיה גם בילדותם של ההורים, בוורשה. בבית ילדותה של אמה התגוררו שבע נפשות בחדר אחד, לא גדול, בחדר משפחת אביה גרו "רק" ארבע נפשות. שלושה מהילדים מתו מוות בעריסה ומדלקת ריאות. להוריה של איה לא הייתה ילדות ותנאי חייהן הצנועים מאד של  איה ואחותה הצטיירו להם כלוקסוס בזבזני, במיוחד של איה.

איה קבלה חדר שלם לעצמה: מטר על מטר. אחותה המשיכה לישון על מיטה מתקפלת בחדר "הגדול" של ההורים, כפי שהתרגלה כמעט מאז לידתה בפולין. עד שאיה עזבה את הבית ישנה אחותה עם ההורים ורק אז, בגיל שש-עשרה, עברה ל"מטר על מטר" של איה והיה לה לראשונה חדר משלה. בשלב זה שמחו ההורים להיפטר ממנה, כי כבר לא הייתה ילדה טובה ונעשתה רעה כאיה.

לחדרה של איה לא היה מפתח. היה אי שם, אך לאיה לא הייתה רשות להשתמש בו ולנעול את עצמה. זהו גבול הפרטיות. לכל דבר יש גבול, אמרה אמה של איה בנשיפה. דלת החדר הייתה מזוגגת לכל אורכה, שלא תשמע טרנזיסטור עם אזנייה שקבלה אישית מאמריקה, שלא תדליק אור, ללא ידיעת האם והעיקר שלא תקרא ללא רשות בטענה שזה מפריע לישון להם, להוריה ולאחותה. לאיה ניראה שהפריע להם יותר שהיא ערה, נושמת וחושבת ללא השגחה בעוד הם ישנים.

איה השכילה לעקוף את איסור האור, בקריאה לאור הירח, שעמד מלא מול חלונה. כך סיימה את כל כתבי ז'ול ורן, בייחוד זכור לה הספר הלא אופייני לורן: "שלושת המורדים". כשגילתה, בחסות קרני הירח הרחומות, מי היה הפושע האמיתי, רגע לפני ששמעה את טריקת התריס הבלתי נמנעת ביד מגוידת וקצרת רוח. היו גם ניסיונות באש. קריאה לאור נר מתחת לשמיכה וכשהאויב מגיע מכבים ומעמידים פני ישנים וכמובן הקריאה בשירותים בעלי החלון האטום שאטם את האור ואת סוד הקריאה.

ורק בתיכון "בשביל הלימודים ובשביל הבגרות" התירו לאיה להאיר בלילות, לתלות שמיכת סוכנות כהה, לאטום את האור כרצונה.

היה לנו שיעור נפלא היום. יש לי קבוצה חדשה

התחיל כמובן ב"מה קורה?"

הם גילו איך לחוש 20 פעימות בגוף - כן! זה משהו שצריך להסביר להם. הם ממש לא מצליחים מהפעם הראשונה. הם חשים בפעימות שלהם רק אחרי שאני נוגעת להם בדופק ביד. וזה מאד מרגש אותם.

עדיין הם עושים "נשימת אנחה" בצורה נורא מצחיקה. אני מאמינה שכמו ילדי השנים הקודמות, גם הם ישתפרו עם הזמן. נורא מצחיק!

עשינו את תרגיל "החפץ".

היה פשוט מרגש מדהים ומהנה להפליא.

כל ילד עלה לבמה, ישב ודיבר. השנה לא צילמתי. לפני שנתיים הצילום יצר קושי והמון ביקורת. הפעם ויתרתי על זה וזה ממש היה הרבה יותר פתוח וחופשי.

היו כמה וכמה דברים שהיו מפתיעים שרציתי לספר לך.

רבים מהילדים ששיחקו "חפץ" לא היו להם חלום או שאיפה. זה נורא הפתיע אותי. האם זהו דור של ילדים בלי חלומות? טוב להם במה שהם והם לא שואפים  לדבר, חוץ מילדה אחת שאמרה שאם היא לא הייתה החפץ (לוח) היא הייתה רוצה להיות זמרת. מעניין.

ילדים רבים, כל אחד והחפץ שלו, אמרו שמה שהכי שנוא עליהם זה שמציקים להם ואלימים כלפיהם ושזה מגעיל אותם.

רבים מהם ואני מתכוונת לפחות חצי ממספר הילדים אמרו שאם הם יכולים להיות דבר אחר, הם היו בוחרים להיות תקרה. כי אז לא יגעו בהם.

אחת בחרה להיות ענן, כי אל העננים לא מגיעים אנשים מגעילים שמציקים.

דור של ילדי "אל תיגע בי".

בסוף כמובן שעשינו "מעגל לסיום".

ושיהיו לנו ימים טובים, אמן.

נ.ב. התקשרה אלי אחת האימהות לומר תודה ושהילדה שלה אמרה שהיה לה מדהים.

עשה לי נורא כיף.

כיף לי לעבוד בשיטה. כיף לראות איך זה פותח ומגדיל את הילדים וגם נורא כיף לי איך באמצעות השיטה אני מתפתחת כמנחה. 

איריס הרפז

שבוע טוב,

מצו"ב הבציר השבועי:

מובטל נתיטו - 2 פרקים נוספים + רשימת כל הפרקים שעברו.

וכאן 4 קטעים מתוך הופעות קבוצת גוטל במופע החיים של מוטי פנאן

--------------------

לכל פרקי "יום בחייו"

רק טוב,
בברכה, נתי אורנן
www.ornanati.com 

בריכות שחייה וסלוני יופי לכלבים.

את המאמר הזה קראתי ברגשות מעורבים. מצד אחד, זוועה איומה. אתם מתארים לעצמכם שמגישים אתכם על צלחת לארוחת הערב? מצד שני, הקפיטליזם הסיני, שמתלבש כמו כפפה ליד, על הקומוניזם הסיני, יוצר שכבת עשירים חדשים שמטפחים תרבות כלבי מחמד. ארץ ענקית ומפחידה עם הגזמות פרועות לכל כיוון. מצד אחד, בריכת שחייה היא בהחלט דבר רצוי לי באופן אישי. מצד שני, סלוני יופי זה איכס.

שלכם באהבה
- תיאודור

הביטוי "לא רק זאת אלא ש..." הוא פתיח נפוץ לתגובה על דברי הזולת. לפעמים אומרים: "יתרה מזאת" והביטוי המליצי נועד לכבד את אומרו אבל לא את זולתו, או בפשטות: "יותר מזה". הכוונה הנסתרת של הדובר עשויה להיות: "מה שאמרת אינו מספיק / לא ברור / לא מדויק / ואני אתקן אותך / אדייק יותר ממך / אהיה נכון יותר ממך", ובקיצור, "אתה לא ממש יודע על מה אתה מדבר". בסיכומו של דבר זוהי תגובה לכאורה לגיטימית אך נושאת מסר משפיל.      

אפשר בפשטות לומר: "כן", או: "כן, כמובן, וגם...", או: "כן, ועוד דבר שרציתי לומר..."

שלי גורל - הדרכה לזמרים וזמרות יוצרים

נקודת המפגש בין שחקנית לזמרת, יוצרת את הפרפורמרית. איך להפוך ממבצע לפרפורמר.

פענוח שירים ואופן הגשה מתוך עולם הדימויים הייחודי של היוצר.

חיבור לרגש, לרגע ולעוצמות האישיות בשיטת "שיטת אוריין – המעגל הפתוח.

בניית רפרטואר דמויות להגשת שירים.

מגנוט הזדמנויות למימוש, גיבוש פרסונה וחזון יצירתי לקראת יציאה לעולם.

הכנה מנטאלית להקלטות והופעות, הדרכה וליווי.

כלים להנהגת הרכבים למעוף יצירתי ממוקד.

במפגשים אישיים. למפגש היכרות: 0545-362020. goralsh@gmail.com  

-------------- -------------- --------------

גיא דוידי - קורס וידאואקט

נפתחת ההרשמה לקורס וידאואקט המחזור החמישי

יוצרים הרוצים ללמוד עשיית סרטים עלילתיים או דוקומנטריים, ליצור סרטים במסגרת קבוצתית, להתפתח כיוצרים באמצעות הוידיאו, מוזמנים לקבוע פגישת היכרות ויעוץ חינם.

עריכת וידאו על תוכנת עריכה מקצועית. צילום וידאו ותאורה. כתיבת פרויקט דוקומנטרי, הכנת ראיון דוקומנטרי. פיתוח שפה קולנועית. (עבודה עם סטוריבורד, כלים לכתיבת תסריט).

הקלטת קול. כתיבת ובימוי ראיונות דוקומנטריים. הנחיית שחקנים.

בימוי דוקומנטרי ועלילתי עם דגש על גישה אישית וחברתית בתהליך היצירה ועל פיתוח גישה עצמאית בעשיית וידאו. באווירה יצירתית, עניינית ותומכת.

נגישות לציוד טכני וליווי אישי לפרויקטים.

36 פגישות שבועיות אוקטובר / יוני במרכז תל אביב

דמי השתתפות: 400 ש"ח לחודש.

לפניות/פרטים נוספים: guydvd@gmail.com  , 0544949831

אתר: http://www.wix.com/guydvd/guydvd

-------------- -------------- --------------

מאייה אלרון - שעורי פרפורמנס לזמרים, שחקנים ונגנים

שיעורים פרטיים לשיפור ההופעה והביצוע על במה, בהקלטות וצילומים, באודישנים ובחזרות.
ללמוד להשתמש ביכולות שלך ובכל מה שיש לך, ולא לתת לדברים אחרים להפריע לך לתת את ההופעה הכי טובה שלך. ליוצרים מקצועיים ולמי שרוצים להיות מקצועיים.
מאייה אלרון - בוגרת קורס השחקנים והמנחים, שחקנית ומנהלת מוזיקלית בתיאטרון החדר
מוזיקאית-פרפורמרית וזמרת-כותבת, בוגרת ביה"ס רימון ומדריכה מוסמכת בשיטת גרינברג, טל': 052-3519536,  mayaelron@gmail.com

-------------- -------------- --------------

שרון שלומי - קבוצת מחול מסוג אחר לנשים

שרון שלומי, יוצרת האנסמבל "קוקייה", מורה לתיאטרון-מחול אוריינטאלי - מחול מסוג אחר, פותחת קבוצה חדשה: לכל אחת יש הריקוד שלה, ריקוד הנובע מתוך מודעות לגוף וחיבור לביטוי ולרגש. בשילוב למידת טכניקת המחול האוריינטאלי וההבעה התיאטרלית.

הקבוצה עובדת בסטודיו "מוסך הגוף", רחוב פרנצויז 12 (סלמה פינת קיבוץ גלויות), יפו. עלות השתתפות בקבוצה - 200 ש"ח לחודש. מספר מקומות מוגבל.

לפרטים והרשמה: 0545-335135 , sharonlola@gmail.com

בברכה, שרון

-------------- -------------- --------------

עינבל מרום - תיאטרון מודע פותח סדנת "קול ביטוי"

בהנחיית עינבל מרום, שחקנית ראשית במחזה "דם" מאת אמיר אוריין ובבימויו, מ-1999 ועד היום.

"קול ביטוי" סדנה להגדרה עצמית, ביטוי אישי ופיתוח מיומנויות משחק. מה בסדנה:

שיטת המעגל הפתוח, תרגילי תיאטרון מודע, פסיכודרמה. 20 מפגשים, 5 חודשים. קבוצה אינטימית. פגישת הכרות חווייתית ללא תשלום. פרטים בטלפון: 052-606-4756,

-------------- -------------- --------------

אילן רוב - טיפול אישי וקבוצתי

אילן רוב, עובד סוציאלי קליני ומנחה קבוצות מוסמך, עוסק בטיפול אישי וקבוצתי.

טיפול אישי: סיוע בהתמודדות עם דיכאון, חרדה, משברים. העצמה בתחומי תעסוקה, זוגיות, משפחה. טיפול בהומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרס. טיפול קבוצתי: קבוצות להתפתחות אישית וליחסים בין אישיים. ליצירת קשר: 054-4906279. Ilan.rov@gmail.com 

-------------- -------------- --------------

אסנת ראם - סדנת כתיבה אישית

שחקנית יוצרת ומשוררת

פרסמה ב"הליקון", "קשת החדשה", "כרמל", "שבו", ועוד. מהזוכים בתחרות "שירה על הדרך" 2008. מפגשים אחד לאחד - עבודת סדנה להסרת מחסומי יצירה ולגירויים לכתיבה (רצף מילולי, זיכרון, חלום, דמיון מודרך, ועוד), עריכה קריאטיבית. טל': 0523-230588, alma3@netvision.net.il

-------------- -------------- --------------

רן בן עזרא - שירותי כתיבה ועריכת תוכן

כתיבת טקסטים, שכתוב, עריכה והגהה, גם לתוכן ספרותי ולתיאטרון. הנחה תינתן למכותבי האיגרת. לפרטים ויצירת קשר: רן - 052-5284234. info@run-content.com
www.run-content.com

-------------- -------------- --------------

רני אמיר - אקשן תרפיה

המטופל הוא סיפור המחזה. מיטת הטיפולים היא הבמה.

האינטואיציה משכתבת את ספר הבימוי ורגע טיפולי אחד מוביל לבא אחריו.

הטיפול מתבסס על הקשבה. התחושות שעולות בי מתוך ההקשבה

מנחות את הפעולות, המשלבות מגע, לחיצות, תדרי קול והילינג על ומעל.

הטיפול מתאים למגוון רחב מאד של צרכים: מבעיות רפואיות ועד צורך בשקט ואיזון

משך הטיפול בין ארבעים וחמש דקות לשעה והוא מתקיים בבית המטופל.

לאנשי החדר הטיפול הוא במחיר של 150 ₪ בלבד

מעט על עצמי:

רני אמיר, הילינג, נשימה מעגלית, טרייגר, רפלקסולוגיה ועוד.

לשעבר מנהל מכבי טבעי ברעננה. היום איש החדר.

אשמח לענות על שאלות ולתת פרטים נוספים: 050-8801163 .

-------------- -------------- --------------

שרית פוקס - אימון אישי

צמיחה אישית אחרי משבר: אובדן, פרידה, פיטורין, וכן התמודדות עם חולה במשפחה או הורה מזדקן ואף חסימה יצירתית (היתקעות בזמן תהליך יצירה).

שיטת אימון רב ממדי, אוניברסיטת ת"א, החוג לעבודה סוציאלית,מגמת פסיכותראפיה 

טל: 052-341-133  מייל:  saritfx@netvision.net.il

פגישת הכרות ללא תשלום לשם בדיקת התאמה לשיטת טיפול אימוני מאסכולת אוניברסיטת תל אביב

-------------- -------------- --------------

ליאת דיין - אמנות קבלת החלטות

ללמוד לקבל החלטות זוהי אמנות.

אם אתם נמצאים בצומת דרכים בעבודה, במערכות היחסים, ביחס לסביבת מגורים  או אם אתם מתלבטים ומרגישים תקועים ביחס לפרויקט אישי יצירתי שאתם מפתחים: אם אינכם בטוחים אילו סצנות צריכות להיכנס למחזה, האם נכונה הנחיית הבימוי החדשה שנתתם, מהי הדמות שאתם עובדים עליה ואיך נכון יהיה להציגה, כיצד לעבוד עם שחקן מסוים או איך צריכה להסתיים הסצנה החדשה שכתבתם, באמת שאין צורך לשבור את הראש.  

התקשרו אליי ובאמצעות טכניקת השאלה לחשיבה יצירתית ושיטות נפלאות נוספות, תוכלו לקבל בהירות חדשה ואת הצעד הבא מונח לפניכם בפשטות.

ליאת, 052-5201718 havara@gmail.com   

(מספר פגישות מומלצות: פגישה אחת עד שלוש פגישות).

*הנחה מיוחדת לחברי תיאטרון החדר.

-------------- -------------- --------------

איילת רון - טראנס תיאטרוני

סדנת  weekendבמדבר

סדנאות העשרה משחקית לשחקנים במאים ובוגרי בתי ספר למשחק.

ברחף, 10 דקות מערד. נפגשים לסופשבוע מול נוף מדברי קסום ובראשיתי ליצירה וחקירה משחקית גם קבוצתית וגם אישית. סדנאות הטראנס תיאטרוני מתקיימות כבר שנה רביעית, ומיועדות גם לסטודנטים וליוצרים מתחומים שונים (מוסיקה, מחול, כתיבה).

עם היוצרת והבמאית איילת רון: "גוויותיי ורבותי בתיאטרון המעבדה," היידי בת זונה", הנחתה סדנאות משחק באוניברסיטת ניו-יורק.

הסדנה תתמקד בהרחבת עולם הדימויים של השחקן תוך שימוש בייחוד האישי ופיתוח חשיבה לא צפויה. לפרטים והרשמה: 03-5250696

תגובות משתתפים  ( YNETפורום תיאטרון)

-------------- -------------- --------------

מיכאלה למדן - סדנת כתיבה

סדנת כתיבה יוצרת למתקדמים - סדנת המשך המעמיקה בכתיבת שירה ופרוזה.

בסדנה נעמיק ביסודות כתיבת פרוזה ושירה

(במפגשים נפרדים בהתאם לסילבוס) התרגול בסדנה ומחוצה לה ישמש כחומר גלם ללימוד,

תוך שימת דגש על פיתוח הכתיבה האישית של כל משתתף. בסדנה ירכשו כלים יצירתיים ומקצועיים לכתיבה. הסדנה מיועדת  למי שהשתתף בעבר בסדנת כתיבה או שעיבד את כתביו במסגרת אחרת.

משך הסדנה: 12 מפגשים בני שעתיים. מיקום: ירושלים, מרכז העיר.

לפרטים והרשמה: dmlamdan@gmail.com   0547208422  

מיכאלה למדן - יצירה במילים, סדנאות ואימון בכתיבה יוצרת 

what we can not speak about we must pass over in silence

Wittgenstein

-------------- -------------- --------------

יהודית קונפורטי: תקשור

אם היחסים שלך עם עצמך או העולם מטרידים אותך, היחסים עם בן הזוג, עם כסף, אהבה, ילדים, הורים - לחץ על הלינק הזה:

http://www.bestlife.co.il/?categoryId=63973&itemId=133847

יש לנו דייט כל רביעי בשלוש עד ארבע. כל מה שצריך לעשות זה להיכנס לרדיו החיים הטובים בפורטל החיים הטובים, ללחוץ על הלינק בשעה שלוש בצהריים, וזהו - התחברת אלי. במהלך התוכנית אעביר טלפון איתו תוכלו לעלות לשידור ולקבל תשובה בתקשור או מתחום האימון הטיפולי

באהבה, יהודית קונפורטי nlp trainer ומאבחנת בתקשור 

0546240131, 036051459,
www.my.alternativli.co.il/kjud
http://kjud.cafe.themarker.com/ 
-------------- -------------- --------------

נא לעבור לדף: אודישנים דרושים 

"המליאה" של תיאטרון החדר
דלת פתוחה ליוצרים ולצופים.

פגישה דו-שבועית קבועה באווירה נינוחה.

הפגישה הבאה של המליאה
מתקיימת ביום ו', 05.11.2010, בשעה 16:00

בחדר ברחוב הרב קוק 8, תל-אביב. טל': 03-5171818

במקום מוגש כיבוד קל והוא מוגדר כמקום פרטי
סדר יום:

1. מה קורה?:  סבב דיבור אישי. כל מי שרוצה, יכול לומר כל דבר בכל נושא.

2. רצף חימום: תנועה, צליל, מלל. רענון מודעות אישית. קל ומתאים לכול. אפשר לצפות.

3. מנחה-שחקן: אחד עם אחד. חוויה אישית באמצעות טקסט נתון.

4. פרשת השבוע: שיחה בענייני פרשת השבוע בתורה, מנקודת מבטו של אדם-יוצר.

5. במה פתוחה: הצגת קטעי משחק, מחזות, שירה.

6. סרט קצר: (אופציה)

7. תשלום: 15 ש"ח כולל כיבוד.

8. משך הפגישה: 3-4 שעות בערך.

9. כניסה ויציאה: אפשר לבוא ולצאת בכל שעה.
10. אפשר להשתתף? אפשר, ואפשר לצפות בלבד.

"המליאה" פתוחה לכל. רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818

להתראות,
אמיר

מנחה בשישי בתיאטרון החדר

גיל אלון, מיסטר סי

כתב, ביים ומשחק: גיל אלון

גיל אלון הוא זֶן מאסטר, זמר, שחקן, במאי ומורה

הצגה מיוחדת לפני נסיעה לייצג את ישראל

בפסטיבל מונודרמות בינלאומי בגרמניה, בנובמבר הקרוב

מונודרמה אינטראקטיבית על השכפול הגנטי

מיסטר סי הוא האיש המשוכפל גנטית הראשון שהגיע לגיל העמידה

הוא שוחרר מן המעבדה כדי לשאת את ההרצאה הראשונה שלו.

במהלך ההרצאה נפרשים חייו באופן מפתיע.

ההצגה השתתפה בפסטיבל התיאטרונטו 2009 בתל-אביב, והוצגה עד כה באוסטרליה, קמבודיה, פיג'י, גרמניה, הודו, יפן, פורטוגל, סינגפור, תאילנד, הולנד ובריטניה.

ההצגה הופיעה לראשונה בחדר ביום שישי, 20.11.2009.

יום שישי, 29.10.2010, בשעה 16:00, בתיאטרון החדר.

משך ההצגה כ-50 דקות. מספר המקומות מוגבל. מחיר כניסה כולל כיבוד קל: 25 ש"ח.

להזמנות בחדר: 03-5171818, או אצל גיל אלון: 0524-343097

-------------- -------------- --------------

מחשבות קלות על כסף

25.10.2010

(איתן סנדרס, איש תיאטרון החדר, בעל טור ברדיו פולין, על כסף ורווחה)

ביקור בישראל לאחר שהייה די ממושכת בפולין מצליח לחדד הבדלים הקיימים בין שתי המדינות האלה. כמובן שהרקע של שתיהן מאד שונה, הבעיות אינן דומות והגודל והתנאים בהם פועל כל משק הינם בעלי צביון ואפיונים שונים זה מזה, ובכל זאת - קשה להימנע מהשוואות. אחד הדברים שבולטים בישראל הוא עניין חשיבותו של הכסף. אנשים חושבים על זה, אנשים מדברים עליו, אנשים עוסקים בו, אנשים רוצים יותר ויותר ממנו. מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר. אין כמעט שיחה שנקלטת ברחוב ושאינה נסבה על נושא הכסף. או על הילדים המתוקים ועלות ההשקעה בהם. אין כמעט שיחת חברים שהנושא אינו עולה, על הכנסות, על עלויות, מה יקר ומה זול, מה כדאי לקנות ולמכור ומה לא, כמה פרייר יצא השכן ואיזו עסקה גדולה הצליח הדובר לתפור עבור עצמו...

(המשך)

-------------- -------------- --------------

אני ואני

23.10.2010

"...בראיון שהעניק לאחרונה תיאר קמפבל סדרה של ניסויים שערך, שבמסגרתם מינה ארבעה אנשים כ"אחראים" על חברות יערנות שתפקידה לקצור יער דמיוני של 2,000 דונם. הוא נתן להם רשות לקצור 100 דונם בשנה, והזהיר שרק 10% יגדלו בחזרה בכל שנה. קמפבל שאל את המשתתפים איך יפעלו - האם יגבילו את הרווחים לטווח קצר בשביל סחורה לטווח ארוך לכל הקבוצה, או יקצרו כמה שאפשר בשביל להגדיל את רווחיהם האישיים, על חשבון המשאבים של כולם? הנרקיסיסטים תמיד בחרו באופציה השנייה. "זה לקח לכל חברה שיש בה יותר מדי נרקיסיסטים", מסביר קמפבל, "ברגע שהם עולים על סף מסוים החברה כולה קורסת אל תוך עצמה"...

http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3421163,00.html

-------------- -------------- --------------

הטלוויזיה החברתית

www.TV.social.org.il , 052.5433100.

(אהוד שם טוב)

-------------- -------------- --------------