הצטרפו לאיגרת השבועית

"שיטת אוריין היא תפיסה שלמה של אמנות הבמה. כנות הגורמת לחוויה מרעננת. אתגר לאמנים ולקהל" (פרופ' אברהם עוז)



(מתוך ערב הסיפורים של יוסי)

 

טריק יפני

‏במקום שבו הכול מתוכנן ומסודר, גם הטריקים הקטנים מאורגנים ומסודרים. הסיפור שלי הפעם ‏הוא על איך הולכנו שולל דווקא בעיר הקדושה.

נסענו לטיול בעיר עתיקה בשם ניקן שידועה במקדשיה המיוחדים ובקבר של שוגון ידוע ‏מאד (שוגון - אציל יפני. מקביל לאביר בתרבות המערבית). בכניסה לעיר יש מספר קופות ‏ותורים ארוכים משתרכים לפניהן. כיאה לתור יפני כל אחד עומד בו במרחק אחיד ומדוד זה ‏מזה. הגיע תורנו וכיאה לישראלים דחפנו שלושתנו את ראשנו לאשנב הצר.

 

הפקידה הפנתה את ‏תשומת לבנו לשלט שהיה קבוע מעל לקופה ובו הוסבר שניתן לרכוש כרטיס משותף לכל ‏המקדשים פרט לפסל החתול הישן. לפסל החתול הישן ניתן לקנות כרטיס בנפרד. קנינו ‏כרטיס משולב ללא החתול הישן ונכנסנו אל העיר הקדושה. בכניסה למקדש הראשון ניצב שלט ‏מאיר עיניים "ניתן להיכנס בכרטיס משולב, לא כולל החתול הישן". הכניסה למקדש הזה הייתה ‏מאד מרשימה. היו בה פסלים וציורים המתארים את החיים במקדש. סביב הגג ‏מעקה מגולף בעץ ובו מתוארת מסכת הגבורה של האצילים יושבי ניקו. הנזירים ‏שחיים במקדש זה, כמו באחרים, המשיכו בשגרת יומם כאילו אין מבקרים במקום.

 

עברנו למקדש השני וגם ‏כאן קידם את פנינו בכניסה שלט גדול: "ניתן להיכנס בכרטיס משולב, לא כולל ‏החתול הישן". גם מקדש זה היה מעניין וגם גגו היה מעוטר בעבודת גילוף מדהימה. ‏כשראינו את השלט "ניתן להיכנס בכרטיס משולב, לא כולל החתול הישן" גם במקדש ‏השלישי, החלה הסקרנות לכרסם בנו. מה זה החתול הישן הזה? אולי אטרקציה מיוחדת? אם הוא ‏מוזכר כל כך הרבה פעמים, זה לבטח צריך להיות משהו מיוחד. במדריך לתייר ‏באנגלית לא הוזכר פסל כלשהו של חתול. פגשנו בקבוצה של מלחים אמריקאים ושאלנו אותם בעניין החתול אבל הם לא גילו ‏עניין מיוחד בפסלי חתולים. הגענו למקדש הרביעי וכמובן גם כאן היה השלט: "ניתן ‏להיכנס בכרטיס משולב, לא כולל החתול הישן".

 

מאחר ששבענו מקדשים, פנינו לאחד ‏השומרים שיסביר לנו היכן נמצא פסל החתול הישן. באנגלית רצוצה, עם הרבה רצון טוב ודמיון מאומץ, הבנו שהחתול הישן נמצא ליד קבר השוגון. הלכנו לשם וליד קופת הכניסה לקבר גילינו שלט גדול ‏ומאיר עיניים: "‏500 ‏ין" (בערך 5 דולר). ללא היסוס קנינו כרטיסים ונכנסנו. קבר השוגון היה במעלה הר. שעה ארוכה התייגענו בטיפוס, תרים אחר החתול הישן. לאחר שעתיים הגענו לפסגת ההר, שם נמצא קבר השוגון. חלקת הקבר הייתה עשויה מסלע ענק שעליו חקוקים מעללי השוגון אך לא  היה כל סימן לחתול הישן. הקפנו את הקבר מספר פעמים, אולי נחבא שם הפסל אך לשווא. חזרנו במורד ההר.

 

הרצון לראות את פסל החתול הישן הפך לאובססיה. היינו מוכרחים לראות את הפסל. המחשבה שרימו אותנו דרבנה אותנו בדרך למטה. הגענו לרגלי ההר, פנינו לשוער וניסינו לתאר לו בשפת סימנים חתול ישן. סימנו שפם, עצמנו עיניים. השוער לא הבין את כוונתנו. ואז השמעתי "מיאו מיאו", נחירות קלות ושוב "מיאו מיאו" ונחירות קלות בעיניים עצומות. השוער חייך חיוך גדול, אמר "הא, הא!", כלומר, "הבנתי" ורץ לעבר הקופה. לרגע חשבתי שהוא מתכוון להחזיר לנו את כספנו. אבל השוער הצביע אל מעל לקופת הכרטיסים ושם, מגולף בעץ, ניצב פסלון קטן של חתול ישן.

(המשך יבוא)

לאיגרת השבועית של 2014 . 2 . 13