החומה
(6.2.2014) נטלי כהן וקסברג כותבת:
חזרתי מגרמניה ביום שני. הזונות לא יכולים להרשות לעצמם את השתתפותי בפסטיבל "רדיקאל-יאנג", מכיוון שבן זונה אחד קטן מהצוות האומנותי של הפסטיבל טוען שזה מאוד מאוד רדיקאלי והוא מפחד שיהיה על זה דיון לאומי שיוביל לבעיות בפסטיבל. הוא גם מפחד שהיצירות שלי תיצורנה ויכוח (איזה מפחיד, אני משקשקת - ויכוח!) והרי אמנות אמורה ליצור ויכוח, לא? הוא מפחד שיאשימו אותם באנטישמיות ובלה בלה בלה... אז גם לפסטיבל שנקרא "רדיקאל-יאנג" במינכן אין את הביצים להציג את היצירות שלי.
הזמינו אותי להופיע בפסטיבל במינכן שבו גם אמורים היו להקרין חלק מהסרטונים שלי, אבל לאחר שטסתי עד לשם לחתום על חוזה, הודיעו לי שהחליטו לצנזר את היצירות שלי. הבנתי שלא השתנה הרבה מאז מזרח גרמניה, אף שאנחנו אמורים להיות במערב.
העבודה שלי כבר התקבלה והודיעו לי שמצנזרים אותה, אבל תחושת האכזבה התנדפה במהירות לאחר שהבנתי שאני חלק מרשימה מכובדת של כותבים יהודים שצונזרה על ידי גרמנים. החלטתי להודות להם במקום הכי טוב שבו אפשר להצטלם: רחוב תומאס מאן.
(על השלט כתוב: אני גאה להיות ברשימת הכותבים היהודים שצונזרו ע"י גרמנים)
קטע קצר שצולם בברלין: ילדה על יד חומה. קולה של אימא: יסמין וגנר.
-------------- -------------- --------------
"ברצוני לאמץ את כולכם אל לבי ולומר לכם
כי הדבר אשר הכתיב את בואי למקום זה,
הוא הרגש הטהור והאציל של בן גזע נבחר,
אל בני גזע נבחר".
(היטלר, "הוידוי האחרון של אדולף היטלר")
--------------
"אתה יכול לדבר על מה שאתה רוצה לדבר
אבל לא על כל מה שאתה רוצה לדבר".
(פאולינה, "העלמה והמוות")
--------------
קטן זה יפה.
אינטימי זה נכון.
(אינטימיזציה של האירוע האמנותי)
-------------- -------------- --------------
הטלוויזיה החברתית
(אהוד שם טוב, 052.5433100)
-------------- -------------- --------------
הירקון 70
