גַּלֵּי הַיָּם,

אֵי שָׁם,

מְבַכִּים וּבוֹכִים עַל הַזְּמַן

שֶׁנִּשְׁבַּר וְהַמִּלִּים הַנֶּאֱנָחוֹת

לְקֶצֶב גַּעַשׁ

הַיָּם.

בַּזְּמַן  שֶׁנּוֹתָר,

נֶאֱסָפִים נוֹשְׂאֵי הַחֲלוֹמוֹת

שֶׁהִלְּכוּ בִּי,

עֶרְגוֹנוֹת שֶׁנּוֹתְרוּ בָּאופֶק

לְזִכָּרוֹן,

הָרוּחַ לוֹכֶדֶת נִיחוֹחוֹת

בְּנֵי אָדָם שֶׁחָלְפוּ בִּי.

(רון גרא – משורר)