בגרמנית יש פועל שנקרא vergasen. באנגלית פירושו:

gassing, use of gas; poisoning caused by exposure to gas; gasification, process of changing into gas; carburation 

נתקלתי בפועל הזה כשמישהו בשיחה בברלין אמר לאחר אנחה: "עבדתי עד לפרגאזונג". ביטוי קשה הקושר את המוות המיוסר של בני עמנו תחת הכותרת "העבודה משחררת". האם העבודה משחררת?

 

כשהתוודעתי אל הפועל הזה הייתי בשוק. זה פועל חדש ישן? שאלתי את הדובר למקור הביטוי. הוא ידע שאני מישראל, חיכך בגרונו ואמר שאינו יודע. אמרתי לעצמי שבטח לא קשה לנחש את מקור הסלנג הזה. פניתי לאמי. הורי גרמנים שהתגיירו ועברו בינקותי לארץ ושאלתי האם זה ביטוי שנוצר אחרי השואה והיא אמרה שלדעתה כן, אף שאינה יכולה לתת לי תשובה וודאית ושאצלה בבית לא השתמשו בסלנג כזה. או בסלנג בכלל.

 

מילים וסלנג בשפה מספרות כל כך הרבה. לא קשה לי להרגיש אשמה ומיד אמרתי לעצמי, לאיזה מין אומה נולדתי? אומה שממציאה את מפעל המוות ואת הפועל להריגה באופן מסוים - על ידי גז. מצד שני, אותה המילה בפירוש אחר היא גם להתאייד, לשנות מצב צבירה. כלומר המילה וורגאזן לא הומצאה לצורך העניין אך היא הייתה גורם מרכזי בביטוי שאמר אותו האיש. ביטוי שמבוסס על ההשמדה בגז.

 

במחזה שלי שדן בנושא זהותי כבת לעם הגרמני, כתבתי: ״הערמות של הנעליים והמשקפיים, מחזור של שיער ושומן אדם. הרגע הזה בהיסטוריה שאיזה מישהו החליט למחזר גופות. לא רק לרצוח בצורה המונית אלא גם למחזר, זה כל כך גרמני".

 

אז מה יש בי מכל זה? אני גם לא יכולה סתם לזרוק חפצים שמישים או בגדים. מעדיפה למסור, למחזר, להשתמש בדבר כל עוד הוא יעיל וזה גם כל כך גרמני. אז האופי של העם שממנו באתי הוא הבעיה? האופי הגרמני עובר בדם או בחינוך? או שהבעיה היא לא באופי אלא ברגע שמישהו החליט שהשמדת עם אחד תפתור את בעיותיו שלו. כמה נוראה הייתה השואה? כמה שואות רבות אחרות היו ויהיו?

 

בעיתון כתוב :"מאות אזרחים נהרגו כשמורדים בדרום סודאן השתלטו על עיירת נפט אסטרטגית בשבוע שעבר". האם אי פעם זה ייגמר? פגיעה של בני אדם בבני אדם אחרים? כנראה שלא. זה לא יפסיק. כל מה שצריך עכשיו זה לבחור אם עדיף למות למען רעיון או אם עדיף להחיות למען אותו רעיון. כלומר נותרת לנו אפשרות הבחירה. אני בעד לחיות למען רעיון.

 

ביום שישי, בשולחן שבת אצל אימא שלי, התנהל ויכוח. אין לי מושג איך הוא התחיל. מה שאני אוהבת אצלנו שהדור הצעיר ירש את הצורך של כולנו להתפלפל ולפתור את בעיות העולם בארוחת שבת. בקיצור, בתי הקטנה בת העשר אמרה ברצינות תהומית ובסערת רגשות שבן אדם נהיה רע ולא נולד רע. שנסיבות חייו וילדותו מובילות אדם להיהפך לרע, ואז בת דודתה שבאה מבית מסורתי ענתה שיש אנשים שנולדים רעים וכדוגמא היא מיד נתנה את היטלר. הוא בעיניה הרוע המוחלט. ואז כל נכדיה של אמי ואנחנו ברקע פרצנו בדיון סוער ללא מסקנה ברורה.

 

האם היטלר נולד רע או הוא תוצר של ילדות מורכבת, אבא אלים והלך רוח? האם קבלתו בתור תלמיד לאומנות הייתה פותרת את העולם מעונשו? האם האלימות שחווה בבית הביאה אותו למסקנות מרחיקות הלכת. האם כמה חיבוקים בילדות היו משנים את ההיסטוריה? האם היטלר היה חלק מדור ואלמלא הוא אז היה קם מטורף אחר? הרי היטלר לא ביצע את הזוועות לבדו? האם רק ההסכם המשפיל בסוף מלחמת העולם הראשונה הביא למלחמת העולם השנייה? האם אנטישמיות היא שונה מכל גזענות אחרת? וכמובן לקינוח האם מותר להשוות את שואת עמנו לשואות אחרות.

 

צריכים להבין שהילדים שדיברו הם נכדים מצד אחד לגרמנים שהתגיירו שהם הורי ומצד שני חצי ממוצא מרוקאי מקזבלנקה וחצי נכדים לניצולי שואה מפולין. דור יפה מעורב כמו שרק בארץ אפשר. דור מפולפל ומעורר תקווה. רבים אומרים שזהו דור שטחי, דור אינסטנט. אני לא מסכימה. דור האינטרנט, דור שחלקו מהפריות של ביציות וזרעים מבנקי זרע וביציות ברחבי העולם, זה דור שחושב במונחים אחרים מאלו שאנחנו גדלנו עליהם ומכיוון שאף אחד מאתנו לא מצא את הדרך האולטימטיבית התקפה לכולנו ללא הבדלי דת צבע, מן הראוי לנו שנשתאה מהדור הגדל לנגד עינינו. הם מתקשרים עם בני דורם בארצות אחרות, אומנם באופן וירטואלי, הם עצמם ערבוב גנטי רב גוני ממה שאי פעם יידע העולם הזה, בשל הגירה ורפואה מודרנית. אולי הם יצליחו לגשר על טמטמת הגבולות והמלחמות ואולי הם מבינים שלא שווה למות למען אידיאולוגיה, אלא אולי ימצאו דרך לחיות למען משהו. לחיות את החיים הקצרים והמופלאים שניתנו לכל אחד מאתנו.

 

בעיני נוח לחשוב שהרוע הוא אצל האחר. שם, אצל האויב. נסיבות חיי והמוצא הגרמני שלי לימדו אותי שהרוע לא נמצא שם הרחק ב"פלנטה אחרת", אלא הוא בתוכנו. הוא חלק מכל אדם ואדם. אנחנו כבני אדם לא מוגנים מהרוע שבתוכנו. אנחנו בעל חיים מאד מסוכן שיכול לעולל דברים איומים לעולם ולבני מינו. הרי כמעט כל פעולה שאנחנו עושים גורמת הרס של עצים, טבע, אוזון וכו'. ברגע שקיבלנו עלינו את הרוע שבתוכנו, זכינו באפשרות לבחור כל רגע מחדש בטוב, באהבה.

עלינו לבחור כל רגע מחדש. כל מעשה שאנחנו עושים יכול להיות מלווה ביצירתיות, חמלה ונטול אירוניה. 

䈀