(מגישה את השיר: עינת וייצמן)

ירושלים, 2014

לשפינוזה

 

גְּנוֹז שִׁירַי וּמִלּוֹתַי

צָרְפֵם יַחְדָּו עִם גְּנִיזוֹת עָבָר,

עִם אָדָם וְחַוָּה

שֶׁל עַם נָע וָנָד,

מִלִּים וְאוֹתִיּוֹת

עַל גַּב שׁוּרוֹת וְדַפִּים,

צְהֻבֵּי זְמָן מְכַלֶּה

 

צָרְפֵם יַחְדָּו, כַּאֲגֻדָּה אַחַת

עִם יְשַׁעְיָהוּ וְזַךְ, יִרְמְיָהוּ וְלַיבּוֹבִיץ

הַעֲלִימֵם,

זֶה לָזֶה בַּזְּמָן,

כִּי עֵת הִיא הַיּוֹם

כִּי עֵת הַשּׁוֹלֵט מִסְתַּתֵּר מֵעֵבֶר,

מִתְחַזֶּה לִמְחוֹקֵק, מִתְחַזֶּה לְמֵגֵן

הַמֵּנִיף אֶת דֶּגֶל הֶחָקִי

שׁוּב וָשׁוּב בְּרוּחוֹת

שִׂנְאָה, מִלְחָמָה.

 

שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת רוֹאוֹת עֵינַי הַזּוֹכְרוֹת,

 

צוֹעֲדֵי חָקִי,

מְנִיפֵי חָקִי,

רוֹעֲמֵי חָקִי,

 

מְרִימֵי נֵס הַדָּם

הַנִּשְׁפָּךְ לְכָל עֵבֶר,

הָרוֹמְסִים, המדמימים, הַמְחַסְּלִים,

הַצּוֹבְעִים בּוֹגְדִים וּמַשְׁתָּ"פִים,

הַגּוֹנְזִים אֶת הַמּוּסָר

אֶת הַדֶּרֶךְ,

אֶת הַחֲלוֹם