(מונולוג)

אני עומד בכיכר, דממה. אני האזרח הקטן. מקשיב בשקיקה לכל מילה היוצאת מפיך.

מילותיך עוטפות אותי בכוונה חדורה. הופכות אותי לחזק. אתה צודק, כל כך צודק, לא עוד יחיו ״האחרים״ במחוזותינו. לא עוד פנים שאינם לבנות יחייכו אליי בבוקר טוב. אנחנו צריכים לנקות את הרחובות. אנחנו צריכים לדאוג שילדינו ישמרו על טוהר הגזע. לא עוד התבוללות. לא עוד חלשים. אני מרים את היד, כולם סביבי שואגים. עיניהם יוקדות באמונה. אנחנו שידענו גלות מהי. בשם דיו הקעקוע, לא עוד. אני שמספר צרוב על בשרי, אותו קיבלתי בזכות אבות. אני שידעתי רעב מהו. בשם דיו הקעקוע אגרש אתכם מכאן ואם לא תרצו ללכת, אשליך אתכם לים ואם לא תרצו לשחות, תטבעו, ואם לא תטבעו, אנתץ את תרבותכם, אחריב את בתי התפילה שלכם. בשם דיו הקעקוע, אשמיד כל אחד מכם, איש, אישה, ילד וטף. אני זוכר את אשר עשה לי עמלק. השנאה ממלאה אותי בשמחה גדולה. אני, שזרעו של אברהם בי. אני, האיש שנצר בית ישי טבוע בי. דם הקודש זורם בי. בשם דיו הקעקוע, אהפוך עורי, אשמח לפקודת רצח. אחסל באופן ממוקד. בשם דיו הקעקוע.

אני עומד בכיכר, כבר לא דממה. אני האזרח הקטן, כבר לא קטן. אני חייל.