(קטעים מעבודת המחקר של טאל לוי, אמנית מופיעה ומטפלת בתנועה, בוגרת תיאטרון החדר. בוחנת את הערך התרפויטי המוסף ב"שיטת אוריין - המעגל הפתוח", בעבודה עם אמנים מופיעים. מנחה: ד"ר אסתר הס, מכללת לסלי, נובמבר 2012)

1.ד. אמפתיה

אוריין (1998) מגדיר בספרו בפרק תחת הכותרת "היכרות ואמפתיה" את המושג "קבלה" כחובה המוטלת על המנחה לקבל כל תגובה של השחקן כאמת, שהיא אפשרות לפעולה דרמטית, כולל ביטוי לחוויות המוגדרות על ידי מגמות חברתיות כגבוליות או כקיצוניות.

גבולות הקבלה אינם כוללים פגיעה בשלומם וברווחתם של השחקן, המנחה והקהל, וכן אינם כוללים כל צורה של פגיעה במקום, שלא תוכננה מראש במסגרת סידורי בטיחות מקובלים. מודגש שלא מדובר בהזדהות הדדית בין המנחה לשחקן. לפיו, המנחה חייב להבין את השחקן, לגלות אמפתיה כלפיו, להיות רגיש לכל שינוי קל בהתנהגותו ולנסות להבין את ההתנהגות החיצונית ומניעיה, להיות רגיש לכל תגובה של השחקן, ולנסות ולהבין גם את מה שהוא חווה בתוך עצמו, שעה שהוא אומר או עושה זאת.

ככלי להגברת רגישות ואמפתיה מוסבר ביצוע "שיקוף" פיזי של המנחה את המונחה, כטכניקה ששגורה אצל שחקנים בגילום דמויות: לעקוב אחר התנהגותו של השחקן, לחקות את תנועתו, הבעת פניו ועוד. הכוונה היא לתנועה מודעת, קלה וזהירה, המנסה להתחקות אחר המניעים הפנימיים של התנהגות השחקן, באמצעות התנועה הפיזית החיצונית שלו.

מרואיינת 2, ס', שהתנסתה בשיטה בגיל ההתבגרות:

"מה שהיה מיוחד שם זה קודם כל האישיות המקבלת של המנחה. השיטה איפשרה דיבור על מי אנחנו, מה אנחנו, על החוויות שלנו וזה איפשר עבודה זורמת יותר ויותר לגיטימציה למה שקורה לך כאדם.  אין לי ספק שהיחסים שלי עם המנחה היו יחסים משמעותיים מאוד, ולאמפתיה בשיטה גם היה מקום נרחב."

מרואיין 3, ר', עו"ס, דרמה-תרפיסט ופסיכותרפיסט יונגיאני:

"תמיד כיף לבוא לשם, זה מקום של קבלה. מקבלים אותך בחום, לא משנה מי את, תמיד יהיה לך מקום. זה נורא יפה. אם בבתי-ספר אחרים למשחק, שגם בהם ניסו להביא אותנו למקומות אמיתיים, אבל דרך טכניקות שלא תמיד עבדו - פה המקום המאפשר, המקום התומך, היה ממש חזק."

(עמ' 52-51, המשך יבוא)