היה לנו שיעור נפלא היום. יש לי קבוצה חדשה
התחיל כמובן ב"מה קורה?"
הם גילו איך לחוש 20 פעימות בגוף - כן! זה משהו שצריך להסביר להם. הם ממש לא מצליחים מהפעם הראשונה. הם חשים בפעימות שלהם רק אחרי שאני נוגעת להם בדופק ביד. וזה מאד מרגש אותם.
עדיין הם עושים "נשימת אנחה" בצורה נורא מצחיקה. אני מאמינה שכמו ילדי השנים הקודמות, גם הם ישתפרו עם הזמן. נורא מצחיק!
עשינו את תרגיל "החפץ".
היה פשוט מרגש מדהים ומהנה להפליא.
כל ילד עלה לבמה, ישב ודיבר. השנה לא צילמתי. לפני שנתיים הצילום יצר קושי והמון ביקורת. הפעם ויתרתי על זה וזה ממש היה הרבה יותר פתוח וחופשי.
היו כמה וכמה דברים שהיו מפתיעים שרציתי לספר לך.
רבים מהילדים ששיחקו "חפץ" לא היו להם חלום או שאיפה. זה נורא הפתיע אותי. האם זהו דור של ילדים בלי חלומות? טוב להם במה שהם והם לא שואפים לדבר, חוץ מילדה אחת שאמרה שאם היא לא הייתה החפץ (לוח) היא הייתה רוצה להיות זמרת. מעניין.
ילדים רבים, כל אחד והחפץ שלו, אמרו שמה שהכי שנוא עליהם זה שמציקים להם ואלימים כלפיהם ושזה מגעיל אותם.
רבים מהם ואני מתכוונת לפחות חצי ממספר הילדים אמרו שאם הם יכולים להיות דבר אחר, הם היו בוחרים להיות תקרה. כי אז לא יגעו בהם.
אחת בחרה להיות ענן, כי אל העננים לא מגיעים אנשים מגעילים שמציקים.
דור של ילדי "אל תיגע בי".
בסוף כמובן שעשינו "מעגל לסיום".
ושיהיו לנו ימים טובים, אמן.
נ.ב. התקשרה אלי אחת האימהות לומר תודה ושהילדה שלה אמרה שהיה לה מדהים.
עשה לי נורא כיף.
כיף לי לעבוד בשיטה. כיף לראות איך זה פותח ומגדיל את הילדים וגם נורא כיף לי איך באמצעות השיטה אני מתפתחת כמנחה.
איריס הרפז
