(קטעים מעבודת המחקר של טאל לוי, אמנית מופיעה ומטפלת בתנועה, בוגרת תיאטרון החדר. טאל בוחנת את הערך התרפויטי המוסף ב"שיטת אוריין - המעגל הפתוח", בעבודה עם אמנים מופיעים. מנחה: ד"ר אסתר הס, מכללת לסלי, נובמבר 2012)

"אב-טיפוס"

לפי אוריין (1998) "אב-טיפוס" הוא תבנית התנהגות שנוסתה בעבר, כאמצעי להתמודדות עם מצבי לחץ, וכיוון שנמצאה מוצלחת, היא משוחזרת לעיתים במצבים דומים, או גם כדי לקבל חיזוק חיובי מהסביבה.

היוצר מגדיר לעצמו אב-טיפוס במילת קוד אישית אחת, כמו: הילד, התוקפן, הסקסי, הרך, האינטלקטואל, הליצן ועוד. תבנית התנהגות זו היא גם כלי עזר לטיפול בקונפליקט אישי ובין-אישי, והיא מעוצבת כדגם התנהגות קבוע, או כתגובה מותנית. במהלך היצירה "אב-טיפוס" הוא נוח, קל לשימוש ופורק אנרגיה מעוכבת, ועל כן הוא משמש כאחד משלושה אמצעים לטיפול במצבי התנגדות שהם: המחשה, אב-טיפוס והיסטוריה.

מרואיין 9, א':

"מאוד אהבתי שהוא עשה את העבודה עם אב-טיפוס ואנשים אחרים אמרו לי להציג את אבות הטיפוס שהם ראו בי. זאת הייתה עבודה מצחיקה ומאוד נכונה."

(עמ' 59, המשך יבוא)