הצטרפו לאיגרת השבועית

"שיטת אוריין מוציאה לאור את האדם שבאמן!" (גבריאל דגן, פסיכולוג)


ביום שני, 6.9.2010, התקיימה בתיאטרון הסמטה ביפו הצגת "מונודיא 2010", ערב מונולוגים-דיאלוגים, שכתבו וביימו חברי קבוצת המנחים, מחזור 13, וביצעו חברי קבוצת המשחק של תיאטרון החדר, מחזור 57. הנושא המרכזי של הערב: "חוויה מקומית", קטעים שמתייחסים אל הזמן והמקום שבו אנו חיים. הרצף מתחבר לתמונת פסיפס מקומית אקטואלית. הערב החל ברצף חימום שביצעו השחקנים בנוכחות הקהל. לאחר מכן החל רצף הקטעים. בשבועות הקרובים אנו מביאים, בכל פעם קטע מתוך הערב.

 

7. מדוושות

כתיבה ובימוי: אדרה שפיגל

ביצוע: רחל - איריס חן, אפרת - דניאלה נובינסקי.

(מכון כושר. שתי נשים מדוושות. רחל מבוגרת יותר. אפרת צעירה אנרגטית שופעת חן)

 

רחל: מה קורה חמודה? לא ראיתי אותך יובלות, עבודה חדשה? חבר חדש, הא?

 

אפרת: דווקא לא, רק קצת חולה, שפעת וכאלה.

 

רחל: נו טוב, העיקר שעכשיו את בסדר, אצלי כולם חולים, בעלי, הילדים, תקופה כזאת. אם כבר מדברים, שמעתי ששלומית עוברת ניתוח בשבוע הבא.

 

אפרת: איזה ניתוח?

 

רחל: הרמת-עפעפיים, נו טוב, אחרי הפילינג-העמוק והשאיבה, היא פשוט חייבת. האמת? זה נראֶה נורא, לא טבעי, עור לבן, חלק כזה, כמו שעוונית, ממש לא הייתי עושה, את לא חושבת?

 

אפרת: אני לא...

 

רחל: טוב, עם העור הנפלא שלך, הא, גם שמעתי שמאז הפילינג היא לא מפסיקה להסתכל על עצמה במראה, היא סיפרה שבחורים צעירים מתחילים איתה, בחורים בגיל שלך!  את מתארת לעצמך? מסכן בעלה, גם ככה מדברים על זה שהוא די סמרטוט בבית, יעקוב תלך לפה, יעקוב תעמוד שם, יעקוב תביא לי, תעשה לי. אז עכשיו לכי תדעי . שמעת שגיל המדריך החדש, יש לו איזה עניין עם חווה? איך היא לא מתביישת! בעלה נפטר רק לפני חודשיים, המיטה עוד חמה איך שאומרים, לא?!  אוי, התרגילים האלה הורגים אותי, אוח,  הגב שלי הורג אותי, אז אולי אני אתחיל להגיע גם ליוגה, מה את אומרת?!

 

אפרת: אני...

 

רחל: את הולכת קבוע לא?! זה עוזר לך? אני לא מתחברת לזה, אין לי עצבים לכל ה"שנטי" הזה, לשבת כמו פוסטמה עם עיניים עצומות, נשימות, נשימות. לא נראה לי. יש לי קוצים בתחת, אבל אומרים שזה שומר על עור הפנים, מה הקשר?  שירה, זו מהמועצה באמת נראית טוב לאחרונה, והיא אומרת שזה בגלל היוגה, לדעתי, זה בגלל המורה ליוגה. לא שמת לב שמשהו קורה שם? איך הוא מתקן לה ועוזר לה במתיחת ה"תאומים", הגב התחתון, מתקן לה אלק! טוב, את עוד צעירה מדי כדי להבחין בדברים כאלה, אבל כדאי שתדעי שנשים יכולות להיות ביצ'יות לא קטנות. את יודעת, חשבתי בזמן האחרון, התחיל נורא להפריע לי המדלדל, זה, נו, הווילונות. גואל נפש, לא? חכי שתהיי בגילי שיישרף לך התחת, ובכלל, אני לא מבינה מה יש לך לחפש כאן, עם גופה כמו שלך, אני לא הייתי דורכת במקום הזה, מזיעים-מזיעים וכלום לא זז. מה, כבר נגמר הזמן?  (קמה והולכת) את באה לשבת קצת בארומה? נזמין איזה מאפה? סנדוויץ'?  נתחלק חצי-חצי? נדבר קצת, תספרי לי מה קורה איתך, מה את אומרת, בא לך?

 

אפרת: אולי בפעם אחרת...

לאיגרת השבועית של 2010 . 11 . 4