(ארכיון תיאטרון החדר, 2007-8)

לא מדובר במפלגות, בממשלות או בבתי נבחרים. מדובר בתרבות.

אירוע: קואליציוני ואופוזיציוני - פרק 1 מתוך 7

האיגרת השבועית של תיאטרון החדר, 01.11.07

(גרסה מעודכנת ע"פ ספר "המעגל הפתוח", מילון, עמודים 356-357)

אירוע הוא תופעה חברתית או נמצא בזיקה לחברה. כל אירוע הוא פוליטי מעצם היותו מתקיים בתוך הפוליס: החברה, המדינה, העיר, העם, הקיבוץ האתני וכד'. לכן הוא עשוי להתייחס אליהם ככלל, או אל פרטים בתוכם, באורח ישיר או עקיף. אירוע יוצר זיקה לתנאים הכלכליים והתרבותיים המתקיימים בפוליס בזמן נתון, ומסווג על פי מגמתו הפוליטית. הוא יכול להיות קואליציוני או אופוזיציוני. עקב זאת יסווג גם יוצרו של האירוע כיוצר קואליציוני או אופוזיציוני.

להלן אפיונים אחדים לזיהוי אירוע קואליציוני ואירוע אופוזיציוני:

אירוע קואליציוני                                    אירוע אופוזיציוני

1. בידור.                                               1. אמנות.

2. שואף לשמר סדר קיים.                      2. שואף לערער על סדר קיים.

3. שואף לשמר צורה ותוכן.                    3. שואף לחדש בצורה ובתוכן.

4. עונה לרצון הרוב בקהל.                     4. עונה לרצון מיעוט בקהל.

5. משחזר ידע קיים.                               5. מלמד דבר חדש.

6. נותן עדיפות לצורכי החברה               6. נותן עדיפות לצורכי היוצר

    על פני צורכי היוצר.                               בזיקה לחברה.

7. נתמך, באופן מלא או חלקי,               7. עצמאי, עם תמיכה מקרית

    ע"י מרכזי כוח פוליטיים.                         של גופים אופוזיציוניים.

הבחנות אלו הולמות כל צורה ידועה של תרבות (תיאטרון, אופרה, קולנוע, טלוויזיה, וכד'), וכל סגנון ידוע (קומדיה, טרגדיה, פארסה, וכד'). בין אירוע קואליציוני לאופוזיציוני מתקיימים יחסים דיאלקטיים, ושניהם מתקיימים בזיקה לחברה שבתוכה הם פועלים. בתוך האירוע הקואליציוני עשויות להשתלב אמירות חתרניות, הנוגדות את אופיו הקואליציוני, אך אין בכך כדי לשנות את הגדרתו הכוללת כקואליציוני. אירוע קואליציוני יכול להיות מוגדר כבעל תזה חברתית, ואז יוגדר האירוע האופוזיציוני כאנטי-תזה. לאורך זמן נוצרת, בתהליך דיאלקטי, סינתזה מתוך שניהם. האירוע האופוזיציוני מתמזג עם הקואליציוני, ונוצר אירוע קואליציוני חדש, שהוא מזיגה של שניהם. כריאקציה לכך נוצר אירוע אופוזיציוני חדש. הגדרת האירוע היא זמנית ומקומית, כלומר, עשויה להשתנות מאדם לאדם, ואצל כל אדם יכולים לחיות בכפיפה אחת תווים קואליציוניים ואופוזיציוניים. ההגדרה מתאימה ליחסי הגומלין שבין מרכיבי התרבות במקום ובזמן נתונים.

(אוריין אמיר, "המעגל הפתוח" ספרית פועלים, 1998, עמוד 356-357, גרסה מעודכנת)

(הקטעים הבאים הם מתוך הקובץ "פרשת השבוע", המשמש כפתיח לדיון במסגרת פגישות "המליאה" של תיאטרון החדר. הערות השוליים הוצאו כדי להקל על הקריאה)

6. תולדֹת: בראשית כ"ה 19 - כ"ח 9

"ואלה תולדות יצחק בן אברהם...".

יצחק בן ארבעים שנה בקחתו לאישה את רבקה בת-בתואל הארמי. הם מולידים את עשיו ואת יעקב.

"ויתרוצצו הבנים בקרבה":

רבקה אשת יצחק הרה ללדת, ובשלוש מילים אלו מתאר המקרא חוויה קיומית מורכבת. שלוש מילים שהפכו למטבע-לשון נפוצה בתיאורי מהומה ומבוכה, בלבול וקטטה, באדם או בחברה. האל מודיע לרבקה כי בניה ילחמו ביניהם כל חייהם. ראיה לכך: כבר בבטן אמם היו מתרוצצים, מנהלים דיונים על מי ייצא ראשון מבטן אמו, כיצד ראוי לו לאדם לפרנס את עצמו ואת בני ביתו, או מהי תפיסת העולם אשר ראוי לו לאדם לאמץ לעצמו לאחר היציאה מהרחם, ושאר עניינים העשויים להעסיק את המתרוצצים בבטן או על פני האדמה. עשיו יוצא ראשון לאור עולם, ומרגע זה הוא מוגדר בכור, ויעקב יוצא מיד אחריו, אוחז בעקב עשיו. עשיו הבכור יהיה איש המעשה. יעקב יהיה יושב אוהלים והצופה באירועים.

התפיסה המקראית ביסודה אינה פסיכולוגית אלא מיתולוגית. הסיפור המקראי משועבד לרעיון ההיסטורי של תקומת החברה המונותיאיסטית. כלל הוא בתורה שדווקא הצעיר בבנים זוכה בבכורה. בזה גם ניכרת כוונתו של המקרא לרמז על עצמו. תורת העברים, שעם הופעתה במזרח התיכון הייתה הצעירה מבין התורות שהיו קיימות בזמנה, מעידה על עצמה שלמרות צעירותה, היא זו שתירש את מקומן של התורות הוותיקות ממנה. מכאן: זה גורלו של העם העברי: עם צעיר שיזכה בבכורה בין העמים. תפיסה שבמקרים רבים הפכה לרועץ ליהודים, בין אם היו נחשבים למיעוט בתוך החברה ובין כאשר הפכו לעם בעל ארץ משלו...

ביום שני, 6.9.2010, התקיימה בתיאטרון הסמטה ביפו הצגת "מונודיא 2010", ערב מונולוגים-דיאלוגים, שכתבו וביימו חברי קבוצת המנחים, מחזור 13, וביצעו חברי קבוצת המשחק של תיאטרון החדר, מחזור 57. הנושא המרכזי של הערב: "חוויה מקומית", קטעים שמתייחסים אל הזמן והמקום שבו אנו חיים. הרצף מתחבר לתמונת פסיפס מקומית אקטואלית. הערב החל ברצף חימום שביצעו השחקנים בנוכחות הקהל. לאחר מכן החל רצף הקטעים. בשבועות הקרובים אנו מביאים, בכל פעם קטע מתוך הערב.

7. מדוושות

כתיבה ובימוי: אדרה שפיגל

ביצוע: רחל - איריס חן, אפרת - דניאלה נובינסקי.

(מכון כושר. שתי נשים מדוושות. רחל מבוגרת יותר. אפרת צעירה אנרגטית שופעת חן)

רחל: מה קורה חמודה? לא ראיתי אותך יובלות, עבודה חדשה? חבר חדש, הא?

אפרת: דווקא לא, רק קצת חולה, שפעת וכאלה.

רחל: נו טוב, העיקר שעכשיו את בסדר, אצלי כולם חולים, בעלי, הילדים, תקופה כזאת. אם כבר מדברים, שמעתי ששלומית עוברת ניתוח בשבוע הבא.

אפרת: איזה ניתוח?

רחל: הרמת-עפעפיים, נו טוב, אחרי הפילינג-העמוק והשאיבה, היא פשוט חייבת. האמת? זה נראֶה נורא, לא טבעי, עור לבן, חלק כזה, כמו שעוונית, ממש לא הייתי עושה, את לא חושבת?

אפרת: אני לא...

רחל: טוב, עם העור הנפלא שלך, הא, גם שמעתי שמאז הפילינג היא לא מפסיקה להסתכל על עצמה במראה, היא סיפרה שבחורים צעירים מתחילים איתה, בחורים בגיל שלך!  את מתארת לעצמך? מסכן בעלה, גם ככה מדברים על זה שהוא די סמרטוט בבית, יעקוב תלך לפה, יעקוב תעמוד שם, יעקוב תביא לי, תעשה לי. אז עכשיו לכי תדעי . שמעת שגיל המדריך החדש, יש לו איזה עניין עם חווה? איך היא לא מתביישת! בעלה נפטר רק לפני חודשיים, המיטה עוד חמה איך שאומרים, לא?!  אוי, התרגילים האלה הורגים אותי, אוח,  הגב שלי הורג אותי, אז אולי אני אתחיל להגיע גם ליוגה, מה את אומרת?!

אפרת: אני...

רחל: את הולכת קבוע לא?! זה עוזר לך? אני לא מתחברת לזה, אין לי עצבים לכל ה"שנטי" הזה, לשבת כמו פוסטמה עם עיניים עצומות, נשימות, נשימות. לא נראה לי. יש לי קוצים בתחת, אבל אומרים שזה שומר על עור הפנים, מה הקשר?  שירה, זו מהמועצה באמת נראית טוב לאחרונה, והיא אומרת שזה בגלל היוגה, לדעתי, זה בגלל המורה ליוגה. לא שמת לב שמשהו קורה שם? איך הוא מתקן לה ועוזר לה במתיחת ה"תאומים", הגב התחתון, מתקן לה אלק! טוב, את עוד צעירה מדי כדי להבחין בדברים כאלה, אבל כדאי שתדעי שנשים יכולות להיות ביצ'יות לא קטנות. את יודעת, חשבתי בזמן האחרון, התחיל נורא להפריע לי המדלדל, זה, נו, הווילונות. גואל נפש, לא? חכי שתהיי בגילי שיישרף לך התחת, ובכלל, אני לא מבינה מה יש לך לחפש כאן, עם גופה כמו שלך, אני לא הייתי דורכת במקום הזה, מזיעים-מזיעים וכלום לא זז. מה, כבר נגמר הזמן?  (קמה והולכת) את באה לשבת קצת בארומה? נזמין איזה מאפה? סנדוויץ'?  נתחלק חצי-חצי? נדבר קצת, תספרי לי מה קורה איתך, מה את אומרת, בא לך?

אפרת: אולי בפעם אחרת...

בס"ד

ביום ג', כז תשרי, תשע"א, 5.10.2010, התקיים בתיאטרון החדר ערב מונולוגים-דיאלוגים: מונודיא 2010 - "עד שתחפץ". (הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַים בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ: שיר השירים ב, 7).

במהלך שנת תש"ע, 2009-2010, התקיים בתיאטרון החדר קורס משחק שנתי לגברים שומרי מצוות. במהלך הלימודים כתבו חברי הקבוצה קטעים שנאספו לערב הזה. הקטעים נותנים ביטוי לרחשי לבו של אדם מאמין, לאורח החיים הדתי וללבטים הכרוכים בו, לספק ולאמונה. השתתפו: איתן כהן, חיים גודינגר-גורן, נתנאל קראוס, ערן לשם, שמוליק צור. במהלך השבועות הקרובים נביא קטעים מערב זה.

5. אור וכלי

כתבו ומבצעים: איתן כהן (אור), שמוליק צור (כלי).

כ: שלום אדוני, אתה יכול בבקשה להפסיק. אני מתכונן לפגישה.

א: גם אני בתור, אני...

כ: למתי?

א: למתי שיעלה ברצונו.

כ: נעים מאוד.

א: אור.

כ: למתי אתה?

א: זמן זה לא הצד החזק שלי, מה שמך?

כ: כלי כליבוביץ'.

א: כלי?

כ: כליבוביץ'.

א: נעים מאד, אור

כ: אור? לא טוב לי שאתה כאן.

א: לא טוב? למה?

כ: אתה כל הזמן בתזוזה, אין לך גבולות.

א: אבל אני אור וזו בדיוק הסיבה שאני מעליך.

כ: בלעדיי לא היית כלום.

א: מה יש לך במזוודה?

כ: הכול.

א: בלי המזוודה אתה לא כלום.

כ: מה זאת אומרת לא כלום? אני כלי. כל החיים שלי נמצאים כאן במזוודה, מסודרים מתויקים, וזה מה שעושה את החיים שלי חיים, זה מה שמגן עלי.

א: אין לך חיים משלך. אתה עושה רק מה שאומרים לך.

כ: נכון! כלומר, פחות או יותר. אבל יש לי בטחון בחיים. יש לי כלים. בלי כלים אתה לא קיים.

א: טעמת פעם מילק-שייק בלי טעם?

כ: לא אוכל מילק-שייק. רק בריא. קינואה אכלת?

א: יש עיקר ויש טפל.

כ: טפיל!

א: אני חי! אני אור. תביט על עצמך. תראה איך אתה לחוץ.

(אור לוחץ בשתי ידיו על כתפיו של כלי כאילו עושה לו עיסוי)

כ: אל תיגע בחולצה. היא מגוהצת.

א: לרקוד אתה יודע?

כ: לרקוד? בשביל מה זה טוב?

א: היית פעם בחיים שלך שמח? הצלחת פעם בחיים שלך להתעלות מעל הקרקע, להיות משוחרר לגמרי?

כ: לא רוצה משוחרר. רוצה מסודר.

א: בוא לרקוד איתי (אור מרקיד את כלי).

כ: רגע אחד! בוא נירגע שנינו. אחר כך אתה תלך קצת לאחור ואני אלך קצת קדימה וככה יהיה קצת סדר בעולם.

א: כמה שתלך אחורה, תמיד תגיע אל האור.

כ: אני תמיד הולך קדימה לא אחורה.

א: אנחנו מוקפים באור מכול הצדדים, הוא פשוט בתוכנו. תביט בו.

כ: לא יכול. פשוט לא יכול. העולם הוא מוגבל ואתה מוכרח לקבל את העובדה הזאת.

א: העולם הוא מוגבל כי ככה החלטת.  

כ: אני אולי מוגבל אבל אני יודע מה אני רואה. אתה רואה את הפנס הזה? תביט, תביט בפנס. מלא אור, נכון? מסנוור, נכון? אי אפשר לראות כלום! אתה רואה? אי אפשר לחיות רק באור.

א: נכון שאני צריך אותך אבל אתה רק... רק כלי, אתה רק עוזר לי לבוא לידי ביטוי.

כ: אני לא יכול ללא גבולות.

א: הסתכלת פעם על הים. איפה הוא נגמר? באין סוף.

כ: תסתכל על החוף? הוא הגבול של הים. מתי כבר יקראו לנו?

א: יקראו כשיקראו. לי זה לא משנה. אני פשוט קיים.

כ: מתי כבר יקראו לנו?

חיבור חשוב ביותר על היוצר נסים אלוני. ספר מרתק, מצחיק, עצוב, מכיל תובנות מפתיעות וגילויים חדשים. ספר לימוד על אדם ותקופה. באיגרת השבועית אנו מביאים קטעים מתוך הספר (ללא הערות השוליים).

פרק שני: "המלחמה הרגה אותו" (המשך)

אלוני שלאחר המלחמה מרגיש נתק בין כוונת המוח לבין תוצאת המילים. הוא מייחס את הכשל שנולד במלחמה, להתרסקות המילים הגבוהות, אותן מילים על מוסר שהשמיעו מחנכים ומנהיגים: "לא סיפרו באוזנינו כי עתידים אנו לאכול איש את רעהו חיים. אניני הטעם"... הוא כותב בסיפור ארבעה אנשים.

בסתיו 1949 תקף אלוני בשני מאמרים את הסופרים שלא לחמו ולא טרחו אפילו לבקר אצל החטיבות הלוחמות, אבל מיהרו לבנות מיתוסים הרואיים לפי טעם ההמון. "דגיגי רקק שטים באין מפריע בגיגיות דלוחות", העליב את כתבני המלחמה האלה, ועוד כתב: "במשך השנתיים האחרונות הייתה מלחמה ממש, והיו חיילים, והיו הרוגים ממש, והדבר חורג כבר ממסגרת סרט אמריקני שבו טוראי חצוף אחד מתגלה בסופו של דבר כגיבור לאומי משובח". הגבורות הנפלאות של הסופרים המציצנים-מרחוק נתפרו לפי מידת "רוחם ולרצונם של האזרחים הקטנים והטובים". 

כעבור חודש, חמתו של אלוני שוב בערה. הוא תקף בעוד מאמר, "דברים שלא נכתבו בעיתון היומי", ובו לעג לאחיזת העיניים הגרנדיוזית. העיתונים הגדירו פעולה שבה השתתף, כיבוש משטרת עיראק-סואידן, כ"ניצחון נפלא, ניצחון מזהיר". אלוני מתאר את ה"ניצחון" בתקריב ריאליסטי אירוני: אבל והלם, עצב ודיכאון לאחר ספירת ההרוגים, החרדה לפצועים (ביניהם אחד שהתחרש ואחד שדעתו השתבשה), זיהוי ההרוגים, פניהם וגופותיהם התפוחים.

גם בשנים מאוחרות יותר עוררו בו משה שמיר וס. יזהר רתיעה ממש. הפאתוס והאלהת הלוחם של משה שמיר שלא לחם, שצף המילים הבוטח של ס. יזהר שהיה קצין מודיעין במלחמת העצמאות ונעשה אחר כך איש פוליטי של בן-גוריון וחבר כנסת מטעם מפא"י מ-1948. יזהר היה כבר סופר מוכר בימי מלחמת העצמאות, והשלטון הבן-גוריוני לא נטה לגייס סופרים כדי לא לסכן את חייהם, וגם על כך נטר אלוני ליזהר. 

(המשך יבוא)

1. מכתב תודה

(סיפור אמיתי שסיפר הפסיכיאטר א. בכנס באוניברסיטת תל-אביב)

המכתב היה קצר מאוד, שתי שורות אורכו, והיה כתוב בכתב יד ברוסית. מנהל בית החולים הפסיכיאטרי קרא לאחראית על הנהלת החשבונות וביקש ממנה לתרגם את המכתב. האחראית קראה את המכתב, האדימה כולה, ואמרה "זה מכתב תודה".

"אם כך", אמר מנהל בית החולים, "אני מעוניין עוד יותר שתתרגמי לי אותו".

"לא אתרגם!", אמרה בנחישות האחראית. "זה יביך אותך".

"אני מתעקש", אמר המנהל.

לאחר שידולים מרובים הסכימה האחראית לומר שכתוב שם "תודה רבה לטיפולו המסור של הרופא מ', שעיסה לי את הזין והאשכים וריפא אותי ממחלתי".

המנהל ביקש בדיסקרטיות שיביאו לפניו את תיקו של החולה. הוא צילם אותו, חתם את המעטפה, טמן אותה בכספת, וקרא למנהל המחלקה. מנהל המחלקה הסביר שלחולה הייתה דלקת באשכים והיה צורך למרוח לו אנטיביוטיקה.

מנהל בית החולים ביקש שיראה לו היכן הדבר כתוב בתיק. אכן בשורות קטנות בכתב צפוף, צוין הדבר. אלא שבהעתק שצילם לעצמו מנהל בית החולים בטרם קרא למנהל המחלקה, לא הופיעו השורות הללו.

הרופא המסור מ' הושעה מעבודתו. הוא עומת עם החשדות והוגשה נגדו תלונה במשטרה.

בבית החולים החלה סערה. המנהל הואשם, גם על ידי סגנו כי הוא שונא בני עדה מסוימת.

מה שהחריף את הסיפור עוד יותר, שמ' חדר לבית החולים, תלה את עצמו, והותיר מכתב בו הוא טוען שהוא חף מפשע.

המנהל ביצע את כל חובותיו כלפי מ', אפילו שבהלווייתו של הרופא, קיללו אותו בני המשפחה מאחורי גבו והצוות הרפואי הפגין את חוסר שביעות רצונו. ברבות הימים אמרה אשתו של מ' למנהל, כי מ' עשה את אותם הדברים גם בחו"ל ושם לא נענש.

--------------

2. מן העיתונות

בעל שילם לאשתו 150 ש"ח בכל פעם שקיימו יחסי מין.

עד הגירושין הצטברו בקופת החיסכון 150,000 ש"ח. כעת הבעל דורש מחצית מהסכום.

לו רק היה הסכם כזה בינינו לבין המדינה, שהייתה שמה כסף בצד בכל פעם שהייתה דופקת אותנו. בעצם יש מוסד כזה. קוראים לו הביטוח הלאומי וגם במקרה הזה המדינה דורשת נתחים מהסכום.

שִׁיר לָכוּד  

בָּעֵשֶׂב הַלַּחְלוּחִי, בְּזַהֲרוּר טִפָּה.

מֶטְרוֹנוֹם נוֹקֵשׁ

בִּפְתָחָיו

שׁוּב וָשׁוּב.

אתם מתבקשים להתנסות

באמנות ההצלה.

צריך להיות אמיתיים

באמנות ההצלה.

אין צורך בניסיון קודם

או טכניקה,

אין צורך להיות יפים,

צריך להוריד נעליים

בין כה וכה לא תצטרכו

אותם עוד.

תארו לכם שאתם בדרך הסופנית,

מובלים לרכבות, מוכנסים לכבשן,

מפרפרים בגסיסה

בבקשה, כל אחד בקצב שלו

בלי הגזמה

בבקשה.

(מתוך: דו"ח קצר)

טאקי מדבר ברקע

קצת לפני ארוחת ערב

יום חורפי

ירד כאן גשם

עד לפני שעה

עכשיו השמש

מפציעה

מרק אומר

שאם השמים אדומים

Tomorrow will be fine

שקיעה.

לעולם  לא  תדעי

המדרגות  כבר  חלפו

הקולות  בראשך  זעקו

דרור, דרור

צחוקו  של  היער  נמוג 

בשאון  רכבות  ואוטובוסים

והדרך  עודנה  ארוכה

מהתחתית  למרכז

עוד  שעה  קלה

עם  כוס  תה  ועוגייה

תלכי  כמו  הגברת  שפעם  כולם ידעו 

אַשְׁרֵי הוּא זֶה הָאוֹהֵב אֶת עַצְמוֹ

וַדַּאי הָאֲחֵרִים לֹא אוֹהֲבִים אוֹתוֹ

שֶׁכֵּן הוּא מְדֻשָּׁן עֹנֶג וּמְאֹהָב בְּעַצְמוֹ

אָז לָמָּה לַעֲזָאזֵל אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לֶאֱהֹב אוֹתוֹ

נָכוֹן, אָנוּ לֹא כָּל כָּךְ אוֹהֲבִים אֶת עַצְמֵנוּ

אֲבָל הוּא, הוּא הַלָּז אֲשֶׁר מְאֹהָב בְּעַצְמוֹ

וַאֲנַחְנוּ הָעֲנָוִים שֶׁאֵינָם מְסֻגָּלִים לִסְבֹּל אוֹתוֹ

מְדֻשָּׁן עֹנֶג שֶׁכְּמוֹתוֹ

בַּהֲנָאָה גְּלוּיָה הָיִינוּ שְׂמֵחִים לַחְבֹּט בּוֹ

וְהוּא עֲדַיִן הָיָה נִשְׁאָר מְאֹהָב בְּעַצְמוֹ

כָּל כָּךְ מְרֻכָּז בְּעַצְמוֹ

דָּבָר לֹא יְזִיזוֹ מֵאַהֲבָתוֹ לְעַצְמוֹ

לָמָּה זֶה מַגִּיעַ לָנוּ

אֶחָד כָּזֶה שֶׁיִּהְיֶה תָּקוּעַ כָּךְ בֵּינֵינוּ

מַה יֵּשׁ לוֹ שֶׁאֵין לָנוּ

אֲנַחְנוּ, עַנְוָתֵנוּ הוֹלֶכֶת לְפָנֵינוּ

וְהוּא, אַהֲבָתוֹ לְעַצְמוֹ־בּוּשָׁתוֹ

בשירותים לא רק קוראים. בשירותים של בית חולים מאיר איה מתבוננת בגוף המתגלה ומרימה מעט את החולצה:אפילו אם ארזה ואתחטב בין הדוגמניות בפרסומת של סטודיו סי , לא אשוב להיות בת 18.

בת 18? אז הייתי הכי יפה והכי לא יודעת את זה. בעצם אני רוצה כמו בת שמונה. להיות רזה כמו בת שמונה, בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. "איזה יופי, איזה? יו לה, יו לה, יו לה, לה, לה, לה, לה לה לה". כמו לאמה, היה לאיה תור מוזהב, חמש שנים שבהן אמנם לא הייתה גבירה על מרבדי יזע בעלה, אבל הייתה יפה ויודעת. כאילו.

איזון הוא לא מצב אידיאלי, חושבת איה. כך גרסו היוונים הקדמונים והנאוקלסיציסטים הצרפתיים שניסו לחקותם, שפרופסור צרפתי גאה קרה להם קלסיציסטים. איזון מצב זמני, אשליה, ראשית הקטסטרופה שממנה גולשים במורד חול החיים.

פעם חלמה עליה ועל ניבה, מטפסות במעלה גבעות חול לבנות צחות, כאותו לובן שרואים ב"אפילוג" הסרט "קאוס", כשמשתלבים אהבה ראשונה, התבגרות ושחרור ראשון של הנשיות בעידוד האם בתמונה המראה את הנערה, אמו של פירנדלו בנעוריה, לבושת לבנים בנוסח המאה התשע עשרה, מטפסת אל ראש הר חול לבן ובהגיע לפסגה היא מביטה על הכחול הנוצץ שמתחתיה, פושטת ידיה כמתכוננת לעוף או לצלול במעוף שהוליד את פירנדלו ואת האחים טוויאני כאחד וגם את שתיהן, ניבה ואיה, מדשדשות בחול החלומי וניבה משיגה אותי, חשבה איה כשרשמה את החלום במחברת שהניחה לידה ללכידת ישויות חומקות מחלומות ומחשבות.

טבעה הצוען של איה מעדיף לרדוף רוח מאשר על אדמתו לנוח. למרות חלומה אינה אוהבת חול ומגע של אדמה. צמחים הם לה חוויה אסתטית, כמו הציפורים, והיא מתענה מאד על שאינה יודעת שמות ומתרגלת בצייתנות את מעט שמותיהם שלמדה בעמל ובניגוד לאדם הראשון לא תמיד בטוחה בסמכותה בגן העדן שלה.

"זה ברוש, זה אורן, אורן אשוחי" לימדה לילדיה בטיולים האינסופיים בעגלה וברגל. עם ילדים וכלבה אפשר לטייל לנצח. "לבלות את החיים באוטובוסים", כפי שכתבה בעידן המשוררי שלה. הילדים גדלו, הכלבה מתה ומהאוטובוסים תמיד יורידו אותה לסוף החמלה והרחמים והכובד הבלתי נדלה, המניח אותה בסופי הדרכים על מיטתה כאבן, וממתן את טיבעה הצוען.

לאזדרכת יש פרות צהובים ופריחה תכולה לא מותאמת, אמרה לניבה, שהתאימה את התפרחת האביבית של האזדרכת לפרות החורף שלה. ניבה, צליינית נאמנה ודבורה חסרת עוקץ, לא רודה בדרכה, רודה אך מעט מפריחה תכלכלה, ורדרדה כפניה יקרינו בשיא שפעתה הניגר.

איה, קשה לה לטבול את ידיה באדמה תחוחה. היא אוהבת צלילי מילים, אדמה תחוחה וכותבת משפטים פיוטיים כמו: "אדמה שחורה תחת ציפורני בוערת" כשהיא משתכרת מריחה גם הלא מילולי של האדמה. רגב רגבים, תלם, שדה-קוצים. יש לאיה חוש ריח, חוש שמע, סובייקטיבי, מהמישוש היא נרתעת ולכן אינה גננית כגרטשן שכנתה הצמודה, המנסה שוב ושוב להרביץ בה תורת הגן.

אבל איה אוהבת למשש את בני שיחה, טפיחה על שכם, מגע נמהר בשיער, אפילו צ'פחה על הטוסיק, לפעמים זה סיבך אותה, כשהצ'פחות לא הובנו כהלכה ובבית ספר במעלה אפרים הלשינה עליה מורה עמיתה שהיא נוגעת בה: "פשוט תפסיקי לגעת באנשים" אמר לה דב, היועץ הבית ספרי, לפניו התלוננה יפה.

ובהיותה לבד היא פוחדת לפעמים אפילו ממגע של מים, מתקשה לרחוץ ידיים, פנים, שיער, רגליים, שדיים, גב. לא כל יום מתבוננת בעצמה במראה, רק בימי הסרטים, כמו הסרטים מימי ילדותה. הסרטים שעטרו את השער הפלומתי אשר לה, סרטי משי נוצצים מרשרשים תכולים, לבנים.

פעם זכתה בפרס בזכות אורך שערה בעת טקס הסירוק הכללי של הבוקר באחד מבתי ההבראה הקומוניסטיים הרבים שבהם שוכנה. גולת הכותרת של הטקס היו הסרטים מהצרור המרהיב והמגוון שניתן לכל ילדה. איה זכתה בסרט היפה ביותר, סרט משי נדיר מעין כמוהו, משובץ בשלל צבעים, סרט הסרטים, שהמטפלות שבצו בפלומת שערה הארוך, גחמת לב אם, בקצה צמה דקה ארוכה נכרכת לראשה וסרט הפרס בקצות ציציתה. עד היום רואים אותו בתצלום בית ההבראה. ילדה נבוכה ליד שולחן משחקים גדול וידיה שטוחות על שולחן צעצוע ששני כסאות מוצבים לידו. קחו משחקים, ילדות, מצלמים בשביל המפלגה! ואיה איטית גם היום תפסה למען המפלגה, לא רובה, לא בובה, רק סתם שולחן קטן תכלכל ושני כסאות.

"רצח" - הטקס האלטרנטיבי ליום הזיכרון לרצח רבין

מפיק ועורך: אבישי מתיה

צוותא, 29.10.2010

צילם וערך: נתי אורנן

1. נתי אורנן: נאום רבין

http://www.youtube.com/watch?v=K1c9WPqfIH0
2. אמיר אוריין: אבי, רבין

http://www.youtube.com/watch?v=IfEkFDDLUwE

3. גם כאן: http://www.youtube.com/watch?v=uGhIpPAU-6M

--------------------

לכל פרקי "יום בחייו"

רק טוב,
בברכה, נתי אורנן
www.ornanati.com

טיול לילי הוא זמן טוב להרהור וכרסום רגוע. יש פנאי לחקור בנחת את מצבת כוח הכלבים שעברו ברחוב לאחרונה והשאירו את הסימנים שלהם בפינות הבתים. זיהום האוויר מציק פחות ורק אם עוברת מכונית מאחרת בנשף, אני נשנק לרגע. נראה שלעולם לא אתרגל לריח הבנזין השרוף.

ואז, לילה אחד השבוע, בעוד אני נושא את אפי לניחוח הבא, ראיתי שתי דמויות אפלות בפינת רחוב הרב קוק ורחוב הכובשים. שני גברים, שניהם לבושים שחור וגם הכיפות לראשיהם שחורות. אחד נמוך ורזה ואחד גבוה וגרום. הם הדביקו כרזות על גדר הבית. כרזות גדולות ואדומות וכמעט נתפתיתי לומר שהן כתובות באותיות מאירות עיניים, עד שהתקרבתי וקראתי את הכתוב וחשכו עיני. הכותרת הייתה "בושה!" ואחריה היה כתוב: "אסור לרחוץ בים או בבריכות מעורבות" ועל החתום היה הוועד לשמירת הצניעות.

לא ידוע לי מי הם חברי הוועד הזה, מי בחר בהם ואת מי הוא מייצג, אבל האם פירושו של דבר שלא אוכל עוד להשתכשך בבריכה עם היפהפייה הלבקנית מקומה גימל? לא שאי פעם הגשמתי את המשאלה הזאת אבל לחלום אפשר.

יש הרבה משוגעים ברחוב שלנו אבל אלו שהדביקו את הכרזות לא נראו משוגעים. הם נראו נחוּשים. אלוהיי, שמור נפשי מנחוּשים בלילה.

שלכם באהבה
- תיאודור

ביטוי שמרבים להשתמש בו כדי להבין את פשר הדברים. אדם נכנס לחדר ובו אנשים טרודים בעניין שהוא לא יודע מהו. כדי להשתלב בנעשה הוא אומר: "מי נגד מי?" הביטוי מרמז על תפיסת עולם המניחה מראש שיחסי אנוש בנויים על התנגדות לזולת או מלחמה בו. תפיסה מעוותת זו יש לשרש, אם ברצוננו ליצור עולם טוב יותר.

אפשר לומר: "מה קורה כאן?" או: "מי בעד מי?"

- כלים לשנות את תפיסת הקורבן שבך

כשליהי הגיעה אלי לאימון טיפולי באמצעות אן אל פי, כלום לא העיד על העובדה שהיא חיה בעבר מסויט. המראה העדין שלה, השיער הארוך והמטופח, הסגנון החצי זרוק והמאוד נשי. התבוננות על חושית בליהי העלתה מיד לפני תמונה של יד כרותה, ידה השמאלית. המצב הרגשי הקשה שלה תורגם באורח פלא לתמונת זוועה.

כמתקשרת, הרואה בעיני רוחה כבר יש לי את "התמונות שלי". יש כבר סימבולים שמיד שולחים אלי אור אדום ומשמעות ותוכן. יד שמאל מלמדת אותי על הדחפים, החלק הנשי שבי, המיניות שבי, הקשר לילד שבתוכי, בניגוד לחלק הימני של הגוף שמסמל את הנורמות החברתיות, האמונות והמחשבות שיוצרות את ההתנהלות שלנו, יד שמאל היא התגלמות הרגש. ולא רק שהופיעה מול עיני תמונה של יד כרותה, ליד הכתף הופיעו סרטים אדומים כסרטים הנצמדים לתעודת הצטיינות וגם המילה קורבן. אבל רק בהתבוננות עמוקה יותר הופיעה מול עיני גם תמונה של מוצץ תקוע באזור הוואגינה שלה, ואז כבר התברר הקשר. ליהי הייתה קורבן כפעוטה לאונס של בן משפחה. התבוננות באיבר המין שלה העלתה מול עיני מראה של דג אילם....תחושה של מוות וויתור. דגל לבן התנוסס מתוך הוואגינה שלה.

אבל לא היכולת "לראות" את "התמונות" היא המסר אלא מקום הקורבן שהתחבב על ליהי, עד כמה שהצהרה זאת נשמעת בלתי הגיונית. ליהי כבר לא הייתה יכולה להתנהג אחרת. שוב ושוב היא שחזרה את התנהגות הקורבן והובילה את עצמה לסיטואציות משפילות ומתקיפות ביחסיה הזוגיים, בעבודה, בלימודים, סיטואציות שהוכיחו לה שוב ושוב שהמציאות מתקיפה ואונסת אותה בניגוד לרצונה.

השיקוף שלה כקורבן הציף אותה בבכי, בכי של הקלה והבנה של סיפור חייה. סוף סוף היא הבינה למה היא מגיעה להתנגשויות כל כך קשות שרומסות ותוקעות ולא מאפשרות לה לקיים זוגיות או יחסי עבודה הרמוניים או הדדיים.

היווה פתרון עוצמתי במיוחד עבורה. זוהי שיטת אימון יעילה, מהירה וממוקדת שיוצרת שינוי ארוך טווח. בניגוד לקואוצ'ינג שמתעסק עם "מה שיש", בעזרת אן.אל.פי. אפשר לאתר את שורשיה של בעיה, להשתחרר מפחדים, לטפל בתסמונות פוסט טראומתיות, לשנות הרגלים, להשתחרר מתלות, מדפוסים והתמכרויות. יתרונו הטיפולי של אן.אל.פי, בכך שהוא מאפשר לכל אדם להגיע לגמישות התנהגותית ומחשבתית, ובעקבות כך ליהנות מהגשמת מטרות ואיכות חיים טובה  ושלווה יותר.

אן אל פי או ניתוב לשוני פיזיולוגי ובקיצור, נל"פ לא מתעסק רק בקלקול אלא מאפשר תיקון רגשי על ידי שינוי זיכרון או שינוי היסטוריה, באופן שמשנה את הפרשנות לחוויה ברמה הכי עמוקה. וליהי של היום - כבר לא קורבן של אף אחד. במקום דגל לבן, פרח חמנייה ענק מציץ משיפולי הבטן ופתוח לתת ולקחת.

(יהודית קונפורטי –B. A  מאוניברסיטת תל אביב, מאמנת בכירה מוסמכת בתהליכי שינוי באמצעות NLP ודמיון מודרך בחסות אוניברסיטת חיפה, מאמנת מאמנים - ,Nlp trainers training מטעם International association of nlp – institution, סופרת ומחברת הספר "חזקה מברזל" למתמודדים עם שינוי בלתי צפוי בחיים. בעלת קליניקה פרטית בתל אביב. יועצת רוחנית ומאבחנת בתקשור, בעלת הצלחה רבה בטיפול בפחדים, טראומות, ליחסים זוגיים הרמוניים, חיזוק נוכחות וקבלה עצמית.

תלמידה בתיאטרון החדר)

נא לעבור לדף:  אודישנים דרושים

 "המליאה" של תיאטרון החדר
דלת פתוחה ליוצרים ולצופים.

פגישה דו-שבועית קבועה באווירה נינוחה.

הפגישה הבאה של המליאה
מתקיימת ביום ו', 05.11.2010, בשעה 16:00

בחדר ברחוב הרב קוק 8, תל-אביב. טל': 03-5171818

במקום מוגש כיבוד קל והוא מוגדר כמקום פרטי
סדר יום:

1. מה קורה?:  סבב דיבור אישי. כל מי שרוצה, יכול לומר כל דבר בכל נושא.

2. רצף חימום: תנועה, צליל, מלל. קל ומתאים לכול. אפשר לצפות.

3. מנחה-שחקן: אחד עם אחד. חוויה אישית באמצעות טקסט נתון.

4. פרשת השבוע: שיחה בענייני פרשת השבוע בתורה, מנקודת מבטו של אדם-יוצר.

5. במה פתוחה: הצגת קטעי משחק, מחזות, שירה.

6. סרט קצר: (אופציה)

7. תשלום: 15 ש"ח כולל כיבוד.

8. משך הפגישה: 3-4 שעות בערך.

9. כניסה ויציאה: אפשר לבוא ולצאת בכל שעה.
10. אפשר להשתתף? אפשר, ואפשר לצפות בלבד.

"המליאה" פתוחה לכל. רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818

להתראות,
אמיר

לזכרו של יקירנו ואהובנו מאיר אלוני נ''י

שלום אמיר יקר, ולכל הזוכרים והמוקירים.

ביום שני, 15.11.10 בשעה  20:30  בבית- תמי (שבגינת שיינקין) תל אביב, נקיים ערב אומנותי של ''תיאטרון הנפש'' לזכרו של יקירנו ואהובנו מאיר אלוני נ''י.שהלך מאתנו, כך לפתע, לפני שנה. נשמח לכל השתתפות בדברים לזכרו, קטע אומנותי, כל רעיון אחר שיבוא מכם - יהיה מבורך!

אנא, הגיעו לכבד את זכרו.

בבקשה להתקשר אלי, רצוי לטל. נייד :054-680-5548 מירי/אלונה
בריאות  ושמחה !
מירי/ אלונה, אלוני

טליה דוט קום

שמחה להזמין ואשמח מאוד לראותכם

טליה.דייט.קום

על תרבות הדייטים. שילוב של עלילתי ודוקומנטרי.

בימוי והפקה: טליה פינקל. מוסיקה מקורית: ערן צור. עריכה: איתי ליבנה.

10.11.10, בשעה 20:30, סינמטק ת"א.  

רכישת כרטיסים בקופות הסינמטק (מחיר כרטיס מוזל 20 שקלים), 03-6060800

או בטיקטנט. *כניסה חינם למנויים*

להתראות, טליה פינקל
www.TaliyaFinkel.com

קול קורא לפסטיבל עכו ה- 32

פסטיבל עכו ה- 32 לתיאטרון ישראלי אחר

מזמין יוצרי תיאטרון, מיצג ומופעי רחוב להגיש הצעות לפסטיבל עכו 2011

פניה זו מיועדת ליוצרים ולהקות לא ממוסדות שאינן נתמכות באורח קבוע והמשכי, המעוניינות להעלות יצירות חדשות בבכורה בפסטיבל עכו ה- 32 לתיאטרון ישראלי אחר שיתקיים בעכו בין ה- 16-19  לאוקטובר 2011 חוה"מ סוכות.

את ההצעות יש להגיש לא יאוחר מהתאריך ה – 1.1.2011 לפי ההנחיות שבטופס ההגשה.

הוועדה האומנותית של הפסטיבל לתיאטרון אחר מעוניינת ביצירות השואפות לפתח שפה תיאטרונית מקורית, חדשה או שונה, יצירות הקוראות תיגר על אתוסים מרכזיים בחברה הישראלית, נותנות ביטוי להלכי רוח אלטרנטיביים ומציבות סימני שאלה במקום בו  מונצח המוסכם.

יצירות הבודקות את גבולות מושגי התיאטרון והרחבתם, יצירות בינתחומיות, יצירות המציעות גישה מקורית לחלל תיאטרוני, לבימוי, ליחסי קהל-מופע, ושמבקשות לייצר תהליך עבודה ארוך טווח.

הוועדה תעודד הצעות שתהיה להן זיקה וקשר לעיר עכו ברמה של חלל, תוכן והשראה וכן תעודד הצעות המתכוונות לעבוד לאורך תהליך יצירת המופע והחזרות בעכו עצמה.

להצעות שיתקבלו יוענקו תקציבי הפקה וליווי אומנותי והן תוצגנה במסגרת הפסטיבל. האחריות הכוללת להפקת ההצגות \ מיצגים מוטלת על מגישי ההצעות.

את ההצעות יש להגיש לפי הטופס המצורף – אשר ניתן להורדה באתר

הנהלת הפסטיבל אינה מתחייבת להחזיר את חומר ההצעות שתישלחנה.

טופס הגשת מועמדות להצגה בפסטיבל עכו 2011

את ההצעות יש לשלוח אך ורק דרך המייל. במידה ולא קיבלתם תשובת אישור על משלוח המייל תוך שבועיים מיום המשלוח נא ליצור קשר טלפוני –

במספר 054-589-7954.

נא למסור את ההצעה בקובץ וורד אחד בלבד (נא לא לשלוח גרסת 2007),

במידה ואתם מצרפים נספחים ותמונות, נא להדביקם על מסמך הוורד.

בראש כל הצעה נא להוסיף את הסעיפים הבאים כפי שהם מופיעים מיד:

1. שם ההצעה

2. שם מגיש ההצעה ותפקידו בהפקה

3. פרטי התקשרות: שם, כתובת אי-מייל, כתובת דואר רגיל ומספר טלפון

4. סינופסיס \ תקציר ההצעה – לא יותר מחצי עמוד

5. קורות חיים מקוצרים של היוצרים והמשתתפים ותפקידם בהפקה (גם אם זו רק רשימה חלקית נכון לעכשיו)

6. גוף ההצעה: במידה ומדובר במחזה; את המחזה בשלמותו. במידה ולא מדובר במחזה; את פרוט המופע.

7. הצהרת כוונות אומנותית לגבי המימוש הבימתי של המופע - חזון בימתי

8. נספחים: תמונות, שרטוטים וכ"ו .

נא לא להגיש הצעות להצגות יחיד, והצגות שעלו כבר בעבר ואינן מוצעות להעלאה בבכורה.

את ההצעות יש לשלוח לכל המאוחר עד לתאריך ה- 1.1.2011 למייל: storgepit@gmail.com

בהצלחה

תיאטרון הסמטה

למשפחת תיאטרון החדר כולל חברי האיגרת השבועית: כרטיסי הנחה!

תיאטרון "הסמטה"- רחוב מזל דגים 8, יפו עתיקה,  http://www.hasimta.com  

טלפון להזמנות: 036812126.  פקס: 03-6814024
hasimta.theater@gmail.com

-------------- 

הכול יחסים

אני גאה להזמינך לערב אימפרוביזציה ומופע תיאטרון פלייבק מקסים ומרתק של קבוצתנו 'הכול יחסים'. הערב יתקיים במוצ"ש, 6.11 בשעה 20:30 במנחם בגין 98 בקומה ה-3 (בבית הספר של ענת ברזילאי). עלות כרטיס לכיסוי הוצאות: 20 ש"ח.

זהו האתר שלנו על מנת להכירנו טוב יותר: http://www.improvisation.co.il/
אשמח אם תפיצו זאת לחבריכם- כי יהיה ערב מרתק! (:
(אם אתם מכירים אנשים שעובדים במשאבי אנוש מאד אודה לכם אם תעדכנו אותי ואפנה אליהם בנפרד- זה מאד חשוב לנו להצלחת הקבוצה)
נשמח לראותך עמנו
(אודה על אישור הגעתך מראש)

בכבוד רב

עדי, מנחה ומנהלת השיווק של המרכז לאימפרוביזציה: 052-8835537. adimprovi@gmail.com

יחסים עם יהודית קונפורטי

כל יום רביעי, רדיו החיים הטובים באינטרנט, בין 15:00:-16:00 "יחסים עם יהודית קונפורטי". שידור חי. שאלות שלכם ותשובות בתקשור ומתחום האימון הטיפולי NLP 
הנה הלינק לשידורים הקודמים. יש מוסיקה שרצה כמה דקות ואחר כך - אני שלכם: http://www.bestlife.co.il/?categoryId=65850
טלפון לעלייה לשידור ביום רביעי: 077-3000909
הרגישו חופשי להציף אותי בשאלות ותגובות.

יהודית קונפורטי, 054-6240131, 03-6051459
www.my.alternativli.co.il/kjud

המרכז לתיאטרון עכו

מנהלים: סמדר יערון, מוני יוסף, חאלד אבו עלי

www.acco-tc.com , טל': 04-9913834, 04-9914222, 050-4633433

עדכונים שוטפים באתר התיאטרון: http://www.acco-tc.com  

הקבוצה ביפו

מנהל אמנותי: איתי יטוב איש החדר

הקבוצה ביפו, בית ספר עצמאי למחול, רחוב קדם 109, יפו (במרכז הקהילתי הערבי-יהודי), לפרטים והרשמה לחץ כאן. טל': 03-6595961, אתר אינטרנט: http://www.hakvutza.org.il 

יומן אזרחי

עורך: גיא דוידי איש החדר

כל יום שלישי ב - 22:30 ערוץ 98 בכבלים ובלווין

(ש.ח - ראשון ב-10:30 בבוקר )

לתגובות על התוכנית או להצטרפות לקורסי הוידיאו

לשלוח מייל לכתובת : yoman.video@gmail.com

מבחר מתוך קטעי היומן – באתר אקטיבי.

"שבת בבוקר" סרט עלילתי קצר של נועה לרנר. לצפייה בסרט.

לארגונים ואנשים המעוניינים לשדר סרט וידאו במסגרת התוכנית או לפניות, תגובות והצעות ניתן לפנות במייל – yoman.video@gmail.com

להצטרפות לקבוצת התפוצה של "יומן אזרחי" בגוגל ללחוץ כאן: videodiaries

(גיא דוידי)

קדימונים למופעים

רוצים שיכתבו עליכם קדימון בעכבר העיר, תיאטרון / מחול / אופרה / בין תחומי?

פנו אל אייל מלובן (לא כרוך בתשלום): eyal.meluban@gmail.com , eyal.hair@gmail.com

--------------

תיקון מחשבים

שחר נגר, 050-7648002. nshachar@bezeqint.net

--------------

שיפוצים

יניב מויאל משפץ דירות ובתים.

הנחות למכותבי האיגרת השבועית של תיאטרון החדר: 0523-868338.

--------------

מונולוגים ודיאלוגים לשחקנים/ות:

לכתוב אלינו amir@roomtheater.co.il  ולבקש מונולוגים ו/או דיאלוגים.