בס"ד
ביום ג', כז תשרי, תשע"א, 5.10.2010, התקיים בתיאטרון החדר ערב מונולוגים-דיאלוגים: מונודיא 2010 - "עד שתחפץ". (הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַים בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ: שיר השירים ב, 7).
במהלך שנת תש"ע, 2009-2010, התקיים בתיאטרון החדר קורס משחק שנתי לגברים שומרי מצוות. במהלך הלימודים כתבו חברי הקבוצה קטעים שנאספו לערב הזה. הקטעים נותנים ביטוי לרחשי לבו של אדם מאמין, לאורח החיים הדתי וללבטים הכרוכים בו, לספק ולאמונה. השתתפו: איתן כהן, חיים גודינגר-גורן, נתנאל קראוס, ערן לשם, שמוליק צור. במהלך השבועות הקרובים נביא קטעים מערב זה.
5. אור וכלי
כתבו ומבצעים: איתן כהן (אור), שמוליק צור (כלי).
כ: שלום אדוני, אתה יכול בבקשה להפסיק. אני מתכונן לפגישה.
א: גם אני בתור, אני...
כ: למתי?
א: למתי שיעלה ברצונו.
כ: נעים מאוד.
א: אור.
כ: למתי אתה?
א: זמן זה לא הצד החזק שלי, מה שמך?
כ: כלי כליבוביץ'.
א: כלי?
כ: כליבוביץ'.
א: נעים מאד, אור
כ: אור? לא טוב לי שאתה כאן.
א: לא טוב? למה?
כ: אתה כל הזמן בתזוזה, אין לך גבולות.
א: אבל אני אור וזו בדיוק הסיבה שאני מעליך.
כ: בלעדיי לא היית כלום.
א: מה יש לך במזוודה?
כ: הכול.
א: בלי המזוודה אתה לא כלום.
כ: מה זאת אומרת לא כלום? אני כלי. כל החיים שלי נמצאים כאן במזוודה, מסודרים מתויקים, וזה מה שעושה את החיים שלי חיים, זה מה שמגן עלי.
א: אין לך חיים משלך. אתה עושה רק מה שאומרים לך.
כ: נכון! כלומר, פחות או יותר. אבל יש לי בטחון בחיים. יש לי כלים. בלי כלים אתה לא קיים.
א: טעמת פעם מילק-שייק בלי טעם?
כ: לא אוכל מילק-שייק. רק בריא. קינואה אכלת?
א: יש עיקר ויש טפל.
כ: טפיל!
א: אני חי! אני אור. תביט על עצמך. תראה איך אתה לחוץ.
(אור לוחץ בשתי ידיו על כתפיו של כלי כאילו עושה לו עיסוי)
כ: אל תיגע בחולצה. היא מגוהצת.
א: לרקוד אתה יודע?
כ: לרקוד? בשביל מה זה טוב?
א: היית פעם בחיים שלך שמח? הצלחת פעם בחיים שלך להתעלות מעל הקרקע, להיות משוחרר לגמרי?
כ: לא רוצה משוחרר. רוצה מסודר.
א: בוא לרקוד איתי (אור מרקיד את כלי).
כ: רגע אחד! בוא נירגע שנינו. אחר כך אתה תלך קצת לאחור ואני אלך קצת קדימה וככה יהיה קצת סדר בעולם.
א: כמה שתלך אחורה, תמיד תגיע אל האור.
כ: אני תמיד הולך קדימה לא אחורה.
א: אנחנו מוקפים באור מכול הצדדים, הוא פשוט בתוכנו. תביט בו.
כ: לא יכול. פשוט לא יכול. העולם הוא מוגבל ואתה מוכרח לקבל את העובדה הזאת.
א: העולם הוא מוגבל כי ככה החלטת.
כ: אני אולי מוגבל אבל אני יודע מה אני רואה. אתה רואה את הפנס הזה? תביט, תביט בפנס. מלא אור, נכון? מסנוור, נכון? אי אפשר לראות כלום! אתה רואה? אי אפשר לחיות רק באור.
א: נכון שאני צריך אותך אבל אתה רק... רק כלי, אתה רק עוזר לי לבוא לידי ביטוי.
כ: אני לא יכול ללא גבולות.
א: הסתכלת פעם על הים. איפה הוא נגמר? באין סוף.
כ: תסתכל על החוף? הוא הגבול של הים. מתי כבר יקראו לנו?
א: יקראו כשיקראו. לי זה לא משנה. אני פשוט קיים.
כ: מתי כבר יקראו לנו?
