תאטרון הוא לא רק בידור. הוא שליחות אישית וחברתית

מקדש-מעט של האדם בדרך לתיקון עולם

יצירה היא המובן מאליו שמתחבר אל יוצא הדופן

(רגעים של התבוננות בהתנהגות אנושית)

(משך הקריאה: 3 ד')

האישה חייכה אלי במבוכה. רגע לפני כן גרדה בתחת.

היא עמדה אל מול חלון ראווה והביטה בבגדים שהיו תלויים מאחורי הזכוכית. החנות הייתה מעוצבת כמרחב של אופנת עילית. כך גם האישה. פניה היו חרושות קמטים, מאופרות בקפידה. עור פניה מאובק קמעה כי ככל הנראה היו שם לפחות שתי שכבות של איפור. שכבת בסיס אחת של גוון חם ושכבת אבקה בהירה מאד. על רקע לובן פניה בלטו העיניים השחורות והמאופרות בקו שחור חזק ושפתיים אדומות מאד עם קו גבול חד וברור. היא לבשה חולצה בהירה ומכנסי ג'ינס מותאמים לגזרתה ומבליטים ישבן מוצק. נעליה היו כהות, מבריקות, בעלות עקבים דקים מאד. על שכמה נח בחגורתו תיק עור כהה, גם הוא מתאים ואופנתי. היא הייתה אישה מטופחת ביותר ומעוררת כבוד.

ואז, בעוד אני עובר על פניה במבט מפוזר, היא שולחת במהירות כף יד זריזה ומגרדת בישבנה, משיבה ידה ושוב שולחת אותה כדי להביא את הגירוד לכלל סיום מענג ומשביע רצון ויש בתנועותיה סימן לדחף של תשוקה וגם סימן לסיפוקה, יחד עם תחושת הנאה ושחרור.

פניה נשקפו בזכוכית החלון ופני גם כן. מבטינו נפגשו שם, על הזכוכית. ביקשתי להסיט את מבטי מחמת הצניעות שלה והמבוכה שלי, אבל היא השיגה אותי והסבה במהירות את פניה אלי וחייכה חיוך רחב, אולי רחב מדי, נבוך ומתנצל. היה בו בחיוך הזה גם חשש על עולמה שנבנה היום בעמל רב, במהלך ההכנות שלה ליציאה אל הרחוב ועכשיו הוא קורס כי כביכול היא נתפסה בקלקלתה. חייכנו זה לזו במבוכה משותפת, בעוד אני ממשיך בדרכי ועובר על פניה.

רציתי לומר לה שאני משתתף בצערה על כי ראיתי אותה מגרדת בתחת ורציתי להוסיף שאני חושב שהיא אישה חביבה מאד ואנושית מאד ובתנאים אחרים אולי היינו יכולים להסב לשולחן בבית קפה מקובל ונחשב כאופנתי ואליטיסטי והיינו משוחחים על נושאים ברומו של עולם ועכשיו לאחר הגירוד אנחנו קרובים יותר כבני אנוש ויכולים לקיים קשר בר קיימא מתוך כבוד הדדי והמראה החיצוני המוקפד והמכובד שלה אינו שלם ללא פעולת בשרים אחת קלה לפחות, כלומר, ללא הגירוד המשחרר.

אבל כמובן שלא אמרתי דבר ובאמת שמחתי בגירוד הזה וצר היה לי כי אולי אין הוא יכול להיות לה, לאישה זו, רגע של שמחה קטנה על חולשת בשר חביבה זו שגברה על החזות החיצונית המכובדת, שלאחר ככלות הכול, אין היא אלא שכבה חיצונית דקה ושבירה ובאמת לא ממשית.

לרגע הזה אני מבקש להוסיף סוף טוב חלופי:

היא מחייכת אלי במתיקות והחיוך שלה אומר, "כן, אני ליידי וגברת מעודנת ואצילת נפש וכולי, אבל אני גם מגרדת בתחת גסה ונהנתנית וככה אני אוהבת את עצמי".

אני מסמן לעצמי את הסוף הטוב הזה כאמת נכונה וממשית לרגע זה.

באהבה,
אמיר